מה שמנסים להסתיר רבים מהחרדים היא
שהיו לא מעט מגדולי ישראל שתמכו לאורך השנים ברעיון הציוני ולמעשה בגלל תמיכתם
ברעיון הציוני, בגלל זה עצמו כבר לא רואים בהם גדולים. זה ממש כפי שכותב
הנצי"ב על צדיקי בית שני שהיה צדיקים, עוסקים בתורה וגומלי חסדים, אלא שלא
היו ישרים בהליכות עולמים, וכל מי שלא חשב כדעתם היו רואים בו צדוקי ואפיקורס. רובה
ככולה של הרשימה היא של גדולים שתמכו ברעיון הציוני. אמנם חלקם התנגדו למסגרת
הציונית ואף ל"מזרחי", אך ראו ביישוב הארץ החילוני רצון ה' שכך יהיה,
ולא מעשה כפירה שיש להילחם בו, וזה מתאים לדעה הדתית-לאומית ולא להשקפה החרדית
שהייתה מקובלת אצל רוב החרדים בראשית הציונות. כמה מהגדולים המובאים כאן היו לפני
שהייתה ציונות, אך השקפתם לגבי יישוב הארץ וההתייחסות ליושבי הארץ מתאימה להשקפה
הדתית-לאומית ולא להשקפה החרדית המקובלת. אך רוב הרשימה הם גדולים שתמכו בהשקפה
הדתית-לאומית במילואה, וחלקם אף שותפים פעילים בה.
גדולים לפני הציונות
שדעותיהם מתאימות להשקפה דתית-לאומית
מרן הגאון ר' אליהו גוטמאכר
מגריידיץ זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה)
שהיה מתלמידי מרן הגאון הרב עקיבה אייגר זצוק"ל ונודע כאחד מגדולי הדור וכן
כבעל מופת. אמנם הוא נפטר 7 שנים לפני תחילת העלייה הציונית הראשונה, אך דעותיו
והשקפתו ביחס ליישוב א"י מתאימים לדעה הדתית-לאומית כפי שנראה בדבריו להלן.
מדבריו: 'אצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו
לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות שתהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל
ראויים לכך... ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גוברת גם בצדיקים היותר גדולים
לבטל הטוב הזה.' (במכתבו לגאון הרב חיים אלעזר ווקס זצ"ל מפיוטרקוב שנדפס
בשו"ת "נפש חיה", סוף סימן א')
בתקופת הרב גוטמאכר היו שניים
נוספים שהיוו אתו את מבשרי הציונות והיסודות להשקפה הדתית-לאומית:
מרן הגאון הרב צבי הירש קלישר מטהורן זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה)
שהיה מחשובי תלמידי ר' עקיבא אייגר והגאון הרב יעקב ליברבוים מליסא
זצוק"ל. משנתו לגבי יישוב הארץ ב"דרישת ציון" ו"אמונה
ישרה". הוא כתב: 'נמצאים שם בא"י רבים אשר אור התורה לא זרח למו, ורוצים
בכל לב לבקש עבודת האדמה, ואדרבה המה יחזיקו את לומדי התורה תשושי הכוח אשר תורתם
אומנותם'.
ומרן הגאון הרב יהודה חי אלקלעי
זצוק"ל (תקנ"ח-תרל"ט).
גם השקפת מרן הגאון הרב אברהם
אזולאי זצוק"ל (ש"ל-ת"ד), סבו של הגאון החיד"א
זצוק"ל ובעל "חסד לאברהם", לגבי ארץ ישראל והיחס לאנשים שאינם
שומרי מצוות החיים בארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית וכך כתב בספרו המפורסם:
'כל הדר בא"י נקרא צדיק הגם שאינו צדיק כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק
הייתה הארץ מקיאו... וכיוון שאין הארץ מקיאו, בהכרח הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא
בחזקת רשע.' (מעיין ג', נהר י"ב)
וכן כתב בסגנון אחר מרן הגאון
הרב משה חגיז זצוק"ל (תל"ב-תק"י): ''כי יצאה הגזרה מלפניו
יתברך כי כשם ש"כל האנשים הרואים את כבודי'... אני גוזר עליהם שלא יראו את
הארץ, כך לדורות הבאים, כל מי שמוציא לעז על הארץ ילקה בגופו וייכנס בעונש זה,
היינו 'וכל מנאצי לא יראוה' דקאי על העתיד ג"כ.' ("שפת אמת" דף
ל"ב, ב' במהדורת וילנה תרל"ו)
וכן הגאון הרב החפץ בעילום שמו מאוהל
זצוק"ל שנפטר בתרכ"א, וחיבר בעילום שמו את הספר "נחלה
לישראל", ולאחר כ-40 שנים שבהן כיהן כרבה של אוהל ועלה לארץ, דעתו ביחס
ליושבי הארץ מתאימה לדעה הדתית-לאומית: הוא מביא דברי החסד לאברהם ומוסיף עליהם
שאין אנו יכולים להבין בעינינו הגשמיות את יושבי א"י ולכן "אין אנו
יכולים לדונם ולבזות אישים פרטיים וכל שכן הכלל, אפילו אנו רואים מהם אשר לא הוטב
בעינינו ולא טוב עשו בקרב עמיו." (דבריו מובאים ב"אם הבנים שמחה",
עמ' כ"ג במהדורת "קול מבשר" לאחר דברי ר' משה חגיז וה"חסד
לאברהם" הנ"ל).
מרן הגאון הרב חיים דוד חזן
זצוק"ל (תקנ"א-תרכ"ט)
- היה ראש השוחטים ומאוחר יותר אב"ד באיזמיר שבתורכיה שבה נולד. בתרט"ו
עלה לא"י לירושלים ומונה לסגנו של החכם באשי מרן הגאון הרב חיים ניסים
אבולעפיה זצוק"ל (תקנ"ה-תרכ"א) שבגלל מחלתו הרב חזן היה החכם באשי
בפועל ומונה רשמית למשרה זו לאחר פטירת הרב אבולעפיה כשהיא נקראת מאז הראשון לציון
וחכם באשי. פעל רבות למען היישוב החקלאי ולשם כך עמד בקשרים עם הרב קלישר, והוא יעץ לנטוע עצי ערבה בכפר השילוח. נקבר בהר הזיתים. חיבר שו"ת "נדיב
לב", "ישרי לב" שבו פסקי הלכה בסדר הא"ב, "תורת הזבח"
על הלכות שחיטה, חיבור הדרשות "ייטב לב". אביו היה מרן הגאון הרב יוסף
רפאל חזן זצוק"ל (תק"א-תקפ"ב) ששימש כרב וראש ישיבה באיזמיר שבה
נולד לצד מרן הגאון הרב רפאל יצחק מאיו זצוק"ל ולאחר
פטירת הרב מאיו כיהן לבדו בתפקידים האלו. בתקע"ג על לארץ לחברון ומאוחר יותר
לירושלים שבה מונה להיות הראשון לציון. חיבר שו"ת "חקרי לב" וספר
חידושים על מסכת שבועות. נכדו מצד בתו קאלי קאדין, היה מרן הגאון הרב חיים פלאג'י
זצוק"ל (תקמ"ח-תרכ"ח), מגדולי חכמי איזמיר שכיהן כאב בית הדין
הגדול באיזמיר וחכם באשי וחיבר כשמונים חיבורים בכל תחומי הספרות התורנית. אחיו של
הרב חיים דוד היו: הרבנים אליהו רחמים, אליעזר ויצחק חזן. בנו של הרב חיים דוד הוא
הרב משה חזן, ונכדו הוא הרב אליהו בכור חזן (תר"ח-תרס"ח) שנולד באיזמיר
ועלה לארץ סביב שנת תר"ך כנער צעיר מאוד עם משפחתו ולמד מסבו ר' חיים דוד.
בגיל 18 מונה לסופר ומזכיר בית הדין הספרדי בירושלים ובגיל 21 לחבר בית דינו של
הגאון הרב אברהם אשכנזי זצוק"ל (תקע"א-תר"ם) יחד עם מרן הגאון הרב רחמים
יוסף פרנקו זצוק"ל, ולאחר כשנה לאב"ד בירושלים. בעקבות הרעב בירושלים
נבחר בתר"ל כשד"ר לקהילות היהודיות בגולה לאסוף תרומות. ביקר בקהילות
שונות ובהן באירופה שבה נפגש עם הברון אברהם בנימין [אדמונד ג'יימס דה] רוטשילד והשר משה מונטיפיורי,
ובצפון אפריקה. בתרל"ד הציעה לו קהילת טריפולי את כס הרבנות לאחר שהתפנה משנת
תרכ"ה כשמרן הגאון אברהם חיים אדאדי זצוק"ל (תקס"א-תרל"ד) שב
לצפת עד פטירתו כשנולד בטריפולי ועלה לצפת בתקע"ח וחזר בתק"צ לעיר
הולדתו לכהן כראב"ד וראש ישיבה כשבתקצ"ב חזר לצפת ובתקצ"ז לאחר
רעידת האדמה שהחריבה את צפת חזר לטריפולי ובתרכ"ה שב לצפת, ור' אליהו בכור
קיבל את ההצעה והיה הראשון מרבני לוב שהיה "חכם באשי". בתרמ"ח עבר
לכהונת ראב"ד אלכסנדריה עד פטירתו. סירב לקבל את משרת הראשון לציון לאחר
פטירת מרן הגאון הרב יעקב שאול אלישר זצוק"ל (תקע"ז-תרס"ו) שהיה
אב"ד בירושלים לפני היותו הראשון לציון וחכם באשי, בגלל שהתפקיד כרוך
במחלוקות ומריבות.
מדבריו: "לא בחיל ולא בכח יגבר איש. חס ושלום
להמרות באומות העולם ומלכי חסד אשר עטרונו ברחמים גדולים... כי אם באתערותא דלתתא,
במה שבידינו לעשות בעזר אלוקים בסיוע מלכי החסד ורצונם הטוב והגמור... שמחויבים
(אנחנו) לשמור לעשות אתחלתא דגאולה. וכל מעשה אשר נעשה אנחנו בהתחלה הוא עצמו
יורנו דרך נבחר אל המעשה הבא אחריו... ואתם שרי ישראל חזקו ויאמץ לבבכם לקרב אל
המלאכה... אל תיראו ואל תחתו, כי ה' עמנו וכל מלכי האדמה לבבם שלם עמנו ואנחנו
עמהם וחפצים בטובתנו למלא רצון בוראנו."
(מתוך מכתב הסכמה אל הרב קלישר שנדפס
ב"המגיד" מיום א' באדר תרנ"ב)
גדולים חרדיים שאמרו שייתכן
שכך רצון ה' שהחילוניים יבנו את הארץ ואין להפריעם או שהצטערו על שהיו מאחור
ביישוב הארץ או שתמכו בפעילות ציונית אף שהיו באגו"י
הגאון ר' ישראל הגר מויז'ניץ
זצוק"ל (תר"ך-תרצ"ו) - אמנם תמך ב"אגודת ישראל" ולא
במסגרות הציוניות, אך אמר שלא רצה להיות שותף לקיצונים יותר ולאסור את הציונים
מפני שלדעתו רצון הקב"ה שתיבנה הארץ על ידיהם מפני שהבריונים בימי בית המקדש
השני גרמו לחורבן בית המקדש (בשרפת המזון שהיה בירושלים והיה יכול להספיק לכ-20
שנים) לכן הבריונים בימינו יבנו את ארצנו ויתקנו את מה שקלקלו הבריונים בבית שני.
(הדברים מובאים ב"אם הבנים שמחה" מאת הגאון הרב יששכר-שלמה
טייכטל מפישטיאן זצ"ל הי"ד [מחשובי תלמידיו וחסידיו של הגאון ר'
חיים אלעזר שפירא ממונקץ' זצוק"ל, שהיה כרבו אנטי-ציוני ותוך כדי השואה הפך
לציוני נלהב שראה בבניין הארץ הציוני אתחלתא דגאולה], פרק שני, אות י"ט, עמ'
קל"ה במהדורה השנייה בהוצאת "קול מבשר").
מרן הגאון ר' אהרן ישעיה פיש
מהאדאס זצוק"ל (נפטר
בתרפ"ח), מגדולי תלמידיו וחסידיו של הגאון ר' אלעזר צבי ספרין מקומארנו
זצוק"ל, ובעצמו ומגדולי הדור בנגלה ובנסתר (בן הגאון ר' יצחק אייזיק יהודה
יחיאל ספרין מקומארנו זצוק"ל בעל "היכל הברכה" ובנו של מייסד
חסידות קומארנו, הגאון ר' אלכסנדר סנדר ספרין זצוק"ל) אמר לתלמידו הרב אביש
רוטמן זצ"ל: 'ואם אנו רואים שרבים מתאווים לבנותה אפילו ע"י הגרועים
שבישראל, מאן מפיס ומאן יהיר להפריע אותם מעבודתם, אולי הוא רצון הי"ת לבנות
ע"י אנשים כאלה דווקא "ובהדי כבשי דרחמנא למה לך", עילת כל העילות
וסיבת כל הסיבות יודע איך לסבב את הדברים והנח להם'. (הרב טייכטל מעיד ששמע דברים
אלה מהרב רוטמן עצמו בבוסרמין והם מובאים ב"אם הבנים שמחה", פרק שני,
אות י"ט, עמ' קמ"ט במהדורת "קול מבשר")
כן מביא הרב טייכטל מה שאמרו לו מי
ששמעו מפיו של הגאון הרב שמואל רוזנברג מאונסדורף זצוק"ל
(תר"ב-תרע"ט) שאמר בתרע"ח: 'אוי! אני רואה שח"ו היהודים לא
יוכלו להישאר כאן במדינות אלו ויהיו מוכרחים לברוח. לא יהיה לאן לברוח! מדוע לא
רואים לבנות את היישוב בארץ ישראל?!' (עמ' כ"ה במהדורת "קול מבשר")
ועוד כותב ב"אם הבנים
שמחה" שאמר לו הגאון הרב דוד מייזלס מאוהל זצ"ל (רב קהילת
החסידים באוהל) כשביקר את הרב מייזלס בבית החולים וארוש מאיאר בבודפסט באייר
תש"ג: "באמת יצא שלא צדקנו בכך שהיינו מאחור בעניין תנועת בניין
הארץ" (עמ' קע"ו). ועוד אמר לו הרב מייזלס ש"הרבה
מאחינו בני ישראל היו ניצולים אם היינו כולנו עוסקים בבניין ארצנו". הדברים
נאמרו בעקבות דרשה שנשא הרב טייכטאל בשבת, חול המועד פסח תש"ג, שבה דיבר גם על
חובת בניין הארץ.
מרן הגאון הרב ישראל מאיר הכהן
קגן מראדין (ה"חפץ חיים") זצוק"ל (תקצ"ט-תרצ"ג) - תלמיד הגאון הרב מנחם-נחום
קפלן מהורודנה זצוק"ל, והיה גדול הדור, גאון הדור, צדיק הדור ופוסק הדור גם
יחד. כונה "הסבא קדישא" חוץ מכינויו "חפץ חיים". אף שהתנגד
להשתתפות בהסתדרות הציונית וגם ל"מזרחי", כתב לבנו בתרנ"ו שההתעוררות
הגדולה לארץ ישראל היא לפחות עקבתא דמשיחא ויכולה להיות אתחלתא של קיבוץ גלויות
שהוא לפני ביאת המשיח (ההקדמה לחלק השני של "מכתבי החפץ חיים" -
תרפ"א-תרפ"ג).
הגאון הרב יהודה לייב צירלסון
זצוק"ל (תר"ך-תש"א)
- מגדולי רבני רוסיה ורומניה. התפרסם כראב"ד קישינב וראש ישיבה שם
וכרב הראשי של חבל בסרביה. נולד לגאון הרב משה חיים זצ"ל, ראב"ד קוזלץ שבמחוז צ'רניגוב באוקראינה. בבחרותו למד אצל האדמו"ר מגזע חב"ד הגאון ר' ישראל נח שניאורסון מניעז'ין, בנו של הגאון ה"צמח צדק" זצוק"ל, והוסמך על-ידו
לרבנות. בגיל
20 מונה לרבה של פרילוקי ולאחר 28 שנים עבר לקישינב כשהייתה ברוסיה, וכשחבל בסרביה
סופח לרומניה בסוף מלה"ע הראשונה קיבל גם את משרת רבו של החבל. רבים מתלמידיו
בישיבת קישינב הפכו לאדמו"רים ורבנים. בתחילה היה בתנועת ה"מזרחי"
ובתרנ"ג השתתף בועידת הציונים הרוסיים בורשה, אך לאחר שראה שהתנועה הציונית
לא מוכנה שכל ענייני הדת והחינוך יהיו בידי הצירים הדתיים של התנועה, פרש ממנה,
והיה בתרע"ב ממקימי "אגודת ישראל" ונבחר לחבר ב"מועצת גדולי
התורה" שלה. אמנם עדיין התייחס בחיוב להתיישבות הציונית ותמך במגביות הציונית
ועמד בראש התומכים בהקמת מדינה ליהודים בכינוס הגדול השלישי של אגו"י
בתרצ"ז. נהרג בהפצצה אווירית של
הגרמנים על קישינב במלה"ע השנייה.
מרן הגאון ר' ישראל פרידמן
מצ'ורטקוב זצוק"ל (תרי"ד-תרצ"ד)
- האדמו"ר השני מצ'ורטקוב ובן למייסד החסידות הגאון ר' דוד משה פרידמן
זצוק"ל, מבניו של הגאון ר' ישראל פרידמן מרוז'ין זצוק"ל. על אצילותו
כונה "מלך ישראל". מנשיאי מועצת גדולי התורה וממנהיגי יהדות מזרח אירופה קודם השואה. בפגישתו עם הרצל הוא אמר
כי החצר הצ'ורטקובית רואה בעין יפה את הפעילות הציונית, אלא שהיא רוצה להבטיח את
האינטרסים האורתודוקסיים בתוך ההסתדרות הציונית. אמנם תמך באגודת ישראל והיה אף
חלק ממנה וזאת כי ראה בה מחסום בפני ההשכלה והחילוניות, אך בכל מקרה ראה בחיוב את
יישוב הארץ הציוני. בפגישת מרן הגאון הרצי"ה קוק זצ"ל בתרפ"א עם
רבנים ואדמו"רים בוינה, הוא שיבח את דברי מרן הגאון הראי"ה קוק
זצוק"ל בספר "אורות" ואף קנה את הספר במאה כתרים.
"א-תשל"ג), מגדולי היהדות החרדית בארה"ב, שאמר שהרב קוק צדק
בעניין הציונות, אך התנגד להקמת המדינה כי סבר שהרב קוק היה מתנגד להקמת המדינה
בדרך מלחמה (שו"ת "בני בנים" ח"ב, חלק המאמרים, מאמר א' :
'אמרי הגאון ר' יוסף אליהו הענקין זצ"ל', אותיות
י"ח-י"ט, עמ' ר"ט). אך לא כך הייתה דעתם
של גדולי תלמידיו של הרב קוק וגם לא של הגרא"ז שהיה מהמקורבים ביותר לרב קוק.
גדולי עולם שתמכו בציונות
בדרך דתית-לאומית
מרן הגאון ר' חיים ישראל
מורגנשטרן מקוצק-פילוב זצוק"ל
(ת"ר-תרס"ה) - נכד הגאון ר' מנחם מנדל מקוצק זצוק"ל,
שמתרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בקוצק ואחרי כן בפילוב. משנתו הציונית בספרו
"שלום ירושלים".
מדבריו: 'כאשר הנני רואה שנעשה הערה מן השמים... על
הארץ ועל ישראל... שנתיישבו בארצה"ק אלפים מישראל... מצליחים בה והארץ נותנת
יבולה... בהשגחה פרטית הנראה לעין, ועוד זאת כי ממשלת תורגמה נתנה רשיון בנ"י
לקנות שם אחוזת שדה וכרם אשר עד עתה לא הורשה בכל ממשלתו לקנות אף פסיעה אחת,
וכמעט שהיה אסור להזכיר לפניהם שם ישראל, כי המה שונאי ישראל ביותר... ועתה נהפוך
הוא, ובשנה שעברה יצאה שמה פקודה שכ"א מישראל יכול לקנות על שמו ארצות
ובניינים... והממשלה נותנת להגן עליהם מכל מאורע...' (מההקדמה ל"שלום
ירושלים").
'...שאף כי העוסקים אינם צדיקים
כ"כ, כבר למדנו אשר מהאנשים הפשוטים מבני ישראל, ימצא בהם הקב"ה קורח
רוח ולפעמים יותר מן הצדיקים הגמורים, ואין אתנו יודע במי חפץ ה' יתברך לקדש שמו
על ידו במהרה וזכות מי תגדל יותר בזה...' ("שלום ירושלים", סימן א')
'...האדמו"ר הקדוש ר'
בינם זצ"ל מפשיסחא, שאל את הסובבים אותו בעת שהתחיל השר
מאנטפיורי מלאנדאן להתגדל ולהתפרסם בעולם: "מדוע לא
יקנה השר הזה את ארצינו מיד תורגמה?" ענה אחד המיוחד: "מה יעשה בה אם יקנה, כי לא נפקדנו מפי ה' יתברך
לעלות ולשוב עליו ברחמים", וענה בפה קדשו ז"ל: "אל נא תאמרו כן, אם תצא
הארץ מידם ותבוא ליד ישראל קרובה קרובה לנו הישועה לבוא".' (שם)
מרן הגאון ר' ישראל פרידמן
מהוסיאטין זצוק"ל (תרי"ח-תש"ט)
- האדמו"ר השני בחסידות הוסיאטין ובן מייסד החסידות הגאון ר' מרדכי
שרגא-פייבוש פרידמן זצוק"ל, מבניו של ר' ישראל מרוז'ין. גדולי הצדיקים העריצוהו כאדם קדוש, והאדמו"ר מבעלז כינהו תדיר:
"צדיק יסוד עולם". תומך
מובהק של דרך הציונות הדתית ואף חיזק את ידי ה"מזרחי". פרסם מכתבים בשבח
הפעילות הציונית ובשבח המזרחי וכן מכתב על הצורך בתמיכה בקק"ל כי "גאולת
אדמת הקודש מיד נוכרים מצווה גדולה מאוד" (ראו "יחידי סגולה" מאת
הרב איסר פרנקל, עמ' 232) ותרומה לקק"ל הייתה בשביל צדיק יסוד עולם זה קיום
המצווה הגדולה מאוד הזו. אף הוא שיבח את דברי הרב קוק ב"אורות" באותה
פגישה על הרצי"ה. זכה לראות בהקמת מדינת ישראל ואמר עליה שהיא "אתחלתא
דגאולה".
הגאון ר' אברהם יעקב פרידמן
מסדיגורה השני זצ"ל (תרמ"ד-תשכ"א)
- נינו של ר' ישראל מרוז'ין, שנקרא ע"ש סבו, הגאון ר' אברהם יעקב
מסדיגורה זצוק"ל (הראשון) ומבני ר' ישראל מרוז'ין. היה מחשובי האדמו"רים
וממנהיגי אגודת ישראל. תמך בציונות וראה במדינת ישראל אתחלתא דגאולה וחגג בשמחה את
יום העצמאות.
הגאון ר' חיים מאיר יחיאל שפירא
מדרוהוביץ' זצוק"ל (תרכ"ד-תרפ"ד)
- נכד הגאון ר' אברהם יעקב מסדיגורה זצוק"ל (הראשון) ור' חיים מאיר יחיאל
שפירא ממוגלניצה. הוביל את ייסוד ההסתדרות החסידית-ציונית "אגודת יישוב ארץ
ישראל" שהסתפחה בתרע"ז למזרחי.
להקמתה היו שותפים הגאון ר'
יעקב מהוסיאטין זצ"ל (תרל"ט-תשי"ז) שהיה חתנו וממלא מקומו של
ר' ישראל מהוסיאטין, והגאון ר' שלמה חיים פרידמן מסדיגורה זצ"ל
(תרמ"ז-תשל"ג) שלאחר כמה שנים באדמורו"ת עזב מעמד זה למען פעילות
ציונית.
גם עם הגאון ר' משה פרידמן
מבויאן-קרקא זצוק"ל הי"ד (תרמ"ה-תש"ג) נפגש
הרצי"ה בוינה, שאליה עברו אדמו"רי בית רוז'ין עם פרוץ מלחמת העולם
הראשונה (כולל ר' ישראל מצ'ורטקוב, ר' ישראל מהוסיאטין, האחים ר' אברהם יעקב
מסדיגורה ור' שלמה חיים מסדיגורה, ואחיינם הגאון ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן
מסדיגורה זצ"ל, בן הגאון ר' אהרן מסדיגורה זצוק"ל שנפטר בדמי ימיו),
וגם הוא הביע תמיכתו בדברי הרב קוק.
הגאון ר' מנחם נחום פרידמן (השני)
משטפנשט זצוק"ל
(תר"ם-תרצ"ג) - היה אמור להיות האדמו"ר השלישי משטפנשט לאחר דודו,
הגאון ר' אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט זצוק"ל שהיה אחי אביו, הגאון ר' אברהם
יהושע השל פרידמן מאז'ראד, ושניהם (ר' אברהם מתתיהו ור' אברהם יהושע השל) בני
מייסד חסידות שטפנשט, הגאון ר' מנחם נחום פרידמן זצוק"ל, בן ר' ישראל
מרוז'ין. אך לאחר שחזר מרבנות איצקן לעיירת הולדתו שטפנשט ותפקד בחסות דודו
כאדמו"ר לא רשמי, נפטר ממחלה קשה בחיי דודו שנפטר חודש אחריו, ובכך באה לסופה
שושלת אדמו"רי חסידות שטפנשט. מצד אמו מרת בת שבע היה נכדו של הגאון ר' יצחק
פרידמן מבוהוש זצוק"ל שהיה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין (כלומר מצד אביו היה נין
של ר' ישראל מרוז'ין ומצד אמו בן נין). נשא לאישה את בת משפחתו, מרים, בת ר' ישראל
מצ'ורטקוב. פעל במסגרת "אגודת יישוב ארץ ישראל" שהסתפחה
ל"מזרחי", ותמך בגלוי בקרנות הציוניות ואף היה יו"ר "קרן
היסוד" ברומניה. (אליקים גצל קרסל, "לקסיקון הספרות העברית בדורות
האחרונים" כרך ב', ספריית הפועלים, מרחביה תשכ"ז, עמ' 663; "פנקס
הקהילות - רומניה", יד ושם, ירושלים תש"ל, עמ' קל"א)
הגאון ר' יצחק טברסקי מסקווירה
זצוק"ל (נפטר בתש"א)
- בנו של הגאון ר' מרדכי טברסקי
זצוק"ל, אחיו הגדול של הגאון ר' דוד טברסקי זצוק"ל ששימש כאדמו"ר
השלישי מסקווירא ובתרע"ד בגלל המהפכה הבולשביקית העביר את חצרו לקייב. לאחר
פטירת ר' דוד בתרע"ט שימש בנו הגאון ר' יעקב יוסף טברסקי זצ"ל כרבי
מסקווירא בבלז לאחר שנשא את ביתו של הרבי מבלז, הגאון ר' יששכר דוב רוקח
זצוק"ל. בתרפ"ג עבר ר' יצחק, בן דודו של ר' יעקב יוסף, לשכונת בורו-פארק
בניו-יורק שבארה"ב והקים שם חצר חסידית משלו. היה מראשי המזרחי בארה"ב
ונודע כאחד מגדולי צדיקי הדור. לאחר מלחמת העולם השנייה גם ר' יעקב יוסף (נפטר
בתשכ"ח) עבר לארה"ב והקים את חצרו בקהילת ניו-סקוור שייסד במחוז רוקלנד
במדינת ניו-יורק מתחם מגורים כפרי רחוק מהמרכזים העירוניים. בניהם ונכדיהם המשיכו
וממשיכים את שתי החצרות. עלה לארץ ונפטר בה.
הגאון ר' שמואל חיים הורוויץ
מחנצ'ין זצוק"ל () - צאצא ישיר ל"חוזה מלובלין"
זצוק"ל ונכד הגאון ר' יוסף ברוך שפירא ("היהודי הטוב") מנוישטאט
זצוק"ל שהיה בן הגאון ר' קלונימוס קלמיש שפירא ("המאור ושמש")
מקראקא זצוק"ל. אמר שמי שמקטרג על היישוב היהודי בארץ ישראל שכבר בזמנו היה
ברובו חילוני הוא מרגל (כלומר כמו המרגלים בתורה שהוציאו דיבת הארץ רעה). הוא
השתמש רק ביינות "כרמל מזרחי" וקנה שמן זית, אתרוגים וחיטה רק
מא"י. כן דיבר בשבתות בעברית כהזדהות עם שפתם של רוב היישוב היהודי בארץ.
סדרי חייו ויומו נוהלו לפי שעון א"י. הרבי מפיאסצ'נה, הגאון ר' קלונימוס
קלמיש שפירא זצוק"ל הי"ד (תרמ"ט-תש"ד), ואחיו הגאון ר'
ישעיה שפירא זצ"ל (תרנ"א-תש"ה), האדמו"ר החלוץ וממנהיגי
"הפועל המזרחי", היו בני בתו.
הגאון ר' חנוך בורנשטיין
מסוכצ'וב זצ"ל (נפטר
בתשכ"ט) - נכד הגאון ר' אברהם בורנשטיין מסוכצ'וב זצוק"ל ובן בנו הגאון
ר' שמואל זצוק"ל, שכיהן כאדמו"ר מסוכצ'וב לאחר פטירתו בשואה של אחיו,
הגאון ר' דוד בורשטיין זצ"ל הי"ד. היה ציוני נלהב משחר ימיו ואף היה עורכו
של הביטאון הציוני "ההד".
הגאון
ר' שמואל אליהו טאוב ממודז'יץ זצ"ל - במכתב שכתב לאחד ממקורביו בשנת תש"ח, הוא
כותב דברים שנשמעים לקוחים מבית מדרשו של הרב קוק במרכז הרב:
"מאת
ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו!"
"לפנינו
מארעות כבירים, רבי ערך וכבדי משקל, שלא זכו אליהם הדורות שלפנינו, גדולי דעה,
אנשי מעלה ומעשה, יראים ושלמים."
"ומי
שמסתכל בעיניים בהירות, בעין חודר ובוחן אמונתית, לכל מה שהתרחש ומתקיים מסביבנו,
ולפני עינינו היום, רואה בעליל, שכל היעודים של חכז"ל בנוגע לגאולתנו השלמה,
הממשמשת ובאה, מתקיימים ב"ה באופן נפלא מאד ובדיקנות מקפידה ונמרצת."
"ראינו
ורואים כאן, ממש, מעשי נסים גלויים, מאת ה'. לעיני הכל… ודווקא דורנו השפול הזה,
זכה לימים גדולים כאלה לאתחלתא דגאולה ממשית…"
"היום,
בזמנינו - בדורנו, הגם טרם הגיענו לגאולה שלמה, בביאת הגואל צדק, שאליו אנחנו
מצפים ומקווים אי"ה ומחכים בכליון עינין בכל יום שיבוא, אבל אתחלתא דגאולה יש
כאן, ועוד יותר מאתחלתא. סימני ונצני הגאולה שלמה נראו בארץ, ולכל בני ישראל היה
אור במושבתם".
הגאון ר' שמואל יוסף ברנדויין-מוריה מסטרטין זצ"ל (תרנ"ח-תשל"ד)
- הרבי מסטרטין בירושלים שהיה דור שישי בארץ, כשמצד אביו הגאון ר' נפתלי זצ"ל
היה נצר לאדמו"רי סטרטין ומצד אמו נצר לגאון השל"ה זצוק"ל
זיע"א התחנך בצפת אצל סבו, הגאון המקובל הרב אברהם ברנדויין זצוק"ל,
ולמד שם בישיבת הגאון רידב"ז זצוק"ל, ובישיבת "עץ חיים"
בירושלים. היה מתלמידיהם של הגאון הרב שמואל סלנט, הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד,
הגרי"מ חרל"פ והגרצ"פ פרנק, זצוק"ל. כן היה ומהנואמים בטקס
ההכתרה של הרבניים הראשיים הראשונים לא"י, מרן הגאון ראי"ה קוק
זצוק"ל, והגאון הרב יעקב מאיר זצוק"ל. נשא לאישה את עליזה, בת דודתו
ובתו של הגאון ר' פנחס דוד הלוי הורוביץ זצ"ל, הרבי מבוסטון. היה ציוני נלהב
שתמך בפעילות המחתרות ובייחוד האצ"ל והלח"י, וילדיו פעלו במחתרות האלו:
בתו רבקה בהגנה, בנו משה באצ"ל ובנו שלמה בלח"י. ביתו היה מקום מסתור
ומקלט לרבים מלוחמי המחתרות, כמו גם מקום לאחסנת נשק ותחמושת. בית הספר
"שפיצר" בו שכן בית הכנסת "מוריה" שבו כיהן ברנדויין-מוריה
ברבנות, היה לבסיס של האצ"ל שכונה בכינוי המחתרתי "ההיכל". רבים
קראו לו "הרבי האצ"לניק" אם כאות כבוד, ואם ככינוי גנאי מפי
החרדים, שלא ראו בעין יפה את פעילותו הציונית. לאחר השואה
חש שאינו מסוגל עוד לשאת את השם הגרמני "ברנדויין" ושינה את שמו
ל"מוריה". בימי מלחמת העצמאות עודד את רוחם של הלוחמים. ובאופן אישי
יצא לחלץ פצועים ונפגעים בעיר העתיקה, וקרא גם לתלמידי הישיבות להשתתף במלחמה,
לעומת זמן מלחמת העולם הראשונה כשז'בוטינסקי קרא לבני הישיבות להצטרף לגדודים
העבריים, השיב הרבי מסטרטין בשמם והסביר את חשיבות "והגית בם יומם
וליל". היה מרוכשי האדמות ומבוני השכונות גאולה וכרם אברהם בירושלים. שנים אחדות בשנות ה-50 שימש כרב בקהילת העיר פרובידנס במדינת ניו ג'רזי בארצות הברית וזכה לכינוי "האדמו"ר
מפרובידנס". על אף שהצליח ברבנותו בארצות הברית, חש כי מקומו בארץ ישראל, ושב לארץ. בראשית המדינה שימש הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה כרבה של שכונת עין כרם שהייתה שכונה נטושה ושימשה ליישובם של עולים חדשים, שר'
יוסף שמואל עשה רבות למען קליטתם. קשר מיוחד פיתח ליהדות מרוקו. כן הקים אגודות
צדקה ועזרה לנזקקים. גדולה
הייתה שמחתו של האדמו"ר בימי העצמאות והשחרור של מדינת ישראל: הוא היה לובש
את בגדי החג המיוחדים, את השטריימל היה חובש לראשו, ומתפלל בדביקות תפילה מיוחדת
ליום העצמאות וגומר את ההלל בברכה. כששחררו את ירושלים נראה היה כי הוא הצעיר בכמה
שנים. לא היה יום שהוא לא היה הולך לעיר העתיקה להתפלל בכותל המערבי.
הגאון המקובל ר' יהודה צבי
ברנדויין זצ"ל
(תרס"ג-תשכ"ט) - כבן דודו, הרבי מסטרטין בירושלים, ר' שמואל יוסף, היה
דור שישי בארץ, כשמצד אביו היה נצר לאדמו"רי אליק-סטרטין ומצד אמו צאצא
לגאונים ר' אלימלך מליז'נסק ור' לוי יצחק מברדיצ'ב, זצוק"ל. תלמידו, גיסו,
וממשיך דרכו הקבלית של הגאון ר' יהודה לייב אשלג זצ"ל. הוסמך לרבנות בידי הרב
קוק והגרי"ח זוננפלד זצוק"ל, זאת לאחר שלמד בהונגריה בזמן מלחמת העולם
הראשונה אצל הגאון ר' יואל טייטלבוים מסטמר זצ"ל. כשחזר לירושלים למד בישיבת
"חיי עולם" וישיבת המקובלים האשכנזית "שער השמים". היה רב
ההסתדות ("יו"ר המחלקה לסיפוק
צרכי דת שע"י הועד הפועל של ההסתדרות הכללית בישראל") בשנות ה-60 למניינם, ולאחר מלחמת ששת הימים,
עבר לעיר העתיקה והקים ישיבה. פרסם את "מעלות הסולם" - פירוש לתיקוני
זוהר והגהות ומראי מקומות לכל כתבי האר"י בשישה-עשר כרכים.
מרן הגאון הרב שמואל סלנט
זצוק"ל (תקע"ה-תרס"ט)
- רבה של ירושלים במשך 44 שנים ודיין במשך 68 שנים עד פטירתו. נודע כצדיק מופלא
וקדוש עליון בעל רוח הקודש. תמך בהתיישבות הציונית ואף שלח מכתב תנחומים לוינה
אחרי פטירת הרצל בידי הרב הלל ריבלין, כפי שסיפר בנו, אברהם ריבלין. ר' שמואל רצה
להספיד כהלכה את הרצל ושלח להדפיס מודעות הקוראות לבכי ומספד על מותו של הרצל.
הקנאים דפקו על שולחנו ואמרו שישברו חלונות ביה"כ שבו יהיה ההספד ודברים
אחרים. ר' שמאל לא שעה להפחדות הקנאים ואישר לקיים ההספד בית הכנסת "בית
יעקב" המכונה "חורבת רבי יהודה החסיד" ע"ש רבי יהודה החסיד
שעלה לארץ בשנת ת"ס (1700) והקים את ביה"כ. אך כשעלה המספיד על הבמה,
הקנאים, שנכנסו בהיחבא לבית הכנסת וכל אחד מהם עמד ליד אחד מהציונים, דקרו בבשרם
של הציונים שצעקו מכאב ובעקבות כל זאת התבטל ההספד.
מרן הגאון הרב נצי"ב
זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ג)
- תמך בהקמת המושבות של חלוצי העלייה הראשונה, אף שכמובן התנגד בכל התוקף
לחילוניות.
מדבריו: "ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו
ישראל... להתיישב נחלות שוממות בארץ הקדושה ולכונן שם מושבות לנדחי ישראל, וקול ה'
דופק על פתחי לבבנו לאמר: 'פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיעה השעה אשר לא ייאמר עוד
על ארץ ישראל עזובה ואין דורש אותה ועתה סרה מעליכם קללת ה' שתהיה הארץ שוממה' ובא
דבר ה' בכריתת ברית לאמור: 'והארץ אזכור'."
"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר
נושאי נשים נוכריות... מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו
והכינו את יישוב הארץ בערים עד שאחרי כן נתמלאה הארץ בבניה, כך עלינו להתעורר לקול
רצון ה'... בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם... ובכל סוגי ישראל." (שני הקטעים
האחרונים מ"שיבת ציון" ח"ב, עמ' 6-5)
וכן מופיע מכתב תמיכה של
הנצי"ב בהקמת המושבות של העלייה הראשונה מתרנ"א בפתח הספר "ילקוט
ארץ ישראל" בעריכת הרב יהודה אידל צילינג מאשמינא זצ"ל.
שם מופיע מכתב תמיכה כזה מתרנ"א גם מפוסק הדור, מרן הגאון
הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ב) שהיה גם
ראש התומכים בהיתר המכירה.
הגאון הרב מרדכי אלישברג
זצוק"ל (תקע"ז-תר"ן)
- מגדולי הדור שהיה רבה של בויסק לפני הרב קוק.
הגאון הרב אלכסנדר משה לפידות
מרוסיין זצוק"ל (תקע"ט-תרס"ו)
- מתלמידי הגאון עמוד המוסר הרב ישראל ליפקין מסלנט זצוק"ל. היה רב ביאנוב
ובגרודנה ומתרכ"ו בראסיין.
מדבריו: "גם אם אינני חושב את התנועה הציונית
לגאולת ישראל... בכל זאת אחשבנה לאתחלתא דגאולה והאסיפה הבאזלית לשופר גדול אשר
תקע לחירותנו." ("זכרונות ציון" לדוד פאניץ, עמ' 55)
הגאון הרב
מרדכי גימפל-יפה זצוק"ל (תק"פ-תרנ"ב) - אחי אם אביו של מרן הרב
קוק, שעלה לארץ ישראל יומיים לפני ר"ה תרמ"ט והתיישב במושבה יהוד שבה
הקים ישיבה. היה מגדולי דורו וכונה הרמ"ג. בחורף תרמ"ג, יסד הרמ"ג ברוז'ינוי, שבה כיהן
ברבנות כ-40 שנים, אגודה לישוב א"י בשיתוף עם הגאון הרב שמואל מוהליבר זצוק"ל,
ובמסגרת זאת פעל ליסוד המושבה עקרון - מזכרת בתיה שקמה בפועל בחודש מרחשון
תרמ"ד. בסוף חשוון תרנ"ב נפטר ממחלת הקדחת.
הגאון הרב יצחק פייגנבוים
מוורשה זצוק"ל (תק"פ-תרע"ה)
- תלמיד הגאון הרי"ם מגור זצוק"ל והגאון ר' אברהם בורשטיין מסוכצ'וב
זצוק"ל ומגדולי רבני פולין שהתפרסם כראב"ד ורשה והיה תומך מובהק של
התנועה הציונית.
מדבריו: 'למען ציון לא אחשה ואודיע חוות דעתי בדבר
התנועה הציונית שנתעוררה בלב רבים מבני ישראל, היינו לייסד מושבות יהודים
באה"ק. זוהי בוודאי מצווה גדולה, הן מצד חיבוב הארץ הקדושה, והן מצד החזקת
עניי עמנו... ומי ייתן כי יצליח ה' את דרכי האנשים האלה העוסקים בדבר המצווה
הגדולה הזאת..." ("אור פני יצחק", עמ' ל')
מרן הגאון ישראל אליהו יהושע
טרונק מקוטנה זצוק"ל (תקפ"א-תרנ"ג)
מגדולי הפוסקים שהתפרסם בשו"ת "ישועות מלכו". תמך בהיתר המכירה
בשמיטה ובאתרוגי א"י כנגד אתרוגי יוון ואיטליה. כך כתב על העלייה הציונית
הראשונה: "העלייה לארץ ישראל מצווה גדולה היא. אמנם, גם לדברי הרמב"ן
שמנה את ירושת ארץ ישראל למצוות עשה בפני עצמה, מכל מקום "עיקר המצווה אינו
אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתנו, ואם כן
עלייתם והתיישבותם של יחידים, כשאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל, אינה עיקר
המצווה. אך כבר המשילו עניין זה למצוות עשה של אכילת מצה, כי עיקר המצווה היא האכילה,
ולקיחת החיטים לשם מצווה והלישה והאפייה אינם גמר מצווה, ומכל מקום בוודאי מצווה
גדולה היא. ועל זה נאמר "'גומל לאיש חסד כמפעלו',
גם על הפעולה של מצווה מקבל שכר. ונאמר 'אשרי תמימי דרך', גם על הדרך של עושי
מצווה יש בו שלמות. אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו',
ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה
הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי
שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים." (בשו"ת, חלק
יו"ד, סימן ס"ו)
מרן הגאון הרב שמואל מוהליבר
זצוק"ל (תקפ"ד-תרנ"ח)
- מחשובי גדולי התורה בדורו שהתפרסם כרבה של ביאליסטוק, ומהמעטים בין רבני
תנועת "חובבי ציון" שתמכו בהשתתפות בהסתדרות הציונית שייסד הרצל. פוסק
הדור הגרי"א ספקטור מקובנה אמר שהוא יסכים להיתר המכירה אם הרב מוהליבר ועוד
שניים יסכימו גם כן. מביא קושייה ותירוץ בשם הגאון ר' פנחס הורוויץ זצוק"ל
זיע"א, בעל ה"הפלאה", לגבי דברי חז"ל: 'לעולם ידור אדם
בא"י ואפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה
ישראל, שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין
לו אלוק.' שואל בעל ה"הפלאה": מלשון הגמרא משמע שהדר בא"י רק דומה
כמי שיש לו אלוק אבל באמת אין לו, והדר בחו"ל רק דומה כמי שיש לו אלוק אבל
באמת יש לו, ויוצא שחו"ל עדיפה על א"י? ותירץ שכוונת חז"ל היא
שהמקבל עליו עול תורה ומצוות אין לו אלוק, והפורק מעליו עול תורה ומצוות אין לו,
אך מעלת א"י גדולה כ"כ שכל הדר בה, אפילו אין לו לא תורה ולא מצוות, כבר
דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחו"ל אפילו מקבל עליו עול תורה ומצוות ובאמת
יש לו אלוק, עכ"ז דומה כמי שאין לו. וא"כ, ממשיך הגר"ש מוהליבר,
כוונת חז"ל בחילת דבריהם הנ"ל היא שלעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר
שרובם עכו"ם, כלומר, ועי"ז פורק מעליו עול תורה ומצוות, ואל ידור
בחו"ל אפילו בעיר שרובה ישראל, כלומר, ועי"ז ישמור תורה ומצוות בשלמות.
ומוסיף עוד הרב מוהליבר ואומר שכך אמרו בסגנון אחר במדרש ילקוט שמעוני איכה ג',
רמז תתרל"ח: 'ורבותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה. אמר
הקב"ה: "הלוואי יהיו בני עמי בארץ ישראל אף על פי שמטמאים אותה".'
("שיבת ציון" ח"א, עמ' 7)
מרן הגאון הרב יצחק יהודה
שמלקיס מלבוב זצוק"ל (תקפ"ז-תרס"ה)
- פוסק הדור בגאליציה לאחר פטירת הגאון הרב יוסף שאול נתנזון זצוק"ל. כיהן
ברבנות ברז'אן, פרמישלא ולבוב שעל שמה התפרסם, וכן התפרסם כמחבר שו"ת בית
יצחק". חתם על הצהרת היסוד של ה"מזרחי" עם עוד 65 גדולי תורה מכל
רחבי אירופה, ביניהם שניים מגדולי רבני וילנה, מרן הגאון הרב שלמה הכהן
(ה"חשק שלמה") זצוק"ל (נפטר בתרס"ו) שאף בירך את
הרצל בברכת כהנים בביקורו בווילנה בתרס"ג ("התנועה הציונית ברוסיה"
מאת יצחק מאור בעמ' 230), ומרן הגאון הרב חנוך הניך אייגיש
(ה"מרחשת") זצוק"ל הי"ד (תרכ"ד-תש"א) שאמנם
בתרפ"ט נטש את המזרחי בגלל שהוא דווקא התנגד למינוי כ"רב מטעם"
בוילנה של מועמד הציונים, אך עדיין תמך בדרך הציונית, ובתרצ"ה היה מיוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקק"ל.
כן חתם על ההצהרה הזו בן אחיו של ה"בית יצחק", הגאון הרב גדליה
שמלקיס זצ"ל, ראב"ד פשמישל, שהיה מנהיג ה"מזרחי"
בגאליציה.
מרן הגאון הרב יוסף זכריה שטרן
משאוול זצוק"ל (תקצ"א-תרס"ד)
- חתנו של הגר"מ גימפל-יפה ומגדולי הדור שהתפרסם כרבה של שאוול וכמחבר
"זכרון יהוסף". בשיחה עם הרב שמואל הכהן קוק זצ"ל, אחיו של מרן
הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל, אמר הרב שטרן: "חופשים, כופרים, מה יהיה
עם השמיטה, הכול אלו פרטים שלא משנים את עצם הדבר. כולם חייבים להיות ציונים,
לעסוק ביישוב ארץ ישראל!"
מרן הגאון הרב עקיבה יוסף
שלזינגר זצוק"ל (תקצ"ז-תרפ"ב)
- תלמיד הגאון ה"כתב סופר" זצוק"ל וחתן הגאון הרב הלל
ליכטנשטיין זצוק"ל, תלמיד מרן הגאון ה'חת"ם סופר' זצוק"ל וחברו של
הגאון הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר ממרגרטן (מהריא"ץ) זצוק"ל. נלחם
בחריפות גם במשכילים וגם בהנהגת ה"חלוקה" ביישוב הישן. דרש עבודה יצרנית
ביישוב והיה ממייסדי פתח תקווה. חיבר את "לב העברי" על צוואת
ה'חת"ם סופר', וכן חיבר את "בית יוסף החדש".
מדבריו: "מי הם החייבים, המתחדשים או המתקדשים,
יגיד לנו המשיח, כי אין אנו יכולים לדעת אם אלה שקוראים אותם פושעים, אבל בכל נפשם
ובכל מאודם עובדים בעד ציון. מה היו צריכים כבר לעשות אלה מסדרי חצות בעד ציון?
לכל הפחות לקיים 'ציון במשפט תפדה'. מפני זה יכול להיות שאלה יש להם זכות יותר
גדולה, כי הם רק תינוק שנשבה לבין הגויים."
'ומן אז ועד עתה כבר נעשו לערך
חמישים מקומות חדשים בארץ ישראל... מהיכן כל אלו נעשו למפליא, ואם לא ככתוב
"בונה ירושלים ה' " וכו' והראשונים יקראו עליו: אתחלתא דגאולה.'
("ברית עולם" עמ' ס"ג)
מרן הגאון הרב אברהם אבא יעקב
הכהן בורוכוב זצוק"ל (תר"ח-תרצ"ו)
- מגדולי דור ומהרבנים הראשונים שהצטרפו ל"מזרחי". ספרו "חבל
יעקב" בשלושה חלקים פרסם את גאונותו.
מרן הגאון הרב יצחק יעקב ריינס
זצוק"ל (ת"ר-תרע"ה)
- היה ידוע כאחד מגדולי רבני פולין, אך לאחר שייסד את ה"מזרחי"
בתרס"ב, בעלי המחלוקת פסלוהו. ויש לציין, כאמור לעיל, שגדולי תורה מכל אירופה
תמכו במזרחי וחתמו על הצהרת היסוד שלה, וביניהם הגרי"י שמלקיס מלבוב, מגדולי
פוסקי הדור, מגדולי רבני וילנה ועוד. גאונותו בספריו ההלכתיים "אורים
גדולים", "עדות ביעקב" ו"חותם תוכנית", ובספרי הדרוש
"נאד של דמעות" ו"אורה ושמחה", ומשנתו הציונית ב"אור חדש על ציון". הגרי"צ
דושינסקי זצוק"ל אף שהיה בדרכה של העדה החרדית ושימש כרבה לאחר הגרי"ח
זוננפלד זצוק"ל הספידו: 'הלך מאתנו בשנה זו הרב הגאון הגדול מוהר"ר יצחק
יעקב ריינס ז"ל, רב ואב"ד דק"ק לידא. הכרתיו בנערותי, אשר בגדולת
תורתו מצא לו דרך חדש בש"ס ופוסקים, שהיו מונחים בלבו כמאן דמונח בקופסא. ואף
כי לא הסכימו חכמי הדור לכל דעותיו, כוונתו זכה וטהורה היתה מכל מקום'.
("דרשה מפוארה", ספר דרשות לז' באדר, גאלנטה, תרע"ו)
מרן הגאון הרב משה שמואל גלזנר
זצוק"ל (תרט"ז-תרפ"ה)
- היחיד מגדולי רבני הונגריה שהצטרף ל"מזרחי" כשכמעט כל
רבני הונגריה היו אנטי ציוניים קיצונים. היה נין של החת"ם סופר. מחבר
"דור רביעי" על מסכת חולין - מחשובי החיבורים על המסכת, "אור
בהיר", "הלכה למשה", "חקור דבר", "אמרי אש" על
התורה.
מרן הגאון הרב יחזקאל ליפשיץ
מקאליש זצוק"ל (תרכ"ב-תרצ"ב)
- כיהן כנשיא אגודת הרבנים בפולין ולאחר מלחמת העולם הראשונה קרא לאחדות כל
המפלגות הדתיות בפולין. חיבר את "המדרש והמעשה".
מדבריו: 'כל זמן שהייתה ארץ ישראל מוחזקת בידי התוגר
וההשתדלויות הפוליטיות של הציונים כהררים התלויים בסערה, עד שהייתה להם העבודה
שבפנים (עבודת הקולטורה שבגולה) לעיקר ועבודת החוץ רק טפלה לה, אז היה מקום לפירוד
הדעות בינותינו. עכשיו, לפי דעתי, בעלה מחלוקת... וחייבים אנו לעבוד שכם אחד עם כל
אחינו השואפים אל גאולת ישראל, ובייחוד עם ה"מזרחיים", אשר סוף סוף
אחינו הם בדעה, ונוכח ה' ותורתו דרכם גם המה.' ("המזרחי", גיליון 1, ט
בטבת תרע"ט)
מרן הגאון הרב יצחק צבי ריבלין
זצוק"ל (תרי"ז-תרצ"ד)
- הוריו, הגאון הרב בנימין זצוק"ל, ראב"ד טאלאצין ורייזל היו נכדי הגאון
הרב משה ריבלין זצוק"ל, "המגיד משקלוב", שהיה ממנהיגי האשכנזים
בירושלים, בן הגאון הרב הלל משקלוב זצוק"ל, מחבר "קול התור" ותלמיד
מרן הגר"א מוילנה זצוק"ל זיע"א. למד אצל אביו ובישיבת וולוז'ין
כאביו. כונה בישיבה 'העילוי מטולצ'ין' או 'הש"ס החי'. אשתו, אם חמשת ילדיו, התנגדה לרצונו לעלות לארץ, והוא
נתן לה גט ועלה יחידי בתרמ"ד. גם בין גדולי ירושלים התבלטה גאונותו המופלגת, בייחוד
בבקיאותו הנפלאה בש"ס ופוסקים ובשקידתו העצומה וגדול היה כוחו גם בנסתר. הוא
ידע היכן נמצא כל דבר שבש"ס במידה מדויקת יותר מב'מסורת הש"ס'. כוח
תפיסתו היה עצום, עד שהיה יכול להגיד במהירות את מספר המרצפות שבחדר או מספר
האבנים שבבנין.
השתתף בקניית קרקעות להקמת מושבות
חדשות בארץ ושכונות חדשות מחוץ לחומות בירושלים, וראה בכך כבישת הדרך לגאולה. שהה בתרנ"ז-תרנ"ט ביפו במסגרת פעילות
'"חברת ישוב ארץ הקודש" שהקים בתרנ"ו שמטרתה הייתה להגביר אהבת
עבודת האדמה בקרב בני ירושלים ונשלחו שליחים ליפו ולמושבות כדי לחפש מקומות עבודה
לפועלים ולגייס חברים. מגדולי ירושלים שכיהן כרבה של שכונת "מזכרת משה"
והיה מראשי ה"מזרחי" בעיר לאחר שהוקמה. בתרנ"ט חזר לירושלים
ובתרס"ג הוביל את ייסוד סניף המזרחי בירושלים שהיה הראשון בארץ.
בתרס"ג-תרס"ח כיהן כראב"ד טולצ'ין במקום אביו שנפטר וחזר
לירושלים.בתרפ"ח היה שותף להקמת "קרן בנין ירושלים" כדי לעזור
לבניין בתים למחוסרי דירות בארץ ע"י הלוואות והיה ממנהליה.
מדבריו: פעם אחת, ביום השנה של פטירת הגר"א
בחוה"מ סוכות, דרש הגרי"צ ריבלין בבית הכנסת בשכונת 'זכרון משה'
(בשנותיו האחרונות היה הרב של זכרון משה והסביבה). בדרשתו הוא דיבר על עליית
תלמידי הגר"א ועל תורת המשיחיות דאתחלתא בשיטת הגר"א ותלמידיו מייסדי
הישוב. באמצע המעמד, התפרץ קנאי קיצוני אחד ואמר: "מה מספר הרב, הייתכן שהגאון
הקדוש (הגר"א) היה ציוני?" ר' יצחק צבי ענה: "כן, כן, הגר"א
היה ציוני, הרב בעל התניא היה ציוני, יהושע בן נון היה ציוני, משה רבנו היה ציוני,
הקב"ה הוא ציוני ככתוב: "כי בחר ד' בציון, אווה למושב לו!" ('מוסד
היסוד' עמ' 320. 'מדרש שלמה' עמ' 180 עיי"ש).
באחת מדרשותיו שנערכה ע"י
חברת "ישוב ארץ ישראל", הדגיש הגרי"צ שחובה עלינו ליתן כבוד לכל
חברות המשתדלים ברעיון הזה ולקרב את החופשים. והתריע נגד המסרבים לעלות, בהזכירו
את היראים שלא רצו לעלות מבבל לא"י בימי נחמיה בעטיים של אלה שהיו דורכים
גתות בשבת, וע"י שיטה זו גרמו לנו את הגלות המרה הזאת: "גם המרגלים היו
גדולי הדור אז וטעו ועי"ז מתו יותר מחצי מליון יהודים. עיקר מצוות ישוב א"י
היא בנין ונטיעת אדמתה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה - עלינו להתעורר מלמטה, ואז תהיה
התעוררות מלמעלה, ועלינו לתקן את עוון המרגלים ואח"כ ירחם ה' את יעקב" ('מוסד
היסוד' עמ' 61 ועמ' 292).
וכן אמר על יסוד דברי הגר"א
וכך אמר הרב קוק שהיסוד לגאולה הוא רישיון מאומות העולם. כך ראינו בזמננו בועידת
סן רמו שאשררה את הצהרת בלפור ובהכרזת האו"ם על הקמת מדינה יהודית.
בנוסף אמר וציטט מר' ישראל מרוז'ין
שהגאולה תתחיל באתערותא דלתתא ע"י קיבוץ גלויות ('מוסד היסוד' עמ' 203).
באסיפת היסוד של
ה"מזרחי" בירושלים שהתקיימה בחוה"מ פסח תרס"ג, בבית המדרש
'בית רחל' בשכונת כנסת ישראל, ונפתחה על ידי הרי"צ, שבאר כי מטרת האגודה
להיות סניף לאגודת הציונים החרדים הנקראים בשם 'המזרחיים', וגם לעסוק באה"ק
בקניית קרקעות עבור בניין בתים. בדרשתו הביא ראיות מן התורה שבכתב ושבע"פ, כי
חובה לעסוק בפועל בישוב של ארץ ישראל וכי "הגאולה תבוא קמעא קמעא בדרך טבעית,
והניסים יבואו רק אחר כך. וכל המערער על כך אין לו שום יסוד מן התורה, ואין זאת
אלא מעשי היצר הרע המתלבש בלבוש היצר הטוב להטעות את היראים כדרך שקרה לגדולים
ורבים" (י' וייס, 'בשעריך ירושלים' עמ' 256. 'יובל המזרחי' עמ' קפ"ט).
מרן הגאון הרב מנחם נתן נטע
אוירבך זצוק"ל (תרי"ח-תר"ץ)
- מגדולי ירושלים ונכד הגאון הרב מאיר אוירבך (ה"אמרי בינה")
זצוק"ל שהיה ראב"ד האשכנזים בירושלים. תמך ב"מזרחי" לאחר
מלחמת העולם הראשונה. כיהן כרבה של שכונת "מזכרת משה". על אף השקפתו היה
מקובל גם על החרדים והיה מחותנו של הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל. התפרסם בעולם
התורה בחיבורו "אורח נאמן" על טור או"ח שבשו"ע.
מרן הגאון הרב יקותיאל אריה
קמלהר זצוק"ל (תר"ל-תרצ"ג)
- ר"י "אור תורה" בסטניסלב ורישה ומחבר "דור דעה" ועוד.
תמך בהשקפה דתית-לאומית כפי שעולה ממכתבו לרב קוק באב תר"פ לגבי המאמר
"תחית הקודש" שפורסם לראשונה ב"המזרחי" בוורשה.
מרן הגאון אליעזר הלוי
סג"ל-מישל זצוק"ל
(תרכ"ג-תרצ"ט) - מגדולי הפוסקים בגליציה שהתפרסם כמחבר "משנת
אליעזר" וכראב"ד טורקה בגליציה המזרחית. גדול בבקיאות ובחריפות ובהבנה
מעמיקה באותה מידה. בקי באוצרות הלשון העברית וכתב את חיבוריו בעברית עשירה מאוד.
כתב היד שלו היה יפה ביותר. כמו כן היה דרשן מחונן במיוחד. גם במחלת הכליות הקשה
בשנותיו האחרונות שקד על תלמודו וכתב חידושים ותשובות בהלכה. כל כתביו עם חידושים
על כל הש"ס, כאלף תשובות הלכתיות ודרשות רבות, אבדו בשואה. במלחמת העולם
הראשונה היה בבודפסט והיה הכתובת לכל הרבנים שהיו שם מאותה סיבה ורבני הונגריה
שיבחוהו מאוד. נותר ממנו רק מה שהספיק להוציא לאור. תמך בציונות ואף שיבח את הרצל
בדרשותיו.
מרן הגאון הרב אברהם יצחק הכהן
קוק זצוק"ל (תרכ"ה-תרצ"ה)
שכלל הגדולים מתנגדי הציונות, ראו בו אחד הגדולים ביותר (יש לי על כך לקט נפרד)
כמו הגאון הרבי מגור זצוק"ל שאמר עליו שהוא כאותו תלמיד של ר' מאיר שלא היה
כמותו בדורו, אך לא פסקו כמוהו כיוון שהיה מטהר את השרץ בק"ן טעמים ואומר על
טמא טהור ועל טהור טמא; כמו הגאון החזו"א זצוק"ל שהתייחס אליו
כ"מרן" כפי שהתייחס לגרא"ז מלצר זצוק"ל, לגרי"ז מבריסק
זצוק"ל, לגרח"ע גרודזינסקי זצוק"ל ולגאון הרב וסרמן זצוק"ל
הי"ד, ועמד לכבוד הרב קוק במשך כל נאומו של הרב קוק בהנחת אבן הפינה לישיבת
"בית יוסף" בבני ברק כי "התורה עומדת" ולכבוד המפגש עימו
בביתו החזו"א לבש את בגדי השבת שלו; כמו "החפץ חיים" שכששמע דברי
פגיעה ברב קוק הגיב: "פגעו במרא דארעא דישראל! יש לקרוע קריעה! ואמר
"דעו לכם שהוא קדוש וטהור וכל הנוגע בו לא יינקה!" ואף דחה את מכתבי
השטנה נגד הרב קוק שהגיעו אליו כפי שכתב חתנו בתרפ"ח; כמו מרן הגרש"א
אלפנדרי זצוק"ל שכינהו 'הכהן הגדול מוהרא"י קוק' והתבטא על מי שדיבר
נגדו: "גידף מערכות ישראל ואלופי ישורון, תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק
עתק!" וכן ביקש את דעתו של הרב קוק על גיליון דברי קבלה שלו; כמו מרן
הגר"ש אליישיב זצוק"ל שאמר עליו: "כליל השלמות בגאונות, כליל
השלמות בצדקות, כליל השלמות במחשבה וכליל השלמות בהנהגה"; כמו הגרא"ז
מלצר שאמר עליו: "יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור
בחסידות!" כמו הגרי"ל חסמן שאמר בלוויית הרב קוק לפני הגבורה שעכשיו
קוברים ראש השקול כנגד כל הראשים כאן; וכמו הגר"י הוטנר שאמר עליו שהרב קוק
היה "גדול בתורה ביראה ובחסידות מכל אשר חלקו עליו!" וכך רוב גדולי תקופתו.
גאון אדיר בכל חדרי התורה ובקי גם
בחוכמות העולם, קדוש וטהור שלא הביט על פני אישה מגיל 10-9 ולא ידע צורת מטבע,
צדיק עליון שהיה עדין נפש ובעל מידות תרומיות מאין כמותן שהעביר על המידות עד לאין
שיעור.
מרן הגאון הרב אברהם אהרן
בורשטיין זצוק"ל
(תרכ"ז-תרפ"ו) - נודע כ"הרב מטבריג" ובשנתו האחרונה לפני
שנפטר בפתאומיות, כיהן כראש ישיבה ב"מרכז הרב". נודע כאחד מגדולי גאוני
דורו. מחידושיו ושיעוריו ב"מרכז" בספר "נר אהרן". בזמן מלחמת
העולם הראשונה בלילה אחד ראו חיילים רוסיים אור בביתו ופרצו פנימה כי חשבו שהוא
מרגל המאותת לאויב והתכוונו להוציאו להורג. הוא בקשם לפני שיהרגוהו, שיתנו לו
לעסוק בתירוץ קושייה חזקה שיש לו על דברי הרמב"ם (ב"משנה תורה").
החיילים נדהמו מהבקשה המוזרה ביותר בעיהם והסכימו. בינתיים שמעו שהגרמנים מתקרבים
וברחו משם. הרב קוק ציווה לחרות על מצבתו בין השאר את הביטויים: "ארז הלבנון אדיר
התורה, בחיר גאוני הזמן... הגאון האמיתי פאר הדור..."
מרן הגאון הרב בן ציון אברהם
קואינקה זצוק"ל (תרכ"ז-תרצ"ז)
- נולד בעיר העתיקה וכיהן כראש ישיבת "תפארת ירושלים" מגיל 30
וכראב"ד ופוסק של העדה הספרדית בירושלים, וכן היה חבר מועצת הרבנות הראשית
הראשונה וחבר תנועת המזרחי. מהרבנים הספרדיים הראשונים שהצטרפו
ל"מזרחי".
מרן הגאון הרב יוסף גרשון
הורוויץ זצ"ל (תרכ"ט-תשי"א)
- מגדולי ירושלים שכיהן כר"י "מאה שערים" ורב השכונה, ויו"ר
'הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רמבעה"ן', ומראשי ה"מזרחי" בעיר. עלה
לארץ לירושלים באלול תרמ"ג עם אחי אמו ורבו, הגאון הרב שאול חיים הלוי
הורוויץ זצוק"ל, ראב"ד דומברובה. לאחר נישואיו עם בת העשיר אברהם קרצ'מר
ז"ל, ממניחי היסוד לקהילה האשכנזית ביפו וממקימי שכונות "נווה צדק"
ו"נווה שלום", עבר ליפו ולאחר שהתקבל לרב מרן הגאון המקובל הרב נפתלי
הירץ הלוי וידנבוים זצוק"ל שכיהן כרבה של יפו לפני הרב קוק, היה מתלמידיו.
בתרנ"ה חזר לירושלים עם חותנו.
מרן הגרא"ז
מלצר זצוק"ל (תר"ל-תשי"ד)
לפי כמה מקורות היה גם הוא תומך מובהק של הרעיון הציוני ומדינת ישראל כפי שמעידים בנו
הגאון הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל ותלמידו הגאון הרב
ראובן כ"ץ זצ"ל: 'אבא זצ"ל ראה בתקומת מדינת ישראל יד ה' והארה
עליונה של הקב"ה לבני ישראל. כשהעיר פלוני שהנה באה המדינה
בידיהם של יהודים שאינם קרובים למצוות, השיב לו אבא: 'אי אפשר להביע דעות ולתת עצות לקב"ה. לא הכול מבינים אנו'."
("אתחלתא היא" ח"א עמ' רמ"ג) "מה רבה וגדולה
הייתה שמחתו של זקן גאון הדור שזכה לראות בעיניו את יסודה וכינונה של מדינת ישראל." (דברי
הרב כ"ץ על רבו, שם עמ' רמ"ד) וכן אמר על המדינה שהיא מתנה מאת ה'
ותגמול ראשון על השואה. ('כתבי הגאון רא"ז מלצר', עמ' שס"א). אך
הרצי"ה אמר שהגרא"ז נגלה אליו ואמר לו בין הדברים שבענייני ציונות הוא
לא השתווה עם אביו. בכל מקרה תמך במשנתו המחשבתית כפי שעולה מהמכתבו להוצאת
חיבורים של הראי"ה במלאת עשור לפטירתו שבו עודד הוצאת כל ספרי הראי"ה.
מעניינת דעתו של
תלמידו המובהק של הגרא"ז, הגרי"א הנקין זצ"ל (תרמלי: הרב איסר יהודה אונטרמן. הופתעתי מהתשובה
והסבירו לי כי הוא צדיק הדור על-פי האתכפיא שלו (=כפיית היצר). ככה בוחנים בשמיים
את הדברים". נינו של מרן הגאון הרב ישראל איסר יהודה מאלין זצוק"ל
מבריסק ומאוחר יותר מירושלים (נפטר בתרל"ו)
מרן הגאון הרב יצחק יעקב
וכטפויגל זצ"ל (תרמ"ז-תשל"ח)
- למד בישיבות טלז, סלובודקה וולוז'ין וכונה "העילוי ממזריץ'". עלה
בתרס"ט לארץ. חתן הגאון הרב זרח ברוורמן שהיה ראש ישיבת "מאה
שערים". מגדולי ירושלים וראש ישיבת "מאה שערים" מתרפ"ט. לפני
מלחמת העולם הראשונה יצא לפולין ונתקע שם. השתתף בייסוד "המזרחי" בפולין
בתרע"ה והקים ישיבה במזריץ' עיר הולדתו. כן השתתף בהקמת שכונת "נוה
יעקב" וכיהן כרבה מתרפ"ו.
מרן הגאון הרב יוסף שלמה כהנמן
זצ"ל (תרמ"ז-תשכ"ט)
- תלמיד מרן קדוש ישראל הגאון הרב ישראל מאיר הכהן קגן מראדין זצוק"ל
שהתפרסם כראב"ד פוניבז' ומייסד ישיבת פוניבז', שהקים לאחר השואה את ישיבת
פוניבז' בבני ברק. תלה בביתו את דגל ישראל ביום העצמאות וציווה לתלות את דגל ישראל
מעל הישיבה.
מספר הגאון הרב אריה בינה
זצ"ל: "נאמנים עלי דברי הרב מפוניבז', הרב יוסף כהנמן, שלא פעם אמר
ברבים, שאנו חיים בזמן של אתחלתא דגאולה, וגם אני שמעתי את זה ממנו. בישיבת
פוניבז' ידוע שהייתה מחלוקת - הרב מפוניבז' היה תולה דגל ביום העצמאות, והיו כאלה
שהורידו לו את הדגל. בהספד על ר' אהרון קוטלר הוא דיבר על אתחלתא דגאולה, ובציבור
שהיה שם היו כאלה שנבהלו מזה. עבר לחש בתוך הציבור: "מה הוא מדבר? אומר דברי
ציונות, ח"ו, דברי כפירה". עבר לחש - והוא הרגיש את זה. באותו רגע הוא
הביא מהמשנה בסוף מסכת סוטה, האומרת שאחד מן הסימנים של עקבתא דמשיחא זה ש'חוצפא
יסגא'... הוא התכוון לחוצפה הזו שהם הולכים ללמד אותו איך לדבר ומה לדבר"
(הרב אריה בינה זצ"ל, מובא בספר 'אתחלתא היא' ח"א עמ' שכ"ד).
יש לציין, כי גם לאחר שנפטר הרב
כהנמן זצ"ל, הקפידה אשתו לתלות בביתה את דגל ישראל ביום העצמאות, כהמשך למנהג
בעלה (שם).
מדבריו: כתב: " 'אין בעל הנס מכיר בנסו'. הנסים
והנפלאות, התשועות והמלחמות שהתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש, גם אלה שראו
זאת בעיניהם, גם אלה שחזו זאת מבשרם ממש, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם.
ומי כמוני אשר נדד בימים אלה על פני קיבוצי היהודים בגלויות, מסוגל יותר לחוש את
תעצומות הנסים, לחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים מאד. הלשון שלנו דלה ומוגבלת
מלבטא, ואף כח הדמיון מצומצם מדי מכדי לתפוס ולהקיף את משמעות הדברים."
("קובץ חידושים", עמ' כ"ט).
"הנני רואה בחזיון שיבת ציון
בדורנו גילוי אור ההשגחה העליונה... הנני רואה את ה' יתברך בכל צעד ושעל של העם
היושב בציון..." (ממכתב תשובה לבן-גוריון בעניין שאלת "מיהו
יהודי", כ"ז בטבת תשי"ט)
מרן הגאון הרב צבי פסח פרנק
זצ"ל (תרל"ג-תש"ך)
- מגדולי מורי ההוראה והפוסקים בדורו ורבה של ירושלים לאחר פטירת הרב קוק וחבר
מועצת הרבנות הראשית לישראל. בעצמו היה ממעריציו הגדולים של הרב קוק, והיה היוזם
הראשון להבאתו של הרב קוק לירושלים, וכן שותף לו להקמת הרבנות הראשית והמועצות
הדתיות.
מדבריו: "זה קרוב לשנתיים ימים אשר זכינו לראות
כי פקד ה' את עמו להושיענו באתחלתא דגאולה ורוב של ארץ ישראל המערבית נכבש על ידי
צבא ההגנה לישראל. היינו נוכחים לראות שחזר ונשמר לעינינו אותו החזיון המרומז בפסוק:
"ראה נתתי לפניכם את הארץ" וגו' ("כרם ציון" תש"י, כרך
י"א; "קונטרס הר צבי" שנדפס יחד עם אחת המהדורות של "דרישת
ציון" לרב קלישר, דף מ"ח ע"א).
בישיבה
שנערכה בביתו של הרב פרנק, בהשתתפות חברי הרבנות הראשית לא"י, בית הדין
הגדול, מורי ההוראה וראשי הישיבות הוחלט פה אחד: "להביע ממעמקי הלב בשמנו
ובשם רבני ותושבי ירושלים את ברכתנו החמה והנאמנה, ושמחתנו העמוקה לקראת היום שבו
זכינו בעזר צור ישראל וגואלו, להנחת היסוד בראשית צמיחת הגאולה לכוננות ממשלת
ישראל למקומה. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. לאחר אלפי שנות גלות
וחורבן. יהי נועם ה' ומעשה ידיכם יכונן להקים את מדינת ישראל על תילה וכולנו נזכה
לראות בהתגלות מלכות שמים, ועין בעין נראה בשוב ה' את שיבת ציון". יחד עם זאת
דורשים רבני ירושלים, כי חוקי המדינה יהיו לפי התורה כי רק חוקי התורה הם התאימים
ליהודים לחיות לפי הם: "הכירו ודעו כי אין עם ישראל בלי תורת ישראל, אל תשכחו
את צור ממנו חוצבתם ואת מקבת בור ממנו נוקבתם, אל תפנו אל אלילי תרבויות זרות אשר
מפריים שבענו מרורות במשך שנות גלותנו המרה… אל תכניסו זמורות זרות בכרם בית
ישראל. דרישתנו היא שחוקת התורה תהא חוקת מדינת ישראל להלכה ולמעשה".
"זכינו
לראות ניצני גאולה בוקעים כשחר… הישוב מתגדל ומתרחב…"; "בדורות האחרונים
עם תחילת הקץ המגולה… לעינינו הולכים ומתקיימים יעודי הנביאים…".
מרן הגאון הרב משה-כלפון הכהן זצוק"ל (תרל"ד-תש"י)
- מגדולי רבני תוניס ששימש כרב האי ג'רבה (אך סירב להיות אב"ד אלא רק שלישי
בדין). היה תומך נלהב בתנועה הציונית, וכתב ב"הדרוש החמישי לאתחלתא דגאולה" בספרו
"מטה משה" (שכתוב דרשתו בשבת פרשת נשא, י"ב בסיוון תר"פ, ימים
אחדים לאחר תום ועידת סן-רמו ושנתיים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה): "מעתה אין ספק כי זהו ראשית והתחלת הגאולה, וראוי
לכל איש ישראלי לתת אלפי תודות לו ברוך הוא על הגאולה ועל התשועה, כי פקד ה' את עמו
והוציאנו משעבוד לגאולה". לגבי הרצל כתב: "בימינו
אלה הופיע בקרבנו איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון, בנימין זאב הרצל שמו... המציא רעיון נכבד להיות כל איש הבא להסתופף בצל החברה הציונית ובשם ציוני
יקרא... ודפק על פתחי מלכים ורוזנים לקחת מהם משפט גלוי להיות
ארץ ישראל לנו כמלפנים". התקין לחגוג באי ג'רבה את חג העצמאות של ישראל
במשך שלושה ימים רצופים (ד'-ו' באייר). כונה הרמ"ך.
מרן הגאון הרב רחמים חי חויתה
הכהן זצ"ל (תרס"א-תשי"ט)
- נקרא ע"ש סבו מצד אביו וכמוהו היה ראב"ד ג'רבה. עלה לארץ ותמך
במפד"ל. תלמיד הרמ"ך וממשיך דרכו. סבו, אבי אביו, שהוא נקרא על שמו, גם כיהן
כראב"ד ג'רבה.
מרן הגאון הרב שלמה חיים
פוליצ'ק זצוק"ל (תרל"ח-תרפ"ח)
- נודע בכינויו מישיבת וולוז'ין "העילוי ממייצ'יט", וחידושיו הם
חידושים עמוקים ביותר. הוא הצטרף ל"מזרחי" ושימש כראש ישיבה בישיבת
"תורה ומדע" בלידה מייסודו של הרב ריינס ואח"כ היה ראש ישיבה
ב"ישיבת רבי יצחק אלחנן" שמסגרת "ישיבה-יוניברסיטי"
בניו-יורק. על אף "מזרחיותו" הגאון הרב חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק
זצוק"ל שהתנגד בתקיפות לציונות שיבחהו ביותר: בהזדמנות מסוימת כשהיה הרב
פוליצ'ק ראש ישיבה בישיבת "תורה ומדע" בלידה מיסודו של הגרי"י
ריינס דיבר הגר"ח מבריסק עם מקורביו והתגלגלו הדברים על הרב פוליצ'ק, ור'
חיים שבחו ביותר. אחד ממקורביו העיר שכיוון שר' חיים מתנגד חריף לציונות
והמייצ'יטי הוא מה"מזרחי" והעלה את קרנה של ישיבתו של הרב ריינס בלידה,
אפשר היה לשער שלא ישבח אותו כך. השיב ר' חיים ואמר ש"יכול אני להתנגד
לציונות ולהיות חסיד של הרב ריינס. אני רשאי להתנגד גם אליו ולחשוב שישיבתו היא
טובה, וגם אם הישיבה לא לרוחי היא, עדיין נותר המייצ'יטי כמות שהיה!" כדי
להכניס את הספר לישיבות החרדיות, הוציאו לאור את 'חידושי העילוי ממייצי'ט' (מעט
מכתבי החידושים הרבים שאבדו ובהם כ-1,500 שיעורים שמסר בישיבות עד הגעתו
לארה"ב) ללא הדברים שהשקפתו הציונית מובנת מהם.
מרן הגאון הרב איסר יהודה
אונטרמן זצ"ל (תרמ"ו-תשל"ב)
- ממנהיגי תנועת ה"מזרחי" וכיהן כרב הראשי האשכנזי לישראל לאחר
הגרי"א הרצוג זצ"ל. אמר עליו הגרי"ז סג"ל (ראו להלן עליו): "שאלתי
(בשמיים) מיהו צדיק הדור ומיהו שר התורה. על צדיק הדור השיבו שהוא הרב אונטרמן
בזכות כפיית היצר שלו.
מרן הגאון הרב דוד צבאח
זצוק"ל (תרכ"ט-תשט"ז)
- מגדולי רבני יהדות מרוקו ופוסקיה. עלה לארץ בתש"ט והיה מקורב לרב עוזיאל.
מרן הגאון הרב עובדיה הדאיה
זצוק"ל
(תר"ן-תשכ"ט) - נולד בחאלב שבסוריה (ארם-צובא
בפי היהודים), לאביו המקובל מרן הגאון הרב שלום הדאיה זצוק"ל, והיה נצר
למשפחת רבנים ענפה מארם-צובא, בהם מרן הגאון
הרב חיים מרדכי לבטון זצוק"ל, רב העיר חאלב. בשנת תרנ"ח עלתה
משפחת הדאיה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. החל את דרכו בת"ת "דורש
ציון" ואח"כ בישיבת "חסד לאברהם" ו"תפארת ירושלים".
התמדתו בלימוד התורה היתה עצומה, והכל ידעו כי נועד לגדולות.
כבר בצעירותו נחשף ללימוד הקבלה, בתחילה אצל חכם שלמה בוחבוט, ובהמשך אצל רבי
יצחק אלפייה והמקובל חכם ששון בכר משה פרסיאדו, בעל "שמן ששון", שעמד
בראש ישיבת המקובלים "בית אל". בסמוך לפתיחת ישיבת "פורת יוסף",
בשנת תרפ"ג, נתבקש לשמש כר"מ בישיבה, ושמו יצא למרחוק כמגיד
שיעור מעולה. בשנת
תרצ"ט נתמנה לרב הספרדי של פתח תקווה, אך לאחר מספר שנים
שב לירושלים וכיהן כראש ישיבת המקובלים "בית אל", משנת תש"ה ועד
לנפילת העיר העתיקה בידי הירדנים וחורבן הישיבה
בתש"ח. בשנת תשי"א נתמנה כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל וכחבר בביה"ד
הגדול לערעורים, ובשנת תשי"ח הקים מחדש את ישיבת המקובלים על גג ביתו ברחוב
רש"י בירושלים, ועמד בראשה עד פטירתו.
ניחן בכישרון כתיבה מיוחד במינו, וכתב ספרים רבים בנגלה ובנסתר,
המפורסם שבהם הוא שו"ת "ישכיל
עבדי" בן שמונה כרכים עבי כרס. על
שו"ת "ישכיל עבדי" הסכמות של הגראי"ה והגר"י מאיר וכן של
הגרא"ז מלצר והגרי"ח זוננפלד.
בהקדמה לחלק החמישי והשישי, ישנה
התייחסות נרחבת לתקומת המדינה ולקיבוץ הגלויות, ובין השאר נכתב: "בימינו אלה
מצווה עלינו לעשות כל מיני השתדלויות להחשת הגאולה ולהגברת העליה, בבחינת 'בונה
ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס". "והנה, בשכבר הימים, נדרשתי לחוות דעה
בדבר הגברת העליה, אם אין בה העברה על שלוש השבועות. ובתשובתי הוכחתי מכמה רבותינו
ז"ל, שהג' שבועות אלה, אינם אלא באלף הראשון של הגלות, אבל אחרי האלף הראשון
- אדרבה, חובה עלינו להגביר העליה ביתר שאת, וגדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו
בו שמים וארץ".
בעניין אמירת הלל ביום העצמאות,
כתב: "הרי ע"י כיבוש המדינה, ושלטון ישראל כאחד העמים, נתווסף לכל אחד
ואחד מישראל השרוי תחת שלטון העמים, חשיבות גדולה, כבוד ויקר... והרי זה ממש
אתחלתא דגאולה לכל עם ישראל השרוי בארץ ובגולה, ואין זה פחות מנס חנוכה... ולכן
אפשר לתקן לומר הלל... ולהודות לה' על כל פנים על התחלת גאולה זו... והרי זה
בבחינת 'כל המודה בניסו זוכה ונעשה לו נס אחר', כי ע"י הודאה זו של התחלת הגאולה,
נזכה בע"ה לגאולה שלימה, במהרה בימינו אמן". ("ישכיל עבדי",
חלק שישי, או"ח ס"י י').
בעניין שלוש השבועות
כתב: "כאשר זיכנו ה' לכבוש ארצנו ונחלתנו, שהייתה עשוקה ביד זרים, הנה עתה
אחרי הכיבוש - נפדתה מיד עושקה הסטרא אחרא, ונכנסה לגבול הקדושה, ובזה הקמנו
שכינתא מעפרא, שהייתה שרויה בגלות ביד זרים, ואם חס ושלום
נחזיר, אפילו שעל כל דהוא, הרי בזה אנו נותנים שליטה להקליפה ולסטרא אחרא".
(שו"ת "ישכיל עבדי", חלק שמיני, או"ח סימן מ"ג)
מרן הגאון הרב יוסף משאש
זצ"ל
(תרנ"ב-תשל"ד) - רבם של תלמיסאן שבאלג'יר ומקנס שבמרוקו ובערוב ימיו רבה
של חיפה: מדבריו: "שאלת על יום העצמאות, שיש אומרים בו תחנון וסליחות
וכו' וכו'. תשובה: אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלו. אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו
עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ברוך הוא, ואוכלים ושותים
ושמחים, ואין לנו עסק עם אחרים"; "לדעתי הדבר פשוט וברור שיסוד מדינה
יהודית היא חיי היהודים ודתם… ועל ה'חלוקה', כל מי שיש בידו יכולת ראוי להלחם בכל
האמצעים ולא נוותר אף שעל אחד ברצון…".
מרן הגאון הרב יצחק אבוחצירה ("בבא
חאקי") זצ"ל (תרנ"ה-תש"ל)
- אחיו של הגאון הרב "בבא סאלי" זצ"ל. תמך במפד"ל. כיהן כרב
הראשי של רמלה-לוד והיה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. בתפקידו זה דרש לאחר ניסי מלחמת ששת הימים קביעת הלל וקריאה בתורה בברכה ביום ירושלים. אף במכתב לטוראי זאב לוין (לימים סגן אלוף
הרב זאב לוין) כתב הרב בעניין יום העצמאות שאנו קוראים את ההלל ביום זה, שיש
שמברכים שהחיינו ועל גילוח ותספורת וכתב הרב שזה נתון לפי מצפונו של כל
אדם והרגשתו. נהרג בתאונת דרכים.
מרן הגאון המקובל הרב מרדכי
ישועה עטיה זצ"ל (תרנ"ח-תשל"ח)
- נולד בחאלב=ארם-צובא ומשפחתו עלתה לארץ לירושלים בהיותו ילד קטן לכל היותרכיהן
כראש ישיבת המקובלים "החיים והשלום" בירושלים וכתב: "ולו היה לנו לב לדעת ולהבין את הנס הגדול שנעשה
לנו בשנת תש"ח שה' הצילנו מידי מרעים... ה' היה גומר את הגאולה
בשלימות... אם כן לו עשינו כולנו כזאת ששמחנו בנס שעשה לנו ה' בשנת תש"ח
שהצילנו מיד מרעים, והיינו מזמרים ומשבחים ומשוררים לה' על זאת, כי אז בוודאי הייתה הגאולה
נגמרת, ואפילו שאין בידינו מעשים טובים שבזכותם ננצל ונגאל..."
("מחסה עוז", עמ' מ"ג)
מרן הגאון המקובל הרב מרדכי
שרעבי זצ"ל (תרס"ח-תשמ"ד),
אמר לגאון הרב עמרם אבורביע זצ"ל, ראב"ד פתח תקווה, שדרכו של הרב קוק
נכונה יותר מדרכו של הרב זוננפלד.
מרן הגאון הרב יחיא יצחק הלוי
זצ"ל (תרכ"ז/תרכ"ח-תרצ"ב)
- מגדולי רבני תימן שכיהן כרבה של יהדות תימן. תמך בציונות ובן השאר כתב: "אחינו היקרים הציונים".
מרן הגאון רחמים נאהורי
זצ"ל (תרס"ב-תשמ"ה)
- מגדולי חכמי אלג'יר וצרפת שימש ברבנות בעונבה-בון באלג'יר וכאב"ד צרפת. אמר
על הקמת המדינה: "ברוך מחיה המתים, אתמול יום שקוינהו מצאנו! אחר אלף
ושמונה מאות ושמונים שנה מחרבן הבית,
נתחדשה המלכות
לישראל! זה נס יותר גדול מקריעת ים סוף, נתקיימה נבואת יחזקאל!"
מרן הגאון הרב שלום משאש
זצ"ל
(תרס"ט-תשס"ג) - מי שבערוב ימיו כיהן כרבה של ירושלים. "ראיתי את
הספר, והוא סידור נפלא השייך ליום העצמאות, מסודר היטב מכל התפילות והברכות
השייכים… לחזק ולקיים תקנת הרבנות הראשית… לומר הלל שלם ביום העצמאות…". ביום
העצמאות בא לבוש בבגדי שבת לבית הכנסת, לתפילה החגיגית, ולאחר מכן קיים סעודת חג
בשיר והלל לשם יתברך. ואכן בסידור "מזרח שמש" שיצא בפיקוחו האישי, הקפיד
להביא את כל נוסח התפילות ליום העצמאות וליום ירושלים. וכן כתב בשו"ת
'שמ"ש ומגן' ח"ג, סימן ס"ג, אות א': "יום העצמאות ודאי שהוא
יום גדול שזכינו בארצנו הקדושה, ותיקנו הרבנים הא' לגמור את ההלל בברכה, ומי שכבר
נהגו כמותם ישארו במנהגם, ומי שעדיין לא נהגו שלא יברכו, כי נתחדשו דעות שלא לברך
וספק ברכות להקל, וכן כתבתי בהקדמתי לספר העצמאות".
מרן הגאון רפאל כדיר צבאן
זצ"ל (תר"ע-תשנ"ה)
- מגדולי רבני תוניס בפרט ויהדות המזרח בכלל. כיהן בארץ כרבה של נתיבות ובמועצת
הרבנות הראשית.
מרן הגאון רבי מאיר אביחצירא ("בבא
מאיר") זצ"ל (תרע"ז-תשמ"ג)
- בנו של ה"בבא סאלי". כתב בפיוט שחיבר מעט לפני הקמת המדינה: "יסד
ארץ על בלימה, גרש נא את בן האמה, דגל ישראל הרימה, דין איהו הדר, יפה
מהודר". גיסו מסר שכאשר הוקמה המדינה ואכן הונף הדגל, אמר על כך ה"בבא
סאלי": "תפילת בני עשתה רושם גדול בשמים".
מרן הגאון הרב שלמה זלמן
אויירבך זצ"ל (תר"ע-תשנ"ה)
נשאל ע"י הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל והגאון הרב יחיאל מיכל
טיקוצ'ינסקי זצ"ל לאחר כיבוש "אום-רשרש" היא אילת אם צריך לחגוג
יום טוב של גלויות או רק יום אחד כבא"י. תשובתו הייתה שלא צריך לחגוג יו"ט
של גלויות כי היא במלכות ישראל. תשובה זו צונזרה ע"י שועלים קטנים מחבלים
בכרמים ב'שו"ת "מנחת שלמה" ב'-ג'" וב"מנחת שלמה
תניינא" ובמקום "השלטון והמלכות הן של ישראל", "השלטון
והמלכות של ישראל", "מלכות ישראל" נכתב "שהשלטון אחד"
ודומה לו. וכן עמי הארצות הללו ביצעו עוד שני צנזורים: "שלטון נכרים"
שונה ל"שלטון אחר". וכן נמחקו הדברים "חלילה לך מעשות זאת"
שבסוגריים לגבי שאין לחשוש שאילת תתנתק מהארץ (ייתכן והוא כתב "חלילה לאל
מעשות זאת" ובהקלדת הסטנסיל חלה טעות, ובכך רמז לדברי הרמב"ם ב"ספר
המצוות", מצוות קידוש החודש" [עשה קנ"ג] כותב: "...אילו אפשר
דרך משל שבני ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת, כי הוא הבטיח
שלא ימחה אותות האומה מכל וכל...")
הנוסח המקורי כפי שנמצאה בהעתקת
סטנסיל הוא: "והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון והמלכות
הם של ישראל [...] אפשר דבכה"ג לא שייך לומר שבני "אילת" אינם
נגררים אחר א"י כיון שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון והמלכות של
ישראל, ונמצא דמעיקרא כשגזרו על בני חו"ל דלא ליגררו אחר בני א"י
היינו דוקא כשאין מלכות ישראל שבא"י שולטת עליהם... גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש
מקום לומר שגם כאן השלטון והמלכות של ישראל מועיל לצרף את כל השטח שמחובר
לא"י ונתון לרשותם להחשב לענין קביעות המועדים כמחוברת ממש לא"י,
ואמרינן דמעיקרא לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון
נכרים דאז אין שום מקום נטפל ונגרר אחר המקום השני, משא"כ בכה"ג
ששלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י
לענין דין יו"ט שני של גלות. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת
תנותק מא"י (חלילה לך מעשות זאת) ואתי לקלקולי, דכמו שלענין בבל
ומצרים אמרינן שהדין של יו"ט שני משתנה לפי המצב כך גם בזה, ואין לחוש בכגון
דא לקלקולא כיון שהכל יודעים שכך הוא הדין דבחו"ל נוהגים ב' ימים ובא"י
רק יום אחד. [...]'
בנוסח המצונזר מופיע כך:
"והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון הוא אחד [...]
שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון [...] היינו דוקא כשאין שלטון אחד
שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז... גם [...] אפשר דלגבי הדין
של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כח השלטון מועיל לצרף את כל השטח שמחובר
לא"י [...] לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון
אחר [...] משא"כ בכה"ג שהשלטון הוא אחד בידי ישראל
שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י [...]. ואין לחוש דשמא ישתנה
ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי, דכמו שלענין [...].'
בנוסף לקראת שנת השמיטה תשס"ח
יצא לאור "כתבי מעדני ארץ" שממנו הושמטו כל המבוא וכל הדברים בגוף הספר
שמהם עולה תמיכתו של הגרש"ז בהיתר המכירה של הרב קוק. המו"לים התכוונו
להוציא מהדורה חדשה מצונזרת של "מעדני ארץ" ללא דעת הגרש"ז על היתר
המכירה עם השמטת המבוא ושינויים בפנים הספר, אך רבנים חשובים איימו על
המו"לים הבורים ועמי הארצות שהם יפרסמו דברים שלא ינעמו להם, ולכן הוציאו ספר
אחר על דברי הגרש"ז באותו עניין שכוללים גם דברים מ"מעדני ארץ" וגם
משו"ת מנחת שלמה" ובו התעלמו מדעת הגרש"ז לגבי היתר המכירה.
בספר "מאורי אש" על חשמל
בשבת שהוא ספרו הראשון שיצא לאור בתרצ"ה, בין ההסכמות נמצאים הסכמותיהם של
מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל ושל מרן הגאון אבא יעקב הכהן בורוכוב
זצוק"ל שהיה מהרבנים הראשונים שהצטרפו ל"מזרחי", בנוסף להסכמותיהם
של מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל, מרן הגרח"ע גרודזינסקי זצוק"ל
ואביו, מרן הגרחי"ל אויירבך זצוק"ל.
מרן הגאון הרב יעקב משה
חרל"פ זצוק"ל (תרמ"ב-תשי"ב)
- בצעירותו היה מגדולי תלמידי המקובל הגאון הרב יהושע צבי מיכל שפירא זצוק"ל
שאמר עליו כשהיה בגיל 15 שהוא "פלא", ולאחר מכן גדול תלמידיו של מרן הרב
קוק וראש ישיבת "מרכז הרב" לאחר פטירת הרב קוק. כיהן גם כרב שכונת
"שערי חסד". חיבר כרכי "בית זבול" בהלכה ו"מי מרום"
במחשבה.
מרן הגאון הרב צבי יהודה הכהן
קוק זצ"ל (תרנ"א-תשמ"ב)
– ר"י "מרכז הרב" לאחר הגרי"מ חרל"פ. הגאון המקובל רב
מרדכי שרעבי זצ"ל אמר עליו שדבריו חשובים בשמים. הגרב"צ אבא שאול
זצ"ל השתתף באירוע שבו השתתף גם הרצי"ה, ורצה לקיים ברצי"ה שימוש
תלמידי חכמים. וכן הגרי"ז התפעל מהיראת שמים שלו.
מרן הגאון הרב יצחק אריאלי
זצ"ל (תרנ"ו-תשל"ד)
- מגדולי מורי ההוראה ורבני ירושלים שמעולם לא אסר מספק ומחוסר ידע. המנהל הרוחני
של ישיבת "מרכז הרב", הפוסק של בית החולים "ביקור חולים", ורב
שכונת "בצלאל-כנסת ישראל", ומממייסדי השכונות "קריית שמואל" ו"נווה שאנן". חיבר את "עיניים
למשפט" שפרסמו בעולם התורה, "שירת הגאולה" - פירוש להגש"פ
ומאמרים על החג, "ירח האיתנים" על חגי תשרי.
מרן הגאון הרב דוד יהודה אריה לייב הכהן זצ"ל (תרמ"ז-תשל"ב)
- כונה "הרב הנזיר" וקיבל על עצמו נזירות בגלל יופיו כמו הנזיר מן הדרום
בגמרא שהיו לו שער תלתלים זהוב ועיניים תכולות. היה גם צמחוני. ערך את "אורות
הקודש" והיה מהר"מים בישיבת "מרכז הרב". חיבר את "קול
הנבואה" על ההיגיון השמעי.
מרן הגאון הרב משולם ראט[ה]
זצ"ל (תרנ"ה-תשכ"ג)
- מגאוני דורו הגדולים. עלה לארץ בתש"ד וכיהן כדיין בבית הדין הגדול וחבר
מועצת הרבנות הראשית לישראל והפוסק שלה. גאונותו בולטת בספריו שו"ת "קול
מבשר", "קול מבשר" על הרמב"ם, "מבשר ירושלים" על
הירושלמי, ו"מבשר עזרא" על פירוש הראב"ע (רבי אברהם [א]בן-עזרא)
לתנ"ך. תמך באמירת הלל בברכה ביום העצמאות.
מרן הגאון הרב משה אביגדור
עמיאל זצ"ל (תרמ"ו-תש"ו)
- מגדולי רבני פולין ששימש גם רב באנטוורפן בבלגיה. בתרצ"ו עלה לארץ לשמש
כרבה הראשי של ת"א-יפו לאחר פטירת הגאון הרב שלמה הכהן אהרונסון זצוק"ל
(תרכ"ג-תרצ"ה) שהיה רבה הראשי האשכנזי הראשון של ת"א. חיבוריו: 'המדות
לחקר ההלכה', 'דרשות אל עמי', 'הגיונות אל עמי', 'לנבוכי התקופה', 'הצדק הסוציאלי
והצדק המשפטי שלנו', 'היסודות האידיאולוגיים של המזרחי'.
מרן הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי
הרצוג זצ"ל (תרמ"ט-תשי"ט)
- מגדולי דורו ששימש כרב באירלנד לפני היותו הרב הראשי האשכנזי לא"י לאחר
פטירת הרב קוק, ולאחר הקמת המדינה היה הרב הראשי האשכנזי לישראל. פעל רבות להחזרת
ילדים יהודיים שהוחבאו במנזרים בזמן השואה לעם ישראל. מחבר שו"ת "היכל
יצחק" ועוד.
מרן הגאון הרב בן ציון מאיר חי
עוזיאל זצ"ל (תר"ם-תשי"ג)
- מגדולי יהדות המזרח שנולד בירושלים וכיהן כרבה של סלוניקי לאחר שהרב הקודם הגאון
הרב יעקב מאיר זצוק"ל (תרט"ז-תרצ"ט) שנולד גם הוא בירושלים עבר
לכהן כראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון לארץ ישראל עם הקמת הרבנות הראשית
לארץ ישראל. עלה לארץ בתרצ"ג לכהן כרב הראשי הספרדי הראשון לת"א-יפו,
ומתרצ"ט לאחר פטירת הרב מאיר כיהן כראשון לציון והרב הספרדי הראשי לארץ ישראל
ולאחר הקמת המדינה, הרב הספרדי הראשי לישראל. גם הרב עוזיאל וגם הרב מאיר היה
מתלמידיו של הרב קואינקה. חיבר מגוון חיבורים במקצועות היהדות: "משפטי
עוזיאל", "הגיוני עוזיאל", "מכמני עוזיאל", "דרושי
עוזיאל", "גליוני עוזיאל", "השופט והמשפט".
מרן הגאון הרב יוסף דוב
סולובייצ'יק זצ"ל (תרס"ג-תשנ"ג)
- היה ממנהיגי ה"מזרחי". ביום העצמאות תשט"ז נשא נאום, שנקרא אחר כך "קול דודי דופק" שבו קרא להודות לקב"ה על הנסים
שהתחוללו עם הקמת המדינה, "דפיקותיו" של האל על הדלת. את הצטרפותו
לתנועה הסביר בדרשותיו המפורסמות (קובצו לספר "חמש דרשות"), בכך שהשווה
בין ה"מזרחי" ליוסף שסלל את הדרך לחיי ישראל במצב החדש שפגשו במצרים. חיבר
לא מעט ספרי הגות ביניהם "איש ההלכה - גלוי ונסתר", "איש האמונה
הבודד", "דברי השקפה", "דברי הגות והערכה", "בסוד
היחיד והיחד", "אדם ועולמו", "אדם וביתו", "ימי
סערה" (אבלות וייסורים), "עבודה שבלב" (התפילה), "על
התשובה", "ימי זיכרון", "זמן חרותנו", ספרי של חידושים ושיעורים
בגמרא והלכה חוברו ברובם ע"י תלמידיו מהשמועה ומרשימות והקלטות ומיעוטם על
ידו: "שיעורים לזכר אבא מרי"
(ניתנו ביום השנה למות אביו), 'אגרות הגרי"ד' (חידושים ששלח לאביו
בשנות ה-20 וה-30), "סדר עבודת יום הכיפורים"
(שיעורים על שבעת הפרקים הראשונים במסכת יומא), 'שיעורי הגרי"ד על
יו"ד', 'שיעורי
הגרי"ד על מצוות התלויות בארץ', 'שיעורי
הגרי"ד על הלכות אבלות והלכות ט' באב', "רשימות
שיעורים על בבא קמא, סוכה, שבועות ונדרים' (ארבעת האחרונים מפי השמועה) 'הלכות סת"ם' (שיעורים לפי רשימות
התלמידים והקלטות), "קובץ חידושי תורה" (מאמרים
שפרסמו הוא ואביו בחייהם), 'חידושי הגר"מ
והגרי"ד' (חידושים שנתלבנו ביחד על-ידם).
מרן הגאון הרב יהודה זרחיה
מרדכי לייב חיים הלוי סג"ל זצ"ל (תרפ"ד-תשס"א) - מגדולי המקובלים בדורו ובעל
רוח הקודש. נולד בירושלים, ובינקותו עברו הוריו לגור בנוה-שלום שביפו. בהיותו בן
שנה וחצי הוא נחטף, וכפסע היה שאנחנו כבר לא נדע מיהו. אביו מצאו בתוך שק על שכמו
של ערבי. כבר בהיותו ילד כבן 8-7 היה הציבור נהנה מדרשותיו. כשהתבגר למד בישיבת
לומז'ה שבפתח-תקוה. ה"חזון-איש" אמר עליו שהוא ארי בין אריות. הרב
סג"ל כתב מאמרים בעשרות כתבי עת היוצאים לאור על ידי חוגים שונים, כי הוא לא
השתייך לאף חוג, אלא היה כלל ישראלי. מאמריו קובצו לספריו "חידושי רבי יהודה
זרחיה" ו"צמח יהודה" (5 חלקים). השקפתו הייתה ציונית. ו"בחג
העצמאות תשל"ז" (כך בלשונו) כתב לרצי"ה קוק מכתב ברכה על דרכו
וכך כתב:
"ב"ה בחג העצמאות תשל"ז
קרית שלום ת"א ג' אייר
העז והעצמה
למדינתנו ברוח ובגשם וציפיה לביאת המשיח ובנין בה"ב (בית הבחירה) ואוי"ט
ושנות חיים טובים דשנים ורעננים יהיו לכל ישראל ובתוכם למרן אור ישראל מנהיג הדור
הרב הגאון הגדול ציס"ע (צדיק יסוד עולם) חו"פ ס"ת קדוש
מעכגק"ת מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א.
שלום רב
וכ"ט וחג שמח
ביום גדול
זה אשר בו מוקם כבוד שמים ומוחזרת השכינה לישראל כי כבוד ה' המחולל בגויים הולך
ומתקדש בעצם קיום המדינה ומרכז לנדחי ישראל וממנה יתד וממנה פנה לחלות הנבואה
בעמנו שעי"ז יתעוררו לבנין הבחירה (עי' זבחים ס"ב א' ג' נביאים וכו')
ולקיים המצוה של בנין הבית כראוי ואז בודאי ובודאי יבא קץ הפלאות והעבודה בו תעורר
רחמי הקב"ה לשלוח לנו בן דוד משיחו (ועי' בירושלמי פ"ה דמעשר שני דבנין
המקדש קודם לביאת המשיח ובתוי"ט שם מ"ב ד"ה ותנאי הערתך
וברמב"ם ה' מלכים פ"א משמע דמשיח קודם וכבר האריכו בזה כידוע האחרונים
טובא ואכמ"ל) וידועים ד' (דברי) מרן קדוש ד' הרב זצ"ל זי"ע שהנבואה
היא המפתח לישועה ומד'י (ומדברי) המשך חכמה להגרמ"ש זי"ע משתמע שתלוי
במקדש ובבית שני שחסרה שכינה משם לא הופיעו יותר נביאים ואכמ"ל ושמחים וגאים אנו בהדר"ג מרן שמשמש אורה
זו תורה לאלפי צעירים ומתסיס לאהבת א"י כראוי לכל ב' עבריה, גם נחלת ב'
השבטים וחצי מע"ל, וגם השאר (עי' בכורים פ"א מ"י דמביא וקורא
בעה"י לרבנן וברע"ב דאין הלכה כריה"ג דמינא זה חלב ודבש) ובלי ספק
זכותו רבה מאד והמקום יעזרנו לשמש בכהונה גדולה בבית המקדש שיבנה בב"א.
שלך בערצה יהודא בהגה"צ ר' שפטיה ז"ל (שעפטל) סגל
שלך בערצה יהודא בהגה"צ ר' שפטיה ז"ל (שעפטל) סגל
חופ"ק
ק. שלום ת"א".
על רוח קדשו מלמד סיפורו של אחד
מבני קהילתו שבאמצע התפילה ניגש אליו הרב ואמר לו: "קח את הטלית ולך
הביתה". הלה התפלא על שהוא כביכול מגורש מבית הכנסת, ופנה אל ביתו. שם מצא את
אשתו מחוסרת הכרה. "משמים שלחו אותך הביתה להזעיק עזרה" אמרו לו הרופאים
בבית החולים לאחר שחיי אשתו ניצלו.
מרן הגאון הרב מאיר יהודה גץ
זצ"ל (תרפ"ד-תשנ"ה)
- מגדולי יהדות המזרח בכלל ותוניס בפרט ומגדולי המקובלים בדורו. תלמיד מרן הגאון
הרב מצליח מזוז זצוק"ל הי"ד בנגלה ותלמיד מרן הגאון הרב מרדכי שרעבי
זצ"ל בנסתר. הוסמך לרבנות בגיל 18 ושימש כרב אזורי בצפון-מערב תוניס. היה
פעיל התנועה הציונית בתוניס ועודד אתיהודיה לעלות לארץ. הוא עצמו עלה בתש"ט
והיה ממייסדי היישוב כרם בן זמרה שבגליל וביה"ס "בניהו" שביישוב
והוא היה רב היישוב וביה"ס הממ"ד האזורי. בתשכ"ח עבר לירושלים
ומונה ל"רב הכותל והמקומות הקדושים מסביב להר הבית" ובתשנ"ב הורחב
התפקיד ל"רב הכותל והמקומות הקדושים" האחראי על כל המקומות הארץ הקדושים
ליהודים. בתשל"ג שיקם את ישיבת המקובלים "בית אל" ועמד בראשה אך
עדיין לא הייתה במקומה המקורי שאליו חזרה בכ' באלול תשנ"ה, שלושה ימים לפני
פטירתו. בראש הישיבה אחריו עומד תלמידי הגאון הרב ישראל אביחי שליט"א. גם
שירת בצבא והיה קצין בחיל התותחנים וכשהיה בגליל שימש כמפקד ההגנה האזורית.
מרן הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא
שפירא זצ"ל (תרע"א-תשס"ח)
- החזון איש אמר עליו בהיותו אברך צעיר שהוא יהיה מגדולי הדור. היה ראש ישיבת
"מרכז הרב" והרב הראשי האשכנזי לישראל.
מרן הגאון הרב מרדכי צמח אליהו
זצ"ל (תרפ"ט-תש"ע)
- מגדולי המקובלים והפוסקים שהיה הראשל"צ והרב הראשי הספרדי לישראל לצד הרב
שפירא. היה קדוש ובעל רוה"ק כפי שאפשר לראות ב"אביהם של ישראל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה