1. הגאולה אינה תלויה בתשובה
אנו רואים שהקמת
המדינה ושלטונה הם דווקא ע"י אנשים פורקי עול תורה ומצוות שהולכים נגד התורה,
כפי הנאמר בסוף מסכת סוטה שבעיקבתא דמשיחא... מלכות תיהפך למינות. וכן מִקוֹם
המדינה חלה הידרדרות רוחנית גדולה בחלק גדול מעם ישראל כתוצאה משלטון זה. ולכאורה, איך הדברים עולים בקנה
אחד מה שאמור להיות לפי דרך התורה?
בכדי לענות על שאלה
זו, נחזור לדברי הגר"א על תיקוני זוהר שכותב: "והוא יהיה פקידה כמו שהיה
בבית שני בימי כורש". בסוף גלות בבל, כשעלה עזרא הסופר עם עם ישראל
לא"י ובנו את ביהמ"ק, היו אלה יהודים עובדי עבודה זרה
ונשואים לנוכריות, ואלה הם אשר עלו לארץ ובנו את ביהמ"ק, ורק לאחר שנבנה
ביהמ"ק התחיל עזרא להוכיח את העם על מעשיהם ולהחזירם בתשובה. והסיבה לעיכוב זה כדי שלא
יהיה קטרוג בשמיים על חזרת עמ"י לארץ ועל בניית ביהמ"ק, שכן כאשר רואָה הסיטרא
אחרא שהדבר נעשה ע"י עובדי עבודה זרה וכו' אינה מקטרגת בחושבה שזה איננו מצד
הקדושה, ואחר ששבו לארץ ובנו את ביהמ"ק, אז כבר אין חשש לקטרוג ולכן התחיל עזרא להוכיח
את העם.
כמו אז כן היום,
הקב"ה שהוא אל נורא עלילה גרם לכל התהליכים האלו
להיעשות ע"י יהודים רחוקים מתורה ומצוות כדי שלא יהיה קטרוג על זה בשמיים. ב"ה זכינו
בעשרים שנה האחרונות לחזרה בתשובה גדולה בעמ"י ועוד היד נטויה.
על נקודה זו כתב גם
הגאון הרב חיים בן-עטר זצוק"ל זיע"א ב"אור החיים" הקדוש בפרשת
בלק בביאור הנבואה של בלעם על אחרית הימים ואלו דבריו: "יתבאר על פי דבריהם
ז"ל שאמרו (סנהדרין צ"ח ע"א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל
יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים
במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קי"ט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד
הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט', ט') שהגואל יבא
עני ורוכב על חמור: והוא מה שאמר כאן, כנגד גאולת בעיתה שהיא באמצעות זכות ישראל,
שרמז במאמר אראנו ולא עתה, אמר דרך כוכב, שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב
היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר (שם) וכנגד גאולת בעתה, שרמז במאמר
אשורנו ולא קרוב, אמר וקם שבט מישראל, פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע,
על דרך אומרו (דניאל ד', י"ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבוא עני ורוכב על חמור,
ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך." הרי אנו רואים מדברי "אור החיים", שאנו
בתקופת גאולה של בעתה ולכן אלה שיגרמו לגאולה זו יהיו אנשים שפלים שנאמר:
"ושפל אנשים יקים עליה".
רואים אנו מדברי
חז"ל הקדושים שהקב"ה פועל בצורה מכוונת ונסתרת על מנת שנגיע לגאולה
השלימה ועל דברים אלו אמרו חז"ל: "כי לא מחשבותיי
מחשבותיכם". ולכן צריך להבדיל בין שלטון הערב רב הכפרני שהקים את המדינה לבין תהליכי הגאולה
והניסים הגדולים שעשה ועושה עמנו הקב"ה, ועל זה צריך לשמוח ולהודות (אבל לא בדרך של
הכופרים...) ולקוות לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
במסכת סנהדרין דף
צ"ז ע"ב מובאת מחלוקת תנאים האם גאולה תלויה בתשובה. דעת רבי
אליעזר היא שגאולה תלויה בתשובה, ואילו לפי דעת רבי יהושע יתכן ותבוא הגאולה גם אם עם
ישראל לא ישוב בתשובה. ומסיימת הגמרא את הסוגייא במילים: "ושתק רבי אליעזר."
הראשונים והאחרונים,
וביניהם: הרס"ג, רש"י, רמב"ן, רד"ק, מהרש"א, מהר"ל,
רמח"ל, "אור החיים" וה"חפץ חיים", זצוק"ל
זיע"א, הבינו מלשון זו של הגמרא שנפסקה ההלכה כרבי יהושע והגאולה לא תלויה
בתשובה, וראו בהמשך עמוד זה דברי הגר"נ פרידלנדר זצ"ל. כלומר, יכולה הגאולה להתרחש גם
כאשר המצב הרוחני של עם ישראל אינו מושלם.
וכך כותב
הגר"א: "בכל דור יש קיצים לפי עניין התשובה והזכויות המיוחדים לאותו
דור, אבל קץ אחרון לא תלוי בתשובה אלא בחסד, כמו שכתוב "למעני למעני
אעשה" (ישעיה מ"ח, א') וגם בזכות אבות, וזה שאומרים וזוכר חסדי אבות
ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" ("אבן שלמה'
קמ"ז, וכן ב"תיקוני זוהר" תיקון כ"ב, ועיין "מעייני
הישועה" לר"מ קצנלבויגן עמ' 15). במקום אחר אומר הגר"א, כי
הגאולה תבוא "בדור שכולו חייב" ('ביאור הגר"א לתקוני זוהר'
קכ"ז).
גם תלמידי הגר"א
ותלמידי תלמידיו, וכן מקובלים נוספים מבית מדרשו של הגר"א,
כותבים מפורשות שגאולה לא תלויה בתשובה, ורבים המקורות לכך (ועיינו בספר 'אחרית כראשית' -
מאמרי גאולה מהרמח"ל והגר"א). נביא לדוגמא את דבריו של הגאון הרב יוסף זונדל
מסלנט זצוק"ל, שהיה מתלמידיו המובהקים של הגר"ח מוולוז'ין, ואף עלה ארצה ע"פ
ציוויו. ר' יוסף זונדל היה מחובבי ציון הגדולים, וראה בבניין הארץ את תחילת הגאולה. את
דבריו על סוגיה זו של גאולה ותשובה, מביא תלמידו, הרב נתן פרידלנד (בספרו 'יוסף חן'
דף כ"ז), וזה לשונו: "אחרי המחלוקת הנ"ל (האם גאולה תלויה בתשובה) חתמה הגמרא שם
'ושתק רבי אליעזר'. ואמר לי מו"ר (ר' יוסף זונדל) תנצב"ה כי שתיקה כהודאה
דמיא, דאל"כ למה צריכה הגמרא דווקא פה לסיים 'שתק ר"א' דלא כהרגיל, אלא רק
להודיע שהודה לר"י (שגאולה לא תלויה בתשובה) והראה לי ב'פרקי דר"א' שהודה ר' אליעזר
בפירוש, נמצא רב יחידאי שהדבר תלוי בתשובה (עיינו סנהדרין צ"ז ע"ב), ואחרי
תיבות "ושתק רבי אליעזר" הביאה הגמרא תכף ומיד על זה: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה
שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא",
היינו על כל הנ"ל, כאומר: אין תשובה מעכבת ואין קץ מעכב, כי
אין קץ בדבר רק זה הקץ המגולה, כאשר בכל זמני הכושר יתקרבו ישראל לבוא אל ארץ הקדושה
של נחלת שדה וכרם והארץ תתן להם יבולה בשפע רב זה הוא הקץ המגולה, וזה הוא דור
שבן דוד בא (כי סתמא דגמרא כתבה שם 'ואמר רבי אבא' בוא"ו אף שלא נזכר שם ר'
אבא מקודם, לומר שר' אבא סובב הולך על כל דברי התנאים והאמוראים שם").
וז"ל מרן הגאון
הרב שלמה אליישיב זצוק"ל: "גאולה העתידה אינה תלויה בזכות ומעשים כלל... וכן מורה כמה פסוקים ביחזקאל ל"ו
ל"ז. מבואר שם כמעט בפירוש שהגאולה האחרונה אינה תלויה בתשובה ומעשים טובים
כלל" ("הקדמות ושערים" ל"לשם שבו ואחלמה" שער ו' פרק ט').
למפרע, כולנו רואים כיום את התקיימות דעת רבי יהושע; אנו נמצאים בתהליך גאולה
למרות המצב הרוחני הקשה שאנו רואים בעינינו.
חשוב להדגיש נקודה זו,
משום שרוב אלו הטוענים שאיננו ב"אתחלתא דגאולה", הוכחתם
היא מהמצב הרוחני של העם, וסבורים הם כי גאולה תלויה בתשובה (עיין למשל ב"ויואל
משה" עמ' נ"ו, צ"ב, ק', ק"ב, ועין 'פרדס חב"ד' גיליון12 , עמ' 240). אך כאמור, מסקנת הגמרא, כפי
שהבינו רוב גדולי ישראל, היא שאין הגאולה תלויה בתשובה. וממילא גם כאשר המצב
הרוחני קשה מאוד תוכל להתרחש הגאולה.
הדברים עולים בקנה אחד
עם דברי גדולי עולם להלן בהקשר לשיתוף פעולה עם רשעים בבניין הארץ כי בגלל שהגאולה
אינה תלויה בתשובה, מדינת חילונית שמובלת בידי רשעים יכולה להיות חלק מתהליך
הגאולה ואז חובה להיות שותפים במהלך הגאולה וכך היא מדינת ישראל, ומה גם שהחילונים
הם לרוב תינוקות שנשבו:
מרן הגאון ר' אליהו גוטמאכר
מגריידיץ זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה)
שהיה מתלמידי מרן הגאון הרב עקיבה אייגר זצוק"ל ונודע כאחד מגדולי הדור וכן
כבעל מופת. אמנם הוא נפטר 7 שנים לפני תחילת העלייה הציונית הראשונה, אך דעותיו
והשקפתו ביחס ליישוב א"י מתאימים לדעה הדתית-לאומית כפי שנראה בדבריו להלן. מדבריו:
'אצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות
שתהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך... ויש לראות גודל התכלית בזה
שהקליפה גוברת גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה.' (במכתבו לגאון הרב חיים
אלעזר ווקס זצ"ל מפיוטרקוב שנדפס בשו"ת "נפש חיה", סוף סימן
א')
בתקופת הרב גוטמאכר היו שניים
נוספים שהיוו אתו את מבשרי הציונות והיסודות להשקפה הדתית-לאומית:
מרן הגאון הרב צבי הירש קלישר מטהורן זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה)
שהיה מחשובי תלמידי ר' עקיבא אייגר והגאון הרב יעקב ליברבוים מליסא
זצוק"ל. משנתו לגבי יישוב הארץ ב"דרישת ציון" ו"אמונה
ישרה". הוא כתב כתב: 'נמצאים שם בא"י רבים אשר אור התורה לא זרח למו,
ורוצים בכל לב לבקש עבודת האדמה, ואדרבה המה יחזיקו את לומדי התורה תשושי הכוח אשר
תורתם אומנותם'.
מרן הגאון ר' חיים ישראל
מורגנשטרן מקוצק-פילוב זצוק"ל
(ת"ר-תרס"ה) - נכד הגאון ר' מנחם מנדל מקוצק זצוק"ל,
שמתרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בקוצק ואחרי כן בפילוב. משנתו הציונית בספרו
"שלום ירושלים". כתב ב"שלום ירושלים", סימן א': '...שאף כי
העוסקים אינם צדיקים כ"כ, כבר למדנו אשר מהאנשים הפשוטים מבני ישראל, ימצא
בהם הקב"ה קורח רוח ולפעמים יותר מן הצדיקים הגמורים, ואין אתנו יודע במי חפץ
ה' יתברך לקדש שמו על ידו במהרה וזכות מי תגדל יותר בזה...'
מרן הגאון הרב עקיבה יוסף
שלזינגר זצוק"ל (תקצ"ז-תרפ"ב)
- תלמיד הגאון ה"כתב סופר" זצוק"ל וחתן הגאון הרב הלל
ליכטנשטיין זצוק"ל, תלמיד הגאון ה'חת"ם סופר' זצוק"ל וחברו של
הגאון הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר, ראב"ד ממרגרטן בטרנסילבניה,
(המהריא"ץ) זצוק"ל שהיה גם הוא תלמיד החת"ם סופר. מדבריו:
"מי הם החייבים, המתחדשים או המתקדשים, יגיד לנו המשיח, כי אין אנו יכולים
לדעת אם אלה שקוראים אותם פושעים, אבל בכל נפשם ובכל מאודם עובדים בעד ציון. מה
היו צריכים כבר לעשות אלה מסדרי חצות בעד ציון? לכל הפחות לקיים 'ציון במשפט
תפדה'. מפני זה יכול להיות שאלה יש להם זכות יותר גדולה, כי הם רק תינוק שנשבה
לבין הגויים."
מרן הגאון ישראל אליהו יהושע
טרונק מקוטנה זצוק"ל (תקפ"א-תרנ"ג) מגדולי הפוסקים שהתפרסם בשו"ת
"ישועות מלכו". תמך בהיתר המכירה בשמיטה ובאתרוגי א"י כנגד אתרוגי
יוון ואיטליה. כך כתב על העלייה הציונית הראשונה: "העלייה לארץ ישראל מצווה
גדולה היא... אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר 'עוד
אקבץ עליו לנקבציו', ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו
התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי
שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים." (בשו"ת, חלק
יו"ד, סימן ס"ו)
מרן הגאון הרב נצי"ב
זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ג)
- דבריו על העלייה הראשונה: "ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו ישראל...
להתיישב נחלות שוממות בארץ הקדושה ולכונן שם מושבות לנדחי ישראל, וקול ה' דופק על
פתחי לבבנו לאמר: 'פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיעה השעה אשר לא ייאמר עוד על ארץ
ישראל עזובה ואין דורש אותה ועתה סרה מעליכם קללת ה' שתהיה הארץ שוממה' ובא דבר ה'
בכריתת ברית לאמור: 'והארץ אזכור'."
"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר נושאי
נשים נוכריות... מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו
והכינו את יישוב הארץ בערים עד שאחרי כן נתמלאה הארץ בבניה, כך עלינו להתעורר לקול
רצון ה'... בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם... ובכל סוגי ישראל." (שני
הקטעים האחרונים מ"שיבת ציון" ח"ב, עמ' 6-5)
מרן הגאון הרב יוסף זכריה שטרן
משאוול זצוק"ל (תקצ"א-תרס"ד)
- חתנו של הגר"מ גימפל-יפה מגדולי הדור שהתפרסם כרבה של שאוול וכמחבר
"זכרון יהוסף". בשיחה עם הרב שמואל הכהן קוק זצ"ל, אחיו של מרן
הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל, אמר הרב שטרן: "חופשים, כופרים, מה יהיה
עם השמיטה, הכול אלו פרטים שלא משנים את עצם הדבר. כולם חייבים להיות ציונים,
לעסוק ביישוב ארץ ישראל!"
מרן הגאון הרב יצחק צבי ריבלין
זצוק"ל (תרי"ז-תרצ"ד)
- הוריו, הגאון הרב בנימין זצוק"ל, ראב"ד טאלאצין ורייזל היו נכדי הגאון
הרב משה ריבלין זצוק"ל, "המגיד משקלוב", שהיה ממנהיגי האשכנזים
בירושלים, בן הגאון הרב הלל משקלוב זצוק"ל, מחבר "קול התור" ותלמיד
מרן הגר"א מוילנה זצוק"ל זיע"א. למד אצל אביו ובישיבת וולוז'ין
כאביו. כונה בישיבה 'העילוי מטולצ'ין' או 'הש"ס החי'. אשתו, אם חמשת ילדיו, התנגדה לרצונו לעלות לארץ, והוא
נתן לה גט ועלה יחידי בתרמ"ד. גם בין גדולי ירושלים התבלטה גאונותו המופלגת, בייחוד
בבקיאותו הנפלאה בש"ס ופוסקים ובשקידתו העצומה. הוא ידע היכן נמצא כל דבר
שבש"ס במידה מדויקת יותר מב'מסורת הש"ס'. כוח תפיסתו היה עצום, עד שהיה
יכול להגיד במהירות את מספר המרצפות שבחדר או מספר האבנים שבבנין. היה מגדולי ירושלים וממנהיגי ה"מזרחי"
ובתרס"ג ראש מייסדי סניף ה"מזרחי" בירושלים שהיה הראשון בארץ. באחת
מדרשותיו שנערכה ע"י חברת "ישוב ארץ ישראל", הדגיש הגרי"צ
שחובה עלינו ליתן כבוד לכל חברות המשתדלים ברעיון הזה ולקרב את החופשים. והתריע
נגד המסרבים לעלות, בהזכירו את היראים שלא רצו לעלות מבבל לא"י בימי נחמיה
בעטיים של אלה שהיו דורכים גתות בשבת, וע"י שיטה זו גרמו לנו את הגלות המרה
הזאת: "גם המרגלים היו גדולי הדור אז וטעו ועי"ז מתו יותר מחצי מליון
יהודים. עיקר מצוות ישוב א"י היא בנין ונטיעת אדמתה, ולא המדרש עיקר אלא
המעשה - עלינו להתעורר מלמטה, ואז תהיה התעוררות מלמעלה, ועלינו לתקן את עוון המרגלים
ואח"כ ירחם ה' את יעקב." ('מוסד היסוד' עמ' 61 ועמ' 292).
וכן מצאנו אצל גדולי עולם קדושי
עליון יחס לרשעים החיים בארץ המתאים להשקפה דתית-לאומית ולא להשקפה חרדית:
מרן הגאון הרב אברהם אזולאי
זצוק"ל (ש"ל-ת"ד),
סבו של הגאון החיד"א זצוק"ל ובעל "חסד לאברהם", לגבי ארץ
ישראל והיחס לאנשים שאינם שומרי מצוות החיים בארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית
וכך כתב בספרו המפורסם: 'כל הדר בא"י נקרא צדיק הגם שאינו צדיק כפי הנראה
לעיניים, כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו... וכיוון שאין הארץ מקיאו, בהכרח
הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא בחזקת רשע.' (מעיין ג', נהר י"ב)
וכן כתב בסגנון אחר מרן הגאון
הרב משה חגיז זצוק"ל (תל"ב-תק"י): ''כי יצאה הגזרה מלפניו
יתברך כי כשם ש"כל האנשים הרואים את כבודי'... אני גוזר עליהם שלא יראו את
הארץ, כך לדורות הבאים, כל מי שמוציא לעז על הארץ ילקה בגופו וייכנס בעונש זה,
היינו 'וכל מנאצי לא יראוה' דקאי על העתיד ג"כ.' ("שפת אמת" דף
ל"ב, ב' במהדורת וילנה תרל"ו)
וכן הגאון הרב החפץ בעילום שמו מאוהל
זצוק"ל שנפטר בתרכ"א, וחיבר בעילום שמו את הספר "נחלה
לישראל", ולאחר כ-40 שנים שבהן כיהן כרבה של אוהל ועלה לארץ, דעתו ביחס
ליושבי הארץ מתאימה לדעה הדתית-לאומית: הוא מביא דברי החסד לאברהם ומוסיף עליהם
שאין אנו יכולים להבין בעינינו הגשמיות את יושבי א"י ולכן "אין אנו
יכולים לדונם ולבזות אישים פרטיים וכל שכן הכלל, אפילו אנו רואים מהם אשר לא הוטב
בעינינו ולא טוב עשה בקרב עמיו" (דבריו מובאים ב"אם הבנים שמחה",
עמ' כ"ג במהדורת "קול מבשר" לאחר דברי ר' משה חגיז וה"חסד
לאברהם" הנ"ל).
2. גאולה בדרך הטבע
אנו רואים בבירור ממקורות
חז"ל שהגאולה תבוא או לפחות יכולה לבוא בדרך טבעית במצב של העם לא יכול לזכות
לדרך ניסית, וממילא מדינת ישראל הציונית החילונית יכולה להיות נקודת ההתחלה של
תהליך גאולה טבעי עד זמן הגאולה השלמה, ובפרט שראינו שהגאולה אינה תלויה בתשובה,
וכאמור לעיל.
"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע
בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') 'בעתה', וכתיב, 'אחישנה'! זכו - 'אחישנה', לא זכו
- 'בעתה'."
"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע
בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה', וכתיב (זכריה ט')
'עני רוכב על חמור'! - זכו - 'עם ענני שמיא', לא זכו - 'עני רוכב על
חמור'." (מסכת סנהדרין צ"ח, ע"א)
"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן
חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא
רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעה קימעה כל
מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) 'כי אשב בחושך ה' אור לי'
(מיכה ז', ח'). כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך' (אסתר ב', כ"א) ואחר 'ויקח
המן את הלבוש ואת הסוס' (שם ו', י"א) ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' (שם
ו', י"ב) ואחר כך (אסתר ח) 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' (שם ח', ב')
ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה' (שם פסוק ט"ו)." (ירושלמי ברכות פרק
א', הלכה א' [דף ד' ע"ב]; שם יומא פרק ג', י"ב; תהילים רבה [בובר],
מזמור כ"ב; שיר השירים רבה [וילנה] פרשה ו', פסיקתא י' על הפסוק "מי זאת
הנשקפה כמו שחר" [שיה"ש ו', י']; ילקוט שמעוני תהילים, פרק כ"ב,
רמז תרפ"ה - בהבדלי נוסח מסוימים)
"כתוב אחד אומר 'מגדול' ('מגדול
ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', שמואל ב', כ"ב, נ"א), וכתוב אחד אומר
'מגדיל' ('מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', תהילים י"ח, נ"א). רבי
יודן אומר: לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קמעא, קמעא. ומהי
'מגדול'? לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. עכשיו הם שרויים בצרות גדולות,
וכשתבוא הגאולה בבת אחת, אינם יכולים לסבול ישועה גדולה... לפיכך היא באה קמעא,
קמעא, ומתגדלת והולכת לפניו." (מדרש "שוחר טוב" י"ח,
ל"ו)
" 'רבי יהודה פתח ואמר: "מי
זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות"… מי זאת הנשקפה? אלו
הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דק
מדק וקטן מאד. ואחר כך פתח אחר מעט גדול ממנו עד שהקב"ה יפתח להם את השערים
העליונים, הפתוחים לארבע רוחות העולם. וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל
ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, ולא בפעם אחת. [בדומה] לאדם הנתון בחשך, ותמיד
בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתחו של
מחט ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם, עד שמאירים לו כל האור כראוי. כך הם
ישראל… האור שלהם הולך ואור מעט מעט עד שיתחזק ויאיר להם הקב"ה… והכול
שואלים עליהם ואומרים: "מי זאת הנשקפה כמו שחר" - "שחר" הוא
שחרית הבוקר, דהיינו החשיכה התחזקת שטרם אור הבוקר, וזהו אור הדק מדק, ואח"כ
"יפה כלבנה" כי הלבנה אורה מרובה יותר משחר, ואח"כ "ברה
כחמה" אשר אורה חזק המאיר יותר מלבנה, ואח"כ "איומה כנדגלות".
(תרגום לעברית מהזוהר וישלח ח"א דף ק"ע, א' על הפסוק "שלחני כי עלה
השחר" [בראשית ל"ב, כ"ו]).
אם דברי חז"ל לא מספיקים,
אביא גם מגדולי הדורות אחריהם שדיברו שהגאולה תבוא בדרך הטבע:
רבי סעדיה גאון זיע"א
הרמב"ם זיע"א
הרמב"ן זיע"א
הגאון הרב יוסף יעב"ץ
זצוק"ל זיע"א - מחכמי ספרד בתקופת הגירוש. ראה תחילת ספרו "אור
החיים" (מהדורה אחרונה בבני-ברק תש"ס עם הערות "מעין גנים" של
הגאון ר' צבי אלימלך שפירא [ה"בני יששכר"] מדינוב זצוק"ל והערות
"הצבי והצדק" של הגאון ר' צבי אלימלך פאנט זצוק"ל, נכדו של הגאון
ר' יחזקאל פאנט [ה"מראה יחזקאל"] זצוק"ל).
הגאון הרב חיים בן-עטר זצוק"ל
זיע"א - ראה למשל ב"אור החיים" ויקרא כ"ה, כ"ז (שם מדבר
כדברי הגמרא בסנהדרין שאם זכו ישראל הגאולה ניסית אך אם לא זכו הגאולה תבוא בדרך
טבעית) ובמדבר כ"ד, י"ז.
הגאון ר' ישראל בעל-שם-טוב
זצוק"ל זיע"א
הגאון הרב אליהו קרמר (הגר"א)
מוילנה זצוק"ל זיע"א
תלמידי הבעש"ט
תלמידי הגר"א - הקימו מחדש את
ביה"כ ע"ש רבי יהודה החסיד זצוק"ל זיע"א (עלה לארץ
בה'ת"ס [1700 למניינם] בראשות 300 אנשים, אך עלייתם נכשלה ונכנסו לחובות
שבגללם הערבים הרסו את ביה"כ שהקים ליד ביה"כ של הרמב"ן) וקראו לזה
"ראשית צמיחת גאולתנו" ו"אתחלתא דגאולה".
השל"ה הקדוש.
אדמו"רי בית רוז'ין שבראשו
הגאון ר' ישראל פרידמן מרוז'ין זצוק"ל.
אדמו"רים רבים מפולין ורוסיה.
הגאון הרב עקיבה אייגר
זצוק"ל.
הגאון הרב משה סופר זצוק"ל.
הגאון הרב עקיבה יוסף שלזינגר
זצוק"ל.
הגאון הרב צבי הירש קלישר
זצוק"ל.
הגאון הרב אליהו גוטמאכר מגריידיץ
זצוק"ל.
הגאון הרב יהודה חי אלקלעי
זצוק"ל.
הגאון הרב מלבי"ם
זצוק"ל.
הגאון הנצי"ב מוולוז'ין
זצוק"ל.
הגאון הרב ישראל מאיר הכהן קגן
מראדין זצוק"ל.
הגאון הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק
זצוק"ל.
הגאון הרב מרדכי גימפל-יפה
זצוק"ל.
הגאון הרב אדר"ת זצוק"ל.
הגאון הרב פנחס הכהן לינטופ
זצוק"ל.
ועוד רבים.
3. סימנים
ורמזים המחזקים את ההשקפה הדתית לאומית
*הגאון הרב דוד
בהר"ן זצוק"ל (צאצא של הגאון הרב נחום לוי משאדיק זצוק"ל, מחמשת
האחים הקדושים של הגאון הרב אברהם לוי מפוזנה זצוק"ל, שעלה בתר"ג לירושלים
עם שני אחיו, הגאון הרב אשר למל והגאון הרב יעקב יהודה לייב, זצוק"ל כשאחים
נוספים הם הגאון הרב שלמה זלמן והגאון הרב ישראל לוי, זצוק"ל) אמר שבמשנת
הגאולה של הגר"א לפני ביאת המשיח תהיינה 3 פקידות: א. תש"ז-תש"ח. ב. תשי"ז-תשי"ח.
ג. תשכ"ז-תשכ"ח.
יש לציין שרבי דוד בהר"ן זצ"ל נפטר בשנת תש"ו,
כשנתיים לפני מלחמת השחרור.
בשלוש התקופות האמורות אירעו כידוע האירועים האלה:
בתש"ז-תש"ח - מלחמת השחרור, בשנת תשי"ז-תשי"ח - מלחמת סיני, בשנת
תשכ"ז-תשכ"ח - מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים (מפי ר' אברהם אייזן מירושלים
בשם הרב יעקב גליס והרב יהושע לוי, ולדבריהם היו הדברים ידועים ומפורסמים בין
תושבי שכונת "שערי חסד" עוד לפני הכרזת המלחמה בתש"ח. מובא בספר
"התקופה הגדולה" עמ' תקנ"ח).
נקודה חשובה בעניין ה"אתחלתא
דגאולה" היא עניין ה"שישים ריבוא
מישראל" שיעלו ארצה. מספר זה של שישים ריבוא כיוצאי מצרים מסמל את
כלל ישראל כולו. וכך גם מפורש בחזונו של הגר"א. וז"ל תלמידו רבי הלל
משקלוב "קול התור" פרק א']: "שאלתי את פי רבנו אם יהיה האפשרות
במציאות הגשמית להעביר את כל ישראל בפעם אחת לארץ ישראל, כיצד
לעשות, הרי יעמדו לפנינו שאלות רבות וקשות בנוגע לסידור הישוב. אחרי עיון רב
בשאלה זו ענה לנו רבנו, אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל שישים ריבוא בפעם אחת, צריכים
לעשות זאת מייד, כי מספר זה של שישים ריבוא כוחו גדול ושלם להכריע את הס"מ
בשערי ירושלים, ואז תשתלם מיד הגאולה השלימה בענני שמיא בדרך ניסית. וע"פ האמור:
"ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה", שע"פ רבנו נאמר זה על
משיח בן יוסף, וע"פ חז"ל (שבת פ"ח ע"א) בפסוק זה נכלל המספר
שישים ריבוא".
עניין זה של קבוץ
גלויות בשיעור של 'שישים רבוא בשערי ירושלים', עמד בראש שאיפתם של תלמידי הגר"א
מייסדי הישוב.
ניתנו כמה מקורות
אפשריים לדבריו אלו של הגר"א. בזוהר כתוב בקשר לפסוק "ירושלים
הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכ"ב): "הכי אמינא לך, לא
איעול אנא לעילא עד דעילון בך אולכוסא לתתא" (הקב"ה אומר: אני לא אכנס לירושלים של מעלה עד שיתכנסו
אוכלוסא דישראל לירושלים של מטה). ובתלמוד בבלי בברכות נ"ח
ע"ב כתוב: "אין אוכלוסא פחות משישים ריבוא" (ועיין 'דורש לציון' עמ'
רטז שמסביר זאת באורך). רמז נוסף ניתן למצוא בדברי המדרש ("ילקוט שמעוני"
ב', הושע, רמז תקי"ח): "כתיב "וענתה
שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים", מה יציאתם ממצרים בשישים ריבוא וכניסתן לארץ
בשישים ריבוא, וכן לימות המשיח בשישים ריבוא".
מספר זה של 'שישים
ריבוא' כותב גם ר' יהושע מקוטנא (בספרו 'ישועות מלכו' פ"א מתרומות
הלכה כ"ו) לעניין 'ביאת כולכם', שהשיעור הוא שישים ריבוא. שם מדובר בסוגיה הלכתית
של חיובי תרומות ומעשרות מן התורה.
כלומר רואים
שאוכלוסייה של ששים ריבוא היא סימן ברור לגאולה. בשנת תש"ח היו בארץ כשישים
ריבוא יהודים ובשנת תשכ"ז היו כשישים רבוא גברים מעל גיל 20.
*בספר "צדיק יסוד
עולם" (פירוש על מגילת רות) כתב: בפירושו על הפסוק "ליני הלילה והיה
בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי האל שכבי עד
הבקר", מבואר שהלילה רומז לגלות והגואל הוא הקב"ה וישנם שני אפשרויות
לגאולה. הראשונה ע"י זכויות של עם ישראל אם יעשו תשובה וזה מבחינת אחישנה, ועל זה אמר אם
יגאלך טוב יגאל ואם לא האפשרות השנייה היא גאולה בזמנה, ועל זה נאמר וגאלתיך אנוכי
וכו'. ומבאר האר"י ש"חי" רומז ליסוד (על פי הקבלה) ושם ה' רומז
לתפארת, ופה כותב האר"י "ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע
אל זמן הגאולה". האר"י אומנם לא מבאר את הסוד, אך היום אנו יודעים שיסוד
שבתפארת (שמרומז ב"חי ה'...") זהו היום בספירת העומר בתאריך ה' באייר. רואים
מכאן, שהאר"י עוד לפני למעלה מ-500 שנה כבר ראה ברוח קודשו את החשיבות של יום
זה. ואפשר להוסיף על דבריו בסוף הפסוק
"שכבי עד הבקר" שאם נוציא את האות ה' של הבקר נקבל גימטרייה של שלושת
התיבות 708 ועם האות ה' שרומזת ל-5000 נקבל את התאריך ה'תש"ח (וכן ראיתי
שביאר כך בספר "רסיסי לילה").
*הגמרא במסכת סנהדרין
ל"ח מבארת לנו את שלבי בריאת האדם הראשון ביום
הששי למעשה בראשית: "אמר
רבי יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה
הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על
רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו
ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך
לו שנאמר אדם ביקר בל ילין".
בכדי להבין זאת
נאמר שחז"ל משווים את יומו של הקב"ה לאלף שנים שלנו שנאמר: "כי אלף
שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור". אם כך, אדם
הראשון שנברא ביום הששי מרמז על האלף הששי שבו אנו נמצאים.וכידוע שהלילה רומז
לגלות, לכן לא יכולה להיות גאולה בלילה שהן 500 שנה ראשונות אלא ע"י זכות גדולה
שלא זכינו אליה כידוע. אם כך, נשאר לנו 500 שנה של יום הששי עצמו ונחלק אותם ל-12 שעות
היום יוצא לנו שכל שעה של הקב"ה היא 41.6 שנים שלנו, וכך יוצא לנו:
שעה ראשונה הוצבר עפרו
(5500-5541.66)
שניה נעשה גולם
(5541.66-5583.3)
שלישית נמתחו אבריו
(5583.33-5625)
רביעית נזרקה בו נשמה
(5625-5666)
חמישית עמד על
רגליו (5666-5708.3)
ששית קרא שמות (5708-5750)
שביעית נזדווגה לו חוה
(5750-5791.66)
שמינית עלו למטה שנים וירדו
ארבעה (5791.66-5833.33)
תשיעית נצטווה שלא
לאכול מן האילן (5833.33-5875)
עשירית סרח
(5875-5916.66)
אחת עשרה נידון (5916.66-5958.33)
שתים עשרה נטרד והלך
לו (5958.33-6000)
מכאן רואים, שהשעה
החמישית שנאמר "קם על רגליו" מסתיימת בשנת ה'תש"ח.
*בסוף "יד
משה" מביא הרמ"ך חישוב על חזון דניאל פרק ח' פס' י"ד:
"וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ".
מבאר המלבי"ם שפסוק זה מדבר על התחלת הגאולה. וכותב הרב כלפון שמניין 2300 שנה המוזכרים
בפסוק מתחילים בסוף ה-70 שנה של גלות בבל, שכן חזון דניאל היה בתוך ה-70 שנה. החשבון
יוצא כך: בית ראשון נחרב בשנת 3338 ונוסיף 70 שנות גלות בבל ועוד 2,300 שנה מחזון
דניאל, נקבל שנת ה'תש"ח.
*בספרים נוספים
העוסקים בענייני גאולה, שנכתבו לפני כמאה שנה ויותר, מדובר על שנת תש"ח
כשנת גאולה, חלקם כותבים זאת ע"פ הגר"א ('קונטרס היחיאלי' עמ' צ"ח
ביחס לחודש שבט תש"ט שבו קמה מדינת ישראל באופן רשמי, ובספר 'חשבונות
גאולה' עמ' 40 על שנת תש"ח ע"פ הגר"א.
ועיינו "התקופה הגדולה" עמ' 708, ובספר "מדרש שלמה" עמ ו'. כך
גם נזכר בדבריו של ר' דוד בהר"ן זצ"ל שהבאנו לעיל. כך גם מספר
ר' יוסף ליב זוסמן זצ"ל:
"ר'
שמעון הורוויץ שייסד את ישיבת המקובלים 'שער השמים' ואף עמד בראשה, דיבר
על זה שעכשיו זה זמן הגאולה. הוא אמר לי הרבה שנים לפי קום המדינה שלפי החשבון של
הגר"א הגאולה צריכה להיות בשנת תש"ח-תש"ט." (מודפס ב'קונטרס
היחיאלי' שהדפיס זאת עוד בשנת תרפ"ח, 20 שנה קודם קום המדינה, וכן ב"מבחירי צדיקיא"
עמ' קס"ח, ועיין בספרו של הגאון המקובל הרב שמעון צבי הורוויץ, "קול
מבשר", העוסק בעניין קיבוץ גלויות, החזרת עשרת
השבטים, והחובה לעסוק ב'אתערותא דלתתא' לקרב הגאולה).
*בשו"ע או"ח
מופיע האתב"ש המפורסם של מועדי ישראל כנגד שבעת ימי הפסח כשכל מועד
חל באותו יום בשבוע של היום מחג הפסח שכנגדו, למעט שביעי של פסח שלא היה לו אז מועד
כנגדו.
זכינו בזמננו למדינת
ישראל שקיבלה עצמאות מהמנדט הבריטי בה' באייר תש"ח וה' באייר חל בדיוק באותו
יום בשבוע שבו חל שביעי של פסח והושלם הא"ת ב"ש. ולהוסיף על זה, יום
שחרור ירושלים (כ"ח באייר) חל באותו יום בשבוע שבו חל היום השני של פסח ובכך זה
מוסיף על ב-ש:
א' - תשעה באב (אף שהוא יום החורבן,
יש לו צד של מועד לעתיד לבוא ולכן לא אומרים בו תחנון כבשאר המועדים).
ב' -
שבועות,
שחרור ירושלים.
ג' - ראש השנה.
ד' -
קריאת התורה=שמחת תורה.
ה' - צום=יום הכיפורים.
ו' - פורים שלפניו.
ז' - עצמאות [מדינת ישראל].
*"בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם,
בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבוא קיצנו בעזרת ה', למען יוכלו לשבת בני
ישראל בטח על אדמתם, בשלש מאות שנה מהאלף הששי, למען יתראה לעין כל היות האמת אתם, ויהנו
בגוף ובנפש מן העולם הזה, תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ונפש."
(פירוש חמש מגילות להרב דון יוסף ב"ר דוד אבן יחייא ז"ל מגולי
ספרד)
*אדם-דוד-משיח: מאדם עד דוד - 2854
שנה. מדוד עד ה'תש"ח-2854 שנה.
*הגר"מ אליהו זצ"ל:
"רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב". המלה "שבות" - קרי "שבית", וכתיב
"שבות". "שבות" מלשון שיבה, תשובה. ובגימטרייה שווה 708 - רמז
לשנת תש"ח (708). בשנת תש"ח השיב הקב"ה את "שבות יעקב"
עם קוממיות ישראל במדינתנו.
*בשנת היובל הזאת תשבו (=תש"ח) איש
אל אחוזתו".
*הפסוק ה-5700 בתורה כנגד שנת ה'ת"ש שהייתה בשואה (השנה המלאה
הראשונה): "וַיִּחַר אַף ה'
בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר
הַזֶּה."
הפסוק
ה-5708 בתורה כנגד שנת ה'תש"ח שבה הוקמה המדינה: "וֶהֱבִיאֲךָ ה'
אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ
וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ."
הפסוק
ה-5727 בתורה כנגד שנת ה'תשכ"ז שבה התרחשה מלחמת ששת הימים: "וְעָשָׂה
ה' לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי
וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם." (דברים כ"ט, כ"ו; ל, ה';
ל"א, ד - סיחון אותיות חוסין ששלט אז בירדן)
*מה שמפליא ביותר הוא, שתאריך זה של
ה' באייר תש"ח לא נקבע ע"י ישראל בכלל, אלא
ע"י פקיד בריטי באופן שרירותי, שבתאריך 14 במאי48 ' למניינם יסתיים המנדט, ולא ידע מכל רמזים הנ"ל. באותה שנה
יצא תאריך זה בה' באייר, וליל שבת קודש
היה, וכל זה מורה על ההשגחה האלוקית שבדבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה