לא מעט הדברים להלן לקוחים מהדברים ברשומה הקודמת ודברים נוספים המראים באופן הברור ביותר שקרים גסים שונים של גורמים חרדיים שונים לגבי הראי"ה
מרן
הגאון הרידב"ז זצוק"ל היה ידיד קרוב של מרן הגאון הראי"ה
זצוק"ל עם כל המחלוקת והיו ביקורים והתכתבות ידידותיים מאוד ביניהם וכשמישהו
השיג גבולו של הראי"ה ביפו והקים שחיטה משלו כתב הרידב"ז דברים חריפים שצורפו
למכתב מרנן הגר"ש סלנט והגר"ח ברלין, זצוק"ל): "איך יעיז זבוב
קצוץ כנפים לעמוד כנגד הנשר הגדול שפקיע שמיה בתבל ומלואה ואליו איים ידרושו
להאיר להם מתורתו, חכמתו וצדקתו".
לגבי מרן
ה"סבא קדישא" זצוק"ל, ראו למשל מכתבו למרן הגרי"מ חרל"פ
זצ"ל בעניין מחלוקת קשה בישיבה:
'לכבוד
הרה"ג איש תם וישר כש"ת רבי יעקב משה חרל"פ שליט"א...
יר"א מרבים...
'ועתה
באתי על בטול כבוד התורה ומהראוי שכבודו ישתדל אצל הכהן הגדול מוהרא"י קוק
י"א שישים קץ לאי-הסדר ששורר בהנהלת ישיבת... הגיע לאזני מפי עדים נאמנים
ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב, והתבטא בבטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות
ישראל אלופי ישורון, תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק!...
אבקשו
להשתדל אצל הרבי קוק שיאחז באמצעים לכלות קוצים מכרם ה' ויקטע רגליהון
ויחסום בעדם ההשפעה... נוראֹת נפלאתי אחרי שהרב הגאון קוק חזה בקשיוֹת ערפם
מדוע טרם ידע ומלא כי הרב... וסיעתו הם הם ההגונים ביותר ויגוננם... לכתת רגלם של
עושי מרמה ולסיע ביד הרבנים ההגונים.
יש לאל
ידי להכניס הסדורים הרצוים אולם היות והגאון קוק שליט"א התחיל בשכלולה
של הישיבה, כדי שהמתחיל במצוה יגמרה, וזכות הרבים תלוי לו... דרישת שלום להכהן
הגדול וכו.
בהדרת
הכבוד, שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט.'
כבר
מראשית המכתב שפונה הוא פונה לגרי"מ חרל"פ בכבוד רב ('הרה"ג איש תם
וישר כש"ת רבי יעקב משה חרל"פ שליט"א... יר"א מרבים...')
רואים שהתייחס בכבוד רב לרב קוק ולהולכים בדרכו. וכן במכתב מי"ט בכסלו באותה
שנה לכבוד ביקורם בגליל של הרב קוק, הרב חרל"פ והגאון הרב שלמה אהרונסון
זצ"ל (רבה של ת"א) שלח להם הרב אלפנדארי את המכתב הבא שגם ממנו עולה
כבוד אישי רב לרב קוק:
'לכבוד
הרב הגאון הגדול חריף ובקי כמוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א,
ואשר על
ידו הרה"ג כמוהר"ר... רבנים גדולים!
בשמחה
רבה הנני מקדם את פניכם בברכת ברוכים הבאים ומאחל לכם עבודה פוריה לטובת היהדות
והחזקת תורתנו הקדושה...
מוקירכם
כערככם הרם, הצב"י שלמה אליעזר אלפנדרי ס"ט.'
יש
שפקפקו על אמינותו של מכתב זה אך עובדת ביקורו של הרב קוק עם מלוויו אצל הרב
אלפאנדארי שקבלם בכבוד גדול מתועדת ב"דואר היום", גיליון כ"ה בכסלו
תרפ"ד, עמ' 4:
"רבני
העדה ונכבדיה קדמו את פני הרבנים האורחים בברכות נלבבות ויביעו את שמחתם על הכבוד
הגדול שחלקו לצפת בבקורם זה. גם הרב המפורסם זקן הרבנים בארץ ישראל רבי שלמה
אליעזר אלפנדרי שלח מכתב ברכה יפה להרה"ג הכהן קוק לבואו הנה. וזה האחרון
ובני לויתו, בלוית רבני צפת, הלכו לבקר את כבוד הרב הגאון אלפנדרי בביתו ונתקבלו
בכבוד גדול, ובחביבות מרובה, ושוחחו יחד בדברי תורה".
וכן הרב
אלפנדרי ביקש את הערותיו של הרב קוק על גיליון של דברי קבלה שכתב וקיבל את השגותיו
ולא פרסם את הדברים שבגיליון כשהגרי"מ חרל"פ היה השליח להעברת הגיליון.
יש לציין שהקשר בין הרב אלפנדרי לרב חרל"פ נוצר דרך הגאון הרב בן ציון שפירא
זצוק"ל, בן הגאון הרב יהושע צבי מיכל שפירא זצוק"ל, מגדולי המקובלים
ורבו הראשון של הרב חרל"פ. עצם הקשרים הטובים עם הרב חרל"פ שהיה תלמיד
מובהק לרב קוק והשקפתו הייתה כהשקפת הרב קוק, מראה כאלף עדים שעל אף התנגדותו
להשקפה זו, הרב אלפנדרי לא פסל מי שהולך בהשקפה זו, ואף רואים במכתבים הנ"ל
הערכה רבה ביותר לרב קוק. ואף לגבי המכתב השלילי בתרפ"ב נגד הציונות הספר
"אורות", ישנה עדות שהוא חוזר בו מהדברים במכתב. בגיליון של עתון
"קול יעקב" מכ"ב באלול תרפ"ב שבועיים בדיוק לאחר פרסום המכתב
השלילי בעתון הקנאים "קול ישראל" נכתבה הידיעה הבאה:
'להגרי"א
ה"ס (ככל
הנראה הכוונה לגאון הרב יקותיאל איסר הדס זצ"ל שהגן על הרב קוק מפני הקנאים -
י"ק) - מכתבו קבלנו בתודה. צר לנו שמפני כבודו של זקן א"א לנו
לפרסמו. הרה"ג הישיש מוהרש"א אלפנדרי הי"ו בעצמו הביע צערו על
מכתבו הגלוי בפני הרב הגאון מוהרצ"פ פרנק שליט"א, ואמר שכתבו להפצרות
ידועות וביום היותו חולה, ושישתדל לתקנו'.
לגבי מרן
הגאון הח"ח זצוק"ל, ראו למשל את מכתבו של חתנו בעל "עבודת
הקרבנות" מתרפ"ח:
'בס"ד,
יום ו' עש"ק לסדר "ולא יחללו את קודשי בני ישראל" שנת תרפ"ח
לפ"ק.
אם כי
תמיד התפלץ ליבי בקרבי בשומעי שאנשים אשר בשם שומרי תורה ומצווה יתיימרו יהינו
לבזות את האי גאון וצדיק חסיד ועניו נשיא ארעא קדישא מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק
שליט"א בכ"ז לא יצאתי ברבים להתריע על עלבונה של תורה ביודעי שאדוני
מורי וחמי ה'חפץ חיים' שליט"א המוקיר ומחבב מאוד את כבוד מרן הגרא"י
הכהן שליט"א שנפשו היה דאבה מאוד עליו בשומעו אודות הרדיפות עליו בכ"ז
לא יצא במחאה גדולה ע"ז באומרו כי שתיקה בדברים כאלה ומעוט פרסומם זהו תקנתם
להקטין ולמעט בערכם (אם כי דברי שמצה הנוגעים בכבוד מרן הגרא"י קוק
שליט"א לא העיז אף אחד לאמר בפניו ומכתבי הפלסתר היה סר עיניו בבוז מבלי
לפותחם).
אולם
בראותי עכשיו בירחון אשר הופיע (חוברת ניסן דנא) המעיז עוד עצמו להקרא בשם 'בית
ועד לחכמים', דברי חירוף וגידוף נוראים על מרן הגרא"י הכהן שליט"א שאסור
להעלותם אפילו על הגיליון מצאתי חוב קדוש בנפשי לא לחשות (כמבואר ברמב"ם
הלכות ת"ת פ"ו הל' י"א י"ב) שהמבזה ת"ח אין לו חלק
לעוה"ב והרי זה בכלל כי דבר ה' בזה ומחוייבים לנדותו, ובפרט על עלבון ובזיון
האי גאון וחסיד שאסור לעבור בשתיקה על זה ולצאת ולהתריע על האי עלבונה של תורה
ולהצטרף למחאתם והתמרמרותם הגדולה של רבני וגאוני אה"ק והגולה על דברי
הנבלה הזאת ולא לראות כבלע את הקודש ח"ו, והשי"ת יסיר חרפה מעל בני
ישראל וכבוד התוה"ק ירים.
דברי
הכותב בלב כואב ומורתח על כבוד התורה הק' הנתונה לשמצה.
אהרון
הכהן חתן הרב הגאון הצדיק בעהמ"ח חפץ חיים שליט"א.'
וכן כתב
הח"ח כותב לרב קוק בקיץ תרפ"ג במכתב ידידות ולא במכתב של
בקשה לעזרה או קשור לפיקוח נפש: 'אל כבוד הגאון הגדול י"א (ירא אלוקים)
וכו' וכו' כקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן נ"י.'
החפץ
חיים עזב את הכינוס הראשון של אגודת ישראל ("הכנסייה הגדולה הראשונה")
בתרפ"ג בווינה בטריקת דלת, לאחר שהרב חיים שמואל שור מבוקרשט (נולד
בתרל"א והיה ראב"ד בוקרסט מתרנ"ג וחי עדיין בתרצ"ד) השמיע
דברי פגיעה ברב קוק, ואז זעק החפץ חיים: "פגעו במרא דארעא דישראל! מען
דורף קורע זיין (תרגום מיידיש: יש לקרוע קריעה)!" הוא חזר בכעס לאכסנייתו
וסירב לחזור להמשך הכינוס, וכן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר
להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!"
והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה!".
וכן
במכתב למשלחת הרבנים שיצאה לארה"ב בתרפ"ד מטעם מוסדות התורה בירושלים
כתב בראשו:
'לכבוד
הרבנים הגאונים הגדולים מהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק נ"י אב"ד
דעיה"ק ירושלים, מו"ה אברהם דוב שפירא נ"י אב"ד
דקאוונא, ומו"ה משה מרדכי אפשטיין אב"ד דסלאבאדקה.'
רואים
ממכתב זה שהח"ח מתייחס לרבנות הרב קוק בירושלים כמו רבנותם של הרב שפירא
בקובנה והרב אפשטיין בסלבודקה. וכן מזה שהרב קוק עמד בראש המשלחת הרבנית הזאת
שיצאה מטעם מוסדות התורה בירושלים, מוכח שרוב ככל רבני ירושלים וראשי הישיבות בה
תומכים ברב קוק ורואים בו את רבם ומנהיגם. וכן יש לציין שבפרידה לפני צאת הרב קוק
לארה"ב השתתפו בין השאר מרנן הגאונים זצוק"ל נציגי הישיבות "עץ
חיים" (הרי"מ טיקוצ'ינסקי), "תורת חיים" (הרב זרח אפרים
אפשטיין), "מאה שערים" (הרי"ג הורוביץ שכיהן גם
כרב השכונה), "חיי עולם" (הרב אלימלך רובינשטיין) ו"שער
השמיים" (הרחי"ל אויירבך), הגר"א פילוסוף זצ"ל כנציג הרבנים
הספרדיים, הרב חיים מן זצ"ל כנציג ועד המלמדים ונציגי 'הועד הכללי כנסת ישראל
לצדקת רמבעה"ן'. בעתון החרדי "קול יעקב" כתבו בראשית דבריהם על הפרידה:
"היהדות
החרדית כולה על רבניה, ומלמדיה ולומדיה, עסקניה וראשי ישיבותיה, היתה עסוקה
בנסיעתו של ראש הרבנים לארץ ישראל, הגאון רבנו אברהם יצחק הכהן קוק,
לאמריקא, לשם החזקת הישוב הקדוש בארץ ישראל ומוסדותיה הדתיים. כולם התחרו להנעים לרבנו
הגדול את פרידתו מארצנו הקדושה חביבת-נפשו ודאגו להכשיר לו את הנסיעה בכל
האפשר."
להשלמה
אביא כי לאחר חזרת הרב קוק מארה"ב נערכה אספת רבנים וראשי מוסדות תורה בבית
"הועד הכללי - כנסת ישראל" ובין הדברים הכרוז שפורסם בעקבות האספה הייתה
התייחסות לעניין זה:
'האספה
כלה מביעה את רגשי תודתה והערצתה לכבוד מרן ראש רבני א"י הגאון רא"י קוק
שליט"א על מס"נ לטובת מוסדות התורה והדת באה"ק וכתותו את רגליו
בארצות אמריקא לקיומה של תורה בארץ ובגולה ומכירה את פעולותיו הכבירות לחזוקם של
מוסדות התורה.'
על
הדברים חתומים 24 מגדולי רבני ירושלים וממנהלי מוסדותיה.
אף
מגדולי רבני "העדה החרדית" וההולכים בדרכה מרביתם העריכו מאוד את
הראי"ה וכך כל אלו מהם שהכירו אישית את הראי"ה -
כך מרן
הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל שהיה רבה הראשון של "העדה החרדית":
ב"האיש
על החומה", כרך שלישי, בפרק "האמת והעימות" המתחיל בעמוד 399, מובא
שגם במחלוקות הקשות ביותר הייתה הערצה הדדית בין הרב זוננפלד לראי"ה.
וב"יחידי
סגולה" של הרב איסר פרנקל מובא בפרק על הרב זוננפלד שבתשובה לשאלת אנשיו מדוע
הוא מדבר עם הרב קוק בדברי תורה בפגישותיהם ברחוב, ענה: "הרב קוק הוא צדיק
גמור, אך דרכינו נפרדות!"
נכד של
מקורב לרב זוננפלד ונכדה של מקורב לראי"ה, הרב אברהם יצחק לבקוביץ זצ"ל,
באו בברית הנישואין ובתר"ץ נולד להם בן. המקורב לרב זוננפלד הזמינו להיות
הסנדק, והרב לבקוביץ מרחובות, שאצלו נפש הראי"ה בימי הקיץ, הזמין את הראי"ה
להתכבד בסנדקאות. הכפילות הזו נודעה לרב לבקוביץ ברגע האחרון, ובדרך לברית המילה
שהתקיימה בבית החולים "ביקור חולים" אמר זאת הרב לבקוביץ לראי"ה שאמר
שהוא יסדר את העניין. כשהגיעו למקום הברית כבר היה שם הרב זוננפלד וכשראה את הראי"ה,
קם מיד לכבודו. הראי"ה אמר לרב זוננפלד: "כיבדו אותי בסנדקאות ואני מכבד
את מר", אך הרב זוננפלד סירב לקבל את הכבוד במקום הרב קוק.
מרן
הגאון הרב יצחק הוטנר זצ"ל סיפר שבערב פסח אחד ליווה את הראי"ה בדרכו
לכותל וראו את הרב זוננפלד צועד לקראתם. הרב קוק הזדרז להקדים בברכת "חג כשר
ושמח", והרב זוננפלד השיבו בברכת החג והוסיף: "אני מברך אותו שלשנה
הבאה אראהו שוב כאן כשהוא טובל רגלו בדם", וכוונתו שיזכה להקריב קורבן
פסח, לפי הגמרא בפסחים ס"ה, ע"ב: "שבח הוא לבני אהרן שילכו עד
ארכובותיהם בדם", והכוונה שם לדם קורבן פסח.
הגאון
הרב מנחם יהודה אושפיזאי זצ"ל ליווה בבוקר אחד מחגי השבועות את הרב קוק בדרכו
לכותל לאחר תפילת ותיקין בבית מדרשו, בית המדרש של ישיבת "מרכז הרב"
בזמנו. בסמטה שליד הכותל נפגשו ברב זוננפלד שחזר מתפילת ותיקין בכותל, ובירך
הרב זוננפלד את הרב קוק שיזכה להיות כהן גדול בבית המקדש.
הרב
זוננפלד והראי"ה היו נפגשים בשמחות, וכשנכנס הראי"ה כשהרב זוננפלד נכח
במקום, הרב זוננפלד היה קם לכבוד הראי"ה ומציע לו את כסאו, אך הראי"ה
בענוותו סירב ואף הגיב: "אינני רוצה לתפוס את כסאו של מר!"
כשהזדמנו
שניהם לסעודות מצווה כגון בחנוכת הבית לבניין חדש של ישיבת "חיי עולם"
בתרפ"ז, היה הרב זוננפלד לוקח "שיריים" מסעודת הרב.
הגאון
הרב אברהם חיים בביוף שליט"א שהיה ממשמשיו של הרב זוננפלד סיפר כי שררו יחסים
טובים מאוד בין הרב זוננפלד לבין הרב קוק שאותו הוא מכנה "צדיק יסוד
עולם".
בכל מפגש
מזדמן ביניהם ברחוב או באירוע, הרב קוק והרב זוננפלד היו משוחחים ביניהם בדברי
תורה במשך זמן רב באהבה ואחווה כאילו אין כל מחלוקת ביניהם. ולמשל, בברית של בן
הגרחי"ל אויירבך ואחי הגרש"ז, הגאון הרב אברהם דב אויירבך זצ"ל
שהיה רבה של שכונת בקעה בירושלים וראש ישיבת "אור שמח", היה הרב זוננפלד
המוהל והרב קוק הסנדק. הרב זוננפלד והרב קוק שוחחו לאחר הברית שעה ארוכה בדברי
תורה.
כן סיפר הגאון
ר' שמואל יוסף ברנדויין-מוריה זצ"ל, הרבי מסטרטין בירושלים, שבתרפ"ב
נולד לו בנו הבכור יעקב. הוא כיבד את הרב קוק בסנדקאות, את הרב זוננפלד שהיה גם
מוהל בחיתוך, ואת הרב חרל"פ שהיה רבו כיבד בברכות. וסיפר האדמו"ר
מסטרטין ששררה אהבה בין הרב קוק לרב זוננפלד והם דיברו באריכות.
הרב אהרן
סג"ל מירושלים הזמין לברית של בנו את הראי"ה כסנדק ואת הרב זוננפלד
כמוהל. הוא סיפר שהראי"ה פנה לרב זוננפלד ואמר: "אמא מאוד חולה ואבקש
להתפלל עבורה", רשם על פתק את שמה ושם אמה ונתן לרי"ח. אז רי"ח אמר
לראי"ה: 'אף אני מרגיש לא כ"כ טוב ומבקש מהרב שיתפלל בעבורי, יוסף
חיים בן זעלדא'.
בתגובה
ליהודי שכינהו "הרב זוננפלד, רבה של ירושלים", אמר: 'אני רק הרב פורים
של ירושלים. אתם יודעים, הרי בפורים נהגו למנות פורים רב ובוודאי מנהג ישראל ישלו
מקור בהלכה. וטעם הדבר לדעתי מפני שרב הקבוע מדקדק במצוות ומקיים מצוות "חייב
איניש לבסומי... עד דלא ידע". ומה יהיה אם תזדמן שאלת איסור והיתר דווקא בשעה
זו והשאלה תהיה נוגעת לסעוד פורים והלא הרב שתוי ואינו יכול להורות? לכן הנהיגו
בשעה זו שיהיה רב אחר שיוכל לפסוק תשובות הלכה למעשה. אף אני כך. הרב האמתי של
ירושלים הוא הגאון הראי"ה, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, הוא הגאון, הוא הצדיק,
והוא הראוי לעטרה זו, אלא שהרב השתכר ונשבה בכבלי אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל
ואיננו מסוגל להשיב כעת לשואלים. בינתיים אני המשיב עד שהרב יחזור לעצמו.'
כך כתב
לרב נריה הרב גדליה אהרן קניג זצ"ל, מגדולי חסידי ברסלב (בפסקה הלפני האחרונה
מובא עדות סבו על יחס הרב זוננפלד לראי"ה):
'בעזה"י היום יום שני בשבת ה' שמיני כ' לחודש אד"ש
שנת תשל"ו לפ"ק.
לכבוד
ידיד נפשי החה"ש אוהב נאמן לתורת אדמו"ר ציס"ע נחל נובע מקור חכמה
כש"ת הרב משה צבי נריה שליט"א...
עוד מה
ששמעתי מפי זקני אבי אמי הר"ר שמואל יעקב ווינברג ז"ל שפעם אחת בסעודת
פדיון הבן ישבו יחד כ"ק מרן הגרא"י קוק זצוק"ל ועל ידו יושב
כ"ק מרן הגר"ח זצוק"ל זוננפלד, וכשמרן הגרא"י הכהן בירך
ברהמ"ז על הכוס וטפטפו כמה טיפות מידיו, שם מרן הגר"ח ידיו תחת ידי
הכהן, לקבל הטיפות שטפטפו מהכוס, וליקק אותם כמה וכמה פעמים. ואמר לי
אא"ז שמאז לא האמין לשום דבר לשון הרע על מרן הגרא"י הכהן זצוק"ל.
כשסיפר לי זאת אא"ז ז"ל הייתי בגיל צעיר, וסיפור זה נחקק כל כך עמוק
בלבבי, שאין אני יכול לשכוח, כי נדמה לי לפעמים כמו שאני בעצמי הייתי רואה בעיני
את הדבר. זה מה שאנוכי יודע מפי הורי, בנוגע לצדקתו ואמיתותו של כ"ק מרן
הגרא"י הכהן קוק זצוק"ל, וביותר הבינותי זאת כשגדלתי וזכיתי להתקרב
בס"ד לתורת אדמו"ר הננמ"ח זיע"א, עד כמה שהבעל דבר וכו' מתגרה
להרבות מחלוקת בישראל, ובפרט בין חכמי וצדיקי הדור, ועד כמה שצריכים ליזהר מלקבל
דברי לשון הרע ורכילות וכו', שמדברים המדברים לזלזל ח"ו באחד המיוחד שבהם,
ודיי בזה כעת.
גדליה
אהרן קעניג.'
יש לציין
שאמנם במכתב אחד של הרב חרל"פ נכתב שלאחר פרסום "אורות" ומכתב
הרבנים זוננפלד ודיסקין נגד הספר "נפסק היחס החיובי ביניהם", אך העדויות
לעיל ובהם מגדולים וצדיקים שכל דרכם בהקפדה על אמת ויושר מראים שהרב זוננפלד חלק
כבוד רב לרב קוק גם לאחר פרסום "אורות". וכן יש להוסיף שבמכתב אחר של
הרב חרל"פ שנשלח לבנו הגאון הרב יחיאל מיכל זצ"ל בכ"א באדר תרפ"ב,
כותב הרב חרל"פ שבברית שבה הרב קוק היה הסנדק, הוא אומר הברכות והרב זוננפלד
היה המוהל, הם ישבו יחד כמה שעות והיחס בין הרב קוק לרב זוננפלד היה "מצוין
מאד מאד ובחביבות וכבוד זה לזה" ("מכתבי מרום", עמ'
ל"ב-ל"ג)
כדי
לקיים את שני המכתבים ואת העדויות שבהם עדויות גדולים וצדיקים, יש לומר שייתכן
שבתחילה נפסק היחס החיובי, אך בהמשך חזר, או שכוונת "נפסק היחס החיובי
ביניהם" הוא על הביטוי של היחס החיובי ואחרי "אורות" פחתו משמעותית
המפגשים היזומים ביניהם בגלל הכעס לגבי ספר "אורות", אך עדיין הרב
זוננפלד חלק כבוד רב לאישיותו של הרב קוק כמקודם (והרי אישיותו של הרב נשארה
כמקודם) גם אחרי פרסום "אורות". עדותו של הגאון הרב יצחק ברויאר
זצ"ל, שיש לציין שהיה אנטי ציוני, שהכיר הן את הרב זוננפלד והן את הרב קוק
מתאימה לאפשרות השנייה כי הוא אמר שמעולם לא נפסקה הידידות ביניהם ור"י
ברויאר עצמו אמר בפליאה לאחר ביקורו אצל הראי"ה שאין בו שמץ של מינות,
כי חשב לפני שהכיר את הראי"ה שיש בו מינות בגלל תמיכתו בציונות וקירובו את
החלוצים החילוניים, אך התברר לו לאחר היכרות אישית מקרוב שאין בראי"ה כל שמץ
של מינות.
כן יש
לציין שמחותן של הרב זוננפלד היה ה"אורח נאמן" (נכד ה"אמרי
בינה") שהיה מראשי ה"מזרחי" בירושלים, וכמובן מעריץ של הראי"ה
ותומך בדרכו.
כך מרן
הגאון ר"פ אפשטיין זצוק"ל דהיה מרבני "העדה חרדית" וכיהן
כראב"ד:
כתב
בתרפ"ג מכתב שבו דן בשאלה הלכתית וכותב לרב קוק כי רצה להציע לפניו את הערתו
בעניין איסורים התלויים בו ביום:
'בעזרת הש"י יום חמישי חדש ניסן תרפ"ג
לכבוד
הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוהרא"י הכהן שליט"א האב"ד
דפעה"ק
ראיתי
להציע להדר"ג הערה אחת ויען כי חדתא היא לי... ע"כ אקדמי' ברישא...
כ"ד
הצעיר המחכה לתשובתו הרמתה ומברכו בחג כשר ושמח
פנחס
עפשטיין.'
בתחתית
המכתב כתב: 'כמדומה לי שגם הפר"ח כבר חקר בשאלה זו עיי"ש'.
רואים
כאן שהרב פנחס אפשטיין שהיה מ"העדה החרדית" מכיר ברבנותו של הרב קוק
בירושלים וזה עצמו מראה שרחש לו כבוד רב! וכן מכך שרצה להציע לפני הרב קוק את
הערתו ההלכתית למרות שהיה מוכרח, רואים את הכבוד הגדול שהעניק ר' פנחס אפשטיין
מ"העדה החרדית" לרב קוק. לכן כשכתב לו 'מוהרא"י' ו'הדר"ג'
ו"המחכה לתשובתו הרמתה" לא כתב זאת רק מפני הנימוס אלא מפני שכך התייחס
לרב קוק.
כך מרן
הגרמ"מ ז'ק מריגה זצוק"ל שהיה מועמד לרשת את הרב זוננפלד כרבה של
"העדה החרדית":
במכתב
לרב קוק בתענית אסתר תרפ"א כתב כך במכתב המלצה בעבוד אחד מנכבדי ריגה העולה
לארץ לירושלים:
'מנחם מענדל דובער ז"ק
אב"ד
דק"ק ריגא
י"ג
זמן קהילה לכל צום תענית אסתר תרפ"א לפ"ק
להוד
כבוד ידיד ד' וידיד עמו וידיד נפשי עד מאד ה"ה הרב הגאון הגדול הנשגב ונעלה
בנגלה ונסתר, חוקר ומקובל צדיק במעשיו וחסיד בדיעותיו ואוצר כל מדה נכונה ומפורסם
לתפארת ישראל וכו' וכו' וכו' כבקש"ת כמוהר"ר ר' אברהם יצחק הכהן קוק
שליט"א הגאב"ד דירושלם תבב"א.
כפילנא
למר ידידי גרומתה"ר ולכל הנלוים והמצטופפים בצלו בהר ה' שלמא רבא. מאז
חפצי לשלו' רומג"ת נ"י וכל היושבים עמו בהר הקודש, אבל גודל
העבודה העמוסה מעסקי הכלל... עצרוני מזה, והן עתה בעלות להר הקודש ידיד נפשי האלוף
היקר והנכבד והגביר הנכבד ומצוין ונעלה כמר יעקב כהנר שליט"א מיקירי ריגא
וטובי עסקני הציבור, אמרת לפקוד ע"י לשלומו דרום גאונו שליט"א
וכל הנלוים... וביחד עם זה הנני להכיר ולהוקיר לפני רומכתה"ר שיחיה את
האלוף הנעלה כמה"ר יעקב כהנר נ"י מוכ"ז. נפשו אותה לעלות לארץ
הקדושה ולהר הקודש... הנה עתה בדעתו לקבוע שמה מקום בעזר"ה. ולזאת באשר נפשי
יודעת כי בו ברכה להישוב בארצנו... לזאת הנני לאסהודי עליו ולהכירו לפני רומעכב"ג
נ"י ולבקש את רומכת"ה נ"י בהשפעתו הגדולה להכירהו ולהכירו
ככל הנדרש לו...
ובזה
לטרדותי ונחיצת המוכ"ז הנכבד לברכו לעלות להר קדשנו, אקצר... דורש שלו' כבוד
גאונו הרמה ברגשי אהבה וברכה וכבוד הראוי...
מנחם
מנדל ז'ק חופ"ק ריגא והגליל.'
ובמכתב
אחר מט' באלול תרפ"א המבקש מהרב קוק לעזור לרב ישיש (הגאון הרב אברהם צבי
ברודנה זצ"ל מאפזין ואשקבה) ורעייתו, כתב בראשו כך: 'כתיבה וחתימה טוב להוד
כבוד ידיד ה' וידיד חמדת ישראל וידיד נפשי עז עוד מאז ה"ה הגאון הגדול המובהק
מעוז ומגדול בתורה חכמה ויראה, בגליא ורזיא, פאה"ד, מפורסם לתהלה וכו'
כבקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן הגדול וגאב"ד דירושלים עיר קדשנו
תבב"א'. בתוך המכתב כתב: "הוד גאונו הרמה"... 'הוד
רומגפאת"ר'... 'כתה"ר שליט"א', ומסיים: 'ומובטחני
בהדרת גאוה"ר נ"י ובצדקתו. אקצר בדברים ואומר שלו' וברכה
וכתיוחת"ט להוד רומכבתה"ר נ"י ולכל הנלוים ולכל היושבים
לפני ה' בחצרות קדשו.'
כך מרן
הגרז"ר בנגיס זצוק"ל שהיה היה
ראב"ד העדה החרדית בשנים כמה שנים מתרצ"ח, וגאב"ד (="רבה של
העדה החרדית") בהמשך:
חוץ
מהתכתבותו הידידותית ביותר עם הראי"ה, לאחר פטירת הראי"ה כתב
לרצי"ה מכתב תנחומים שבו רואים גם הערצה גדולה וגם לבנו:
'ב"ה קלוואריא יום ב' כ"ה לחדש טבת שנת תרצ"ו.
ישאו
הרים שלו' למע"כ האי גברא רבא ויקירא, בר פחתי ובריבי, הרב הג' המפורסם לגאון
ולתפארת כו' כש"ת מו"ה ר' צבי יהודה קוק נ"י, מנהל ישיבת
"מרכז הרב" בתוככי ירושלים עיה"ק תובב"א.
ראשון
תחילה הגדתי היום לכתר"ה מעט מהרבה דברי תנחומין מאוחרים מפני אי הכירי אותו אלא
בידיעה בלא ראי', להסתלקות הדר"ג מר אביו פאר הדור זצלה"ה, שאין זה
אבל פרטי למשפחתו רק (אלא) אבל כללי לכל עדת ישראל למקומותם למושבותם, וצרת
רבים חצי נחמה, כמש"א בביאור המקרא ראשיכם אל תפרעו וגו' באשר ואחיכם כל בית
ישראל יבכו את השריפה וגו'. ומה רבו בזה יקרא דשכבא, לא נשכח ולא ישכח זכרו לדור
דורים, תנצב"ה [...].
והגומל
לאיש חסד כמפעלו ישלם לו במלוא חפנו טיבותא כעל כל תגמולו, ישפות שלומו אשרו וטובו
ונר ה' בהילו, וייטיב לכל החונים על דגלו, ככל א"נ ונפש המוקירו בלתי מכירו,
זעליג ראובן בענגיס החופ"ק.'
לגבי מרן
הגרי"ז זצוק"ל: רוב המכתבים לא קשורים לפיקוח נפש כלשהו כמו למשל במכתב
הראשון מתרפ"ג כלל אינו קשור לפיקוח נפש, אלא עוסק בקיום צוואה של בת בריסק
שאביה נפטר ברחובות, ובזמן זה היה בנו הגרמ"ד שליט"א בן שנה... וגם מתוך
שאר המכתבים, רק שני מכתבים בלבד עוסקים במקרים הקשורים לפיקוח נפש, המכתב של הצלת
בחור שגוייס לעבודת הצבא ובקשת אישור עלייה לארץ לאחר מתלמידיו כדי שיוכל ללמוד
תורה כי בחו"ל הוא עלול להיות אבוד לעולם התורה. בטענות השקריות הנ"ל רק
מבזים את בנו הגאון הרב משולם דוד סולובייצ'יק שליט"א שמפרסמים בשמו דבר שהוא
שקר, כיוון שרואים שהגרי"ז כתב תארים מופלגים לרב קוק גם ללא קשר לפיקוח נפש.
וגם בשני המקרים של פיקוח נפש, אין זה מכריח לחזור כמה פעמים באותו מכתב על
'הדר"ג [הרמה]', ולא מכריח לכתוב 'רב דעה"ק ירושלים תובב"א'/'רב
ראשי בירושלים עה"ק תובב"א' כשההכרה ברבנותו של הרב קוק בירושלים, היא
עצמה מראה על הערכה רבה ביותר, והביטוי הראשון מוכיח על הביטוי השני ולא כהסבר שנאמר
ע"י כת הלצים והשקרנים ש"רב ראשי בירושלים" הוא התייחסות סתמית לכך
שמינו אותו כרב ראשי בלי לייחס לכך כל חשיבות כמינוי אמתי.
וכן אחד
מגדולי תלמידי הרב קוק ב"מרכז הרב", הגאון הרב שמעון סטרליץ זצ"ל,
היה מבאי ביתו של הגרי"ז שאמר עליו "למרות שר' שמעון הוא ציוני, אוהב
אני אותו מאוד כי בכל מקום ששואלים אותו עונה כהלכה, ואם אינו יודע אומר לא ידעתי!"
וכן
הגאון הרב משה לייב שחור זצ"ל, ממעריציו ומקורביו והתומכים בדרכו של הרב קוק,
היה גם הוא מבאי ביתו של הגרי"ז. הוא ניסה להסביר לפני הגרי"ז את השקפתו
של הרב אך ללא הועיל. בביקור אחד שמע את הגרי"ז תוקף בחריפות את מנהיגי
הציונות בכלל והמזרחי בפרט, למעט הרב מאיר בר אילן זצ"ל, שהיה בן זקוניו של
מרן הגאון הנצי"ב זצוק"ל והגרי"ז היה נין של הנצ"יב דרך אמו
שהייתה בת בתו של הנצי"ב (אביו הגר"ח זצוק"ל היה חתנו של הגאון הרב
רפאל שפירא זצוק"ל, חתן הנצי"ב). כאן ניצל את ההזדמנות ושאל הגרי"ז
מדוע אינו מדבר נגד הרב בר-אילן, והגרי"ז השיב כי הוא משפחה. הגיב הרב שחור
ואמר שהרב קוק מתייחס לכל יהודי כבן משפחה ומכאן יחסו המקרב כלפי החלוצים
החילוניים. הגיב הגרי"ז: "כן, אצל הרב קוק כל יהודי הוא כמו דוד!"
הגרי"ז
היה שולח אנשים שבאו לברכות בעבור כאלו הזקוקים לרחמי שמים, לרב חרל"פ ולר'
אריה לוין, תלמידים מובהקים לרב קוק ותומכים בדעותיו.
ב"עובדות
והנהגות לבית בריסק", חלק ג' או ד', עמ' ס"ב, כתוב כך: 'חובה להדגיש,
כי למרות שרבנו מרן הגרי"ז ידע היטב כי השקפתם של גדולי תורה מסויימים על
המדינה ושותפיה שונה מדעתו, וכמה פעמים היו ויכוחים נוקבים ביניהם בעניינים אלו,
הדבר לא גרע כי הוא זה מחשיבותם וערכם הרם בעיניו. וכסדר השרישו "בבית
בריסק" בענין המלחמה על טהרת ההשקפה, שאין לנו שום דבר אישי כנגד גדולי ישראל
שאינם דוגלים באותה שיטה.
מרן
הגרי"ז זצ"ל הסביר פעם, כי יש להבין שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון
אחד, וכשם שפרצופיהם אינם שוים, כך דעותיהם אינם שוות, ואי אפשר לפסול ולבטל
לחלוטין את כל האנשים והרבנים שאינם כהשקפת "בית בריסק". מחובתנו
להשמיע את האמת... אך למרות הכל חייבים לנהוג בתלמידי חכמים בכבוד הראוי להם.'
לאחר
דברים אלה מובאים הדברים הבאים המראים על הערצתו של הגרי"ז לגרי"מ
חרל"פ, תלמידו וממשיך דרכו של הרב קוק: 'מרן הגרי"ז זצ"ל החשיב
מאוד את הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, ואמר עליו שהוא "עובד
ה'", ובבואו לירושלים שלח את בניו לחזות באמירת שיר השירים שלו בעש"ק
לאחר חצות, מלובש בבגדי שבת קודש, שנאמרה מתוך דביקות נפלאה. וכן נהג הגרי"ז
זצ"ל להזמין אותו דרך קבע לשמחותיו, והושיבו במזרח, וכשחלה רבי יעקב משה
זצ"ל, הלך מרן הגרי"ז לבקרו.' (שם)
ובספר
"בינו שנות דור ודור" להגר"ש דבליצקי שליט"א (ובו סיפורים על
כמה מגדולי ישראל ועל הנהגותיהם המיוחדות בקודש) יש פרק שלם על קדושתו המופלאה של
הגרי"מ חרל"פ, ועל הנהגותיו המיוחדות במצוות ויראת שמים. בין השאר מצטט
הגר"ש את הסיפורים הנ"ל, ומוסיף, כי בהלוויתו של הגרי"מ חרל"פ
זצוק"ל, בין ההמונים שבאו לחלוק לצדיק את כבודו האחרון, היה גם הגרי"ז
זצ"ל.
וכן משקרים
בשם הגרי"ז בכמה דברים שכביכול אמר בשם אביו, מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל:
שכביכול
הראי"ה היה מקולקל עוד מוולוז'ין היא שקר גמור שרואים אותו מכמה וכמה דברים: הנצי"ב
היה שולח אליו תלמידים שהתקלקלו שיתקן אותם, ר"ח עצמו שיתף את הראי"ה בהכנות
לשיעוריו (אף שנכנס לשיעורי הנצי"ב ולא לשיעוריו) והיה מוסיף לר"ח
מקורות נוספים לשיעור, הוא היה מהאחצנרים שהיו לומדים 18 שעות ביממה ורא"ז מלצר
אמר שגם בכותל המזרח בוולוז'ין בלט הראי"ה בייחודו, האדר"ת המשיך את
השידוך עימו, הח"ח שמח על מינויו של הראי"ה כרב בישראל כפי שכתב לחותנו
וברכו שיעלה מעלה מעלה וגם זה לא היה אפשרי אם היה מקולקל. אלא שהוא למד בוולוז'ין
כמתוכנן בהסכם עם האדר"ת עד החתונה שהייתה בניסן תרמ"ו ולכן סיים את
לימודיו שם בסוף זמן החורף לאחר כשנה וחודשיים (הגיע לישיבה בערב חנוכה תרמ"ה).
וכן כשרצו להקים מטעם הסוכנות סמינר לרבנים בקהילות בחוץ לארץ, יצא הרב מבריסק
כנגד זה בחריפות, אך כשלבסוף לא הצליחו לארגן את הקבוצה והלכו ללמוד ב"מרכז
הרב", לא התנגד לזה למרות שהיא בדרכו של הראי"ה.
שהוא
זלזל במרנן הגרי"י ריינס זצוק"ל והגרי"א הרצוג זצ"ל. לגבי הרב
ריינס, בשיחה עם מקורביו שיבח הגר"ח כדרכו את מרן הגאון העילוי ממייצ'יט
זצ"ל שהיה מגדולי תלמידיו והצטרף ל"מזרחי" ושימש כר"י
"תורה ודעת" בלידה מייסודו של הרב ריינס שייסד גם את תנועת
ה"מזרחי" והתפלא אחד ממקורביו איך משבח את העילוי את מי שמחזק את ישיבת
הרב ריינס וענה הגר"ח שאפשר להתנגד לציונות ולהיות חסיד של הרב ריינס, וגם אם
מתנגד לרב ריינס יכול לומר שישיבתו טובה ואף אם הישיבה לא לרוחו עומד המייצ'יטי
בחשיבותו כמות שהיה. לגבי הרב הרצוג הרב
טננבאום ז"ל, לימים מזכיר ועד הישיבות, שהיה בעת ובעונה אחת מקורב לרב הראשי
הגאון הרב יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל ולרב מבריסק. פעם שאל את הרב מבריסק לפשר
דבריו החריפים והבוטים נגד "היכל שלמה", משכן הרבנות הראשית לישראל
באותם הימים. השיב הרב מבריסק שבוודאי הוא יודע ומכיר שהרב הרצוג הוא גאון וצדיק,
אבל הדרך שלו עלולה להביא לטעויות חמורות ומכשלות קשות, ובלית ברירה הוא חייב
להתנגד.
לגבי מרן
הגרח"ע גרודזינסקי זצוק"ל: כך כתב במכתב לרצי"ה במכתב ורואים שחולק
כבוד רב לראי"ה ומעודד את הוצאת כל חידושיו:
'הוד
כבוד ידידי הרה"ג וכו' כש"ת מוה"ר צבי יהודא הכהן קוק הי"ו.
אחדש"ת.
יקרת מכתבו מיום ה' אד"ר קבלתי במועדו, מראש אודה לרומעכ"ת על אשר שלח
אלי למנחה את ספרי מר אביו הגאון זצ"ל, וחפץ ד' יצליח בידו וביד
המסייעים ע"י להוציא לאור עולם את כל חידושיו.'
מרן
הגאון ה"אבן האזל" זצוק"ל: רא"ז מלצר היה מהמקורבים ביותר
לראי"ה וכפי שמובא ב"בדרך עץ חיים" שחיבר נכדו על חייו ודמותו. בין
השאר אמר על הראי"ה שהיה "יחיד הדור בגאונותו, ביראתו, בצדקתו,
בחסידותו ובמעשיו הגדולים!" וכן כתב מכתב לכבוד הוצאת ספרים של
הראי"ה במלאת עשור לפטירתו בו עודד את הוצאת כל ספריו וכותב: 'ב"ה, ירושלים,
יום ג', כ"ח לחדש מנ"א שנת תש"ה...
הנני בזה
להביע את רחשי לבבי ליום הזכרון במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י
הכהן קוק זצ"ל. נוסף לאשר כבר נודע בכל תפוצות ישראל, עוצם גדלו בכל מקצועות
התורה, בהלכה ובאגדה, מוסר ודעת, לבד זה היה גדול מאוד בקיום מצות "ולדבקה
בו", שלדבקותו בד' ותורתו אין מלים להעריך את ערכו...'
לגבי מרן
הגאון החזו"א זצוק"ל: לפני הנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" (רשת
ישיבות נובהרדוק) בבני-ברק היה מפגש ביניהם והחזו"א לבש את בגדי השבת והחג
שלו לכבוד ומפגש ומיהר למעונו שלהראי"ה כדי לא להטריחו לביתו אך כך עשה גם
הראי"ה כדי לא להטריח את החזו"א למעונו והם נפגשו באמצע הדרך ולאחר
ויכוח קצר הסכים החזו"א שהמפגש יתקיים בביתו. בטכס עצמו החזו"א קיבל את
פני הראי"ה בעמיד כשהלך לבמה לנאום והמשיך לעמוד במשך כל נאומו מה שלא עשה
לגדולי התורה האחרים שהיו במעמד וכמישהו שאלו מדו לא יושב ענה: "התורה
עומדת"! וכן לאחר שר' יצחק גרשטקורן סיפר לו על מחלתו הקשה של הראי"ה
רצה לבקר את הראי"ה, אך הראי"ה אמר לשליח של החזו"א שיאמר
לחזו"א שיתפלל עליו בביתו כי הוא חס על ביטול התורה שלו כי הוא מהשקדנים של
הדור.
עובדת
המפגש סותרת את הטענה שהחזו"א לא ביקר בירושלים מעלותו לארץ עד פטירת
הראי"ה כדי לא לפגוש בו, כי המפגש מראה שלא הפריע לו להיפגש עם הראי"ה
ואף ראה בזה מפגש חשוב שלבש לכבודו את בגדי השבת והחג שלו ואף רצה מלכתחילה לא
להטריח את הראי"ה לביתו. די בדברים האלה כדי לסתור את הטענה, אך בנוסף לכך,
ביקורו הראשון בירושלים היה לא לפני מלאת שבע שנים לעלותו ארצה וכחמש שנים מפטירת
הראי"ה, כך שלא ביקר בירושלים גם בכחמש שנים אחרי פטירת הראי"ה.
לגבי
העמידה של החזו"א בטכס הנחת אבן הפינה הנ"ל, נטען שהחזו"א עמד במשך
נאומו של הראי"ה כדי לא לעמוד לכבודו בהתחלה ובסוף, אך זו טענה מגוחכת כי
לעמוד במשך כל הנאום זה לתת כבוד הרבה יותר גדול מאשר לעמוד בהתחלה ובסוף, אלא
שהחזו"א העריץ את הראי"ה למרות המחלוקת, ככלל הגדולים החרדיים וכל אלו
מהם שהכירוהו אישית בהיותו בירושלים, וקיבל אותו בעמידה כשהגיע הראי"ה לבמה
לנאום ועד סוף דבריו.
לגבי מרן
הגאון ה"פחד יצחק" זצ"ל: עזיבתו בתרצ"ב לעיר הולדתו וורשה לא
הייתה כדי להתרחק מהראי"ה אלא כדי להוציא לאור את ספרו "תורת
הנזיר" ואחרי שסיים את העיסק בהוצאת הספר חזר לקרבת הראי"ה עד שקיבל את
ההצעה לכהונת ר"י "רבנו חיים ברלין" בניו-יורק. וכן מוורשה שלח
מכתב בקשה להסכמה לראי"ה שבו ניכרת הערצתו הגדולה לראי"ה, וההסכמה הזו
הייתה במהדורה הראשונה של הספר ושמיטתה בהמשך אינה מעידה על ירידה בהערכתו
לראי"ה כיוון שלמשל, תלה בסוכתו בניו-יורק את תמונת הראי"ה ולא של
גדולים אחרים. בנוסף לכך ממכתביו לרב נריה ולרצי"ה בשנים מאוחרות יותר ניכרת
הערצתו הגדולה לראי"ה ואף שלמרות התנגדותו לציונות תמך במשנתו המחשבתית של
הראי"ה וראה בה את תורת ארץ ישראל. כשהרב נריה ביקר אצלו הוא נוכח כשהרב
הוטנר הכין שיעור מחשבתי ואמר הגר"י הוטנר לגרמ"צ נריה: "ראה כיצד
אני מעבד קטע מ'עולת ראי"ה'", ובכמה מקומות נוספים הבליע ממשנת
הראי"ה וכן הביטוי "הלכות דעות וחובת הלבבות" שהעניק ככותרת כללית
למאמריו, לקוח ממאמר של הראי"ה.
נוסף לכך
הטענות לגבי ביקורת המקרא באוניברסיטה העברית אינן נכונות כפי שסופרו מכמה סיבות:
לא היה לימוד ביקורת המקרא באוניברסיטה העברית עד תרפ"ז כי סגל המרצים היה
ברובו שומר מצוות ונגד ביקורת המקרא, הראי"ה כתב בתרפ"ו מכתב בעניין זה
בו הביע חששו מלימוד כזה כי סגל המרצים החל להשתנות לטובת התומכים בביקורת המקרא
כך שהראי"ה לא הופתע מלימוד ביקורת המקרא, פרופ' טור-סיני (טורצ'ינר) הגיע
לארץ רק בתרצ"ג והחל ללמד באוניברסיטה רק בתרצ"ד. כך שהמקרה היה יכול
להתרחש רק בחצי הראשון של תרצ"ד כי בשני היה ה"פחד יצחק" כבר
בארה"ב. בנוסף, באותו מכתב לרב נריה שבו מזכיר הרב הוטנר את המקרה הוא כותב
על הראי"ה 'מרן זצוק"ל' ו'מרן נ"ע'.
מכל
האמור לעיל ברור שהערצת ר"י הוטנר לראי"ה המשיכה עד סוף ימיו.
לגבי מרן
הגרש"ז אוירבך זצ"ל: זו פשוט חוצפה מאין דוגמתה לטעון שחזר בו כביכול מהערכתו
הגדולה לראי"ה בגלל מה שראה כביכול באיזה ספר של הראי"ה ולשקר בשם
בניו!!! הוא הכיר את ספרי הראי"ה ובכל מקרה העריצו ביותר מתוך היכרותו הקרובה
עימו. ישנן עדויות גם משנותיו האחרונות על הערצתו לראי"ה. למשל, כתב
"בקהילה" יעקב פרידמן סיפר לגבי יחס הגרש"ז לרב קוק: "שמעתי
במו אוזניי ממרן הגרש"ז אויירבך: 'הוא הרי היה קדוש עליון, אך אם אומר
זאת ברחוב ישליכו עליי אבנים!'" (גיליון כ' אייר, תשס"ט, מוסף
"קולות")
וכן סיפר
הרב חיים שלום פרוש, מזכיר מועגה"ת של אגו"י, שהרב אויירבך שוחח עמו על
גדולתו של הראי"ה, ואח"כ אמר לו שלצערו בעקבות השפעת בעלי המחלוקת
הקנאים אינו יכול לדבר כך עם הצעירים. כך שרואים שגם בשנותיו האחרונות המשיך
בהערצתו לראי"ה. ולכן מה שכתב "לזכר נשמת רבנו הגדול מרא דארעא
קדישא, מרן הגאון מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל, למלאת כ"ה שנה
לפטירתו" בפתח מאמרו בגיליון כתב העת סיני שהוקדש למלאת 25 שנים לפטירת
הראי"ה, מראה את יחסו לראי"ה עד סוף ימיו.
וכן אמר
על הרב קוק: "הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו,
היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק
בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד."
ועוד אמר על גדלותו המיוחדת: "...לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה
גדלות מיוחדת... היה הרב גדול לא רק בדורו אלא בדורות!"
בהזדמנות
אחרת אמר: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון! וחבל מאוד שבגלל ניגודי
דעות בתוך הציבור התורני ממעטים את דמותו ומתנכרים אפילו לספריו ההלכתיים. והלא ספריו
מצטיינים בישרותם ומתשובותיו הבהירות לשאלות השונות שנתעוררו בזמנו אפשר ללמוד
דרכי פסיקה והוראה".
וכן סיפר
ר' יהושע הרשקוביץ, יו"ר המועצה הדתית ברמת הגולן, ששמע מהגאון רא"ד אוירבך,
ראב"ד טבריה, שאביו אמר שהראי"ה היה היחיד בדורו שידע ללמוד את חכמת
הקבלה ואת חכמת האגדה לעומקה של הלכה.
סיפר
הגאון הרב יוסף בוקסבוים זצ"ל, שהיה מנהל 'מכון ירושלים' ותלמידו של
הגרש"ז: 'עד סוף ימיו של מו"ר הגאון ר' שלמה זלמן אויירבך, כשהוא היה
אומר "דער רב", "הרב", זה היה הרב קוק.' יש לציין שאמר לבעל
אחייניתו, הגרי"מ שטרן שליט"א, שדעתו כדעת הרב קוק בענייני השקפה. וכן סיפר
הרב אהרן גולדנברג, נכדו של הגרש"ז ובן חתנו הגאון הגרז"נ גולדנברג
שליט"א: "פעם כשדברו מענייני רבנים ורבנויות התבטא סבא ואמר: 'היחיד
שהנני מכיר שמגיע לו התואר 'רב' בכל המשמעויות של תואר זה הוא מרן הרב קוק
זצ"ל'.
בהזדמנות
אחרת אמר לקבוצת תלמידים בשיעור: "אני אינני תלמיד של הרב זצ"ל, אני
חסיד שלו..."
הרב
זק"ש ראש ישיבת "בית זבול" (ע"ש ספרו ההלכתי של הגרי"מ
חרל"פ שחתן שלו היה ממשפחת זק"ש) סיפר, כי פעם פגש את הגאון הרב חיים
קרויזווירט זצ"ל (שימש ברבנות בבלגיה והיה אחד מגאוני הדור) בצאתו מביתו של
הרב אויירבך, וסיפר לו הרב קרויזווירט כי הוא משתומם למשמע דברי ההערכה המופלגים
שאמר הרב אויירבך על הרב קוק, והוסיף כי לא הכיר עד כה את גדולתו של הרב קוק.
לגבי מרן
הגר"ע יוסף זצ"ל: בסרטון שיחת הרב עובדיה ונכדו רואים במפורש שהרב
עובדיה אומר על הראי"ה "צדיק יסוד עולם" ו"מלאך ה'
צבאות" כבאתר "הלכה יומית". וכן הזכיר את הראי"ה בכבוד רב
בספריו ודבריו.
כן כתבו
שהראי"ה רדף את העדה התימנית בירושלים, וגם זה שקר חצוף ועלוב במיוחד, גם
בגלל שלא הייתה דרכו לרדוף עדה בישראל, והוא היה ההפך מכל עניין של לרדוף, ולהפך,
הקנאים הם שרדפו אותו, וגם בגלל שרואים שהעדה התימנית התייחסה אליו בהערצה גדולה.
בירושלים תרצ"ח יצא לאור הספר "אמונת ה'" התומך בתורת הנסתר שהביאו
לבית הדפוס הרב חיים בן שלמה עראקי-כ"ץ, הרב יהודה אברהם חבשוש והרב שלום
שלמה נג’אר, זצ"ל, כנגד החיבור "מלחמות ה'" של הגאון הרב יחיא קאפח
זצ"ל השולל את חכמת הקבלה. גדולי הרבנים בירושלים הוחתמו על הספר והרב קוק
הוזכר בספר ותואר כך: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור
ונזרו, מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'".
וכתב מרן
הגרח"י מישקובסקי מקרינקי זצוק"ל לעורכי הירחון "שערי ציון"
בב' אדר תרפ"ד והודפס גם בעתון "קול יעקב" בתרפ"ד, גליון
כ"ד: 'כבר ידוע למדי בכל תפוצות הגולה צדקתו וגדולתו של מרן ראש הרבנים
לא"י מרן הגרא"י קוק שליט"א וכי בכל מעשיו כוונתו אך לשם שמים.
מידותיו הנעלות, הלך רוחו וטוהר לבבו המלא אהבה בלי מצרים לכלל ישראל לכל שדרותיו,
ועיניו הטהורות רק אל הטוב שבכל דבר יביטו.'
לגבי המכתב
המיוחס לרוגצ'ובר: המכתב הובא בספרו של אחד בשם בלוך שבו מכתבים מזויפים נגד
הציונות, בעיקר שלו (אמנם מכתב הרוגצ'ובר הזה זויף ע"י אחרים), ובו הופיעו גם
מכתבים של הרוגצ'ובר כולל זה והרבי מלובביץ' האחרון במכתבו לבלוך העיד על כל מכתבי
הרוגצ'ובר בספר של בלוך שהם מזויפים ואינם מתאימים לסגנונו של הרוגצ'ובר שהיה חסיד
קאפוסט שמגזע חב"ד. בנוסף לכך חתן שלו היה רי"א ציטרון מפ"ת שהיה
ציוני ובדרכו של הראי"ה, ומי שלוקח כחתן לבת שלו מי שתומך בדרכו של
הראי"ה בוודאי לא יתייחס לראי"ה כטמא.
יש להעיר
לגבי שהביאו ממרן האדמו"ר הגרי"ד מבלז זצוק"ל בזמנו, שחסידות בלז
התמתנה מאוד מאז כשההתמתנות החלה ממרן הגאון המהר"א זצ"ל לאחר השואה
והיא כבר שייכת לאגו"י וממזמן כבר לא בדעה של הרבי מבלז בזמנו ובחסידות בלז
של היום מתייחסים בהערצה אישית לראי"ה, כרובם ככולם של גדולי היהדות החרדית
מכל החוגים והעדות שמבחר מהם הבאתי בתגובתי לעיל, וראו דברים של אחד מחשובי חסידי
בלז בעניין זה:
'בס"ד ז' סיוון ה'תשע"ג
מאז
ומעולם התנגדה ה"עדה החרדית" ("העדה" להלן) לדבר מה, אני לא
יודע בדיוק במה אנשי ה"עדה" תמכו זכור לי רק למה הם התנגדו (אולי הם
תומכים בלהיות נגד).
הערה
והארה, שהעלה לי בן דודי בליל חג השבועות: בן דודי הינו אחד מחשובי חסידי בעלזא,
שואל ומשיב בישיבה של בעלזא, חתן המשב"ק הראשי של הרבי מבעלזא, פאברענטער
בעלזא'ער, תלמיד חכם. וכך אמר: "למעשה, בהסתכלות לאחור, אמנם
"העדה" התנגדו לרב קוק, ונלחמו בו בחוצפה שלא תאומן (למשל, מנחם פרוש
ארגן מסיבת פורים ב"בתי ברוידא", תלה שם בובה בדמותו של הרב קוק והעלה
אותה באש, מאז אותו מאורע הרב איסר זלמן מלצר לא נכנס להתפלל יותר ב"בתי
ברוידא", (אגב דאגב, לפני כמה שנים הלכתי עם אבי מורי למכירה המפורסמת של
מוסד הרב קוק, ואחד הקונים, הגיע במיוחד על כסא גלגלים, היה לא אחר מאותו מנחם
פרוש)). אך למעשה, אם לא כל גדולי ירושלים, לפחות רוב גדולי ירושלים היו תומכיו
ותלמידיו של הרב קוק זצ"ל (ר' איסר זלמן מלצר, ר' צבי פסח פרנק, ר' אריה
לוין, הרב אלישיב שהיה צעיר אז, הרב חרל"פ, הרב שלמה זלמן אוייערבאך והרשימה
עוד ארוכה).
צריכים
להבין, מלחמת "העדה" ברב קוק זצ"ל, מקבילה למלחמתה ברב שטיינמן
שליט"א. (כמפורסם על קירות מאה שערים "שטיינמן= קוק).'
לגבי
תמיכת גדולי ירושלים בראי"ה, ה"אמרי אמת" במכתבו המפורסם לצד מה
שתוקף את השקפת הראי"ה משבח אישיותו של הראי"ה ועוד כותב בסוף המכתב שאת
מידותיו רואים שעל אף שרוב קהילת ירושלים רבים מהרבנים עומדים לצדו, חולק כבוד
למנהיגי "העדה החרדית" ("הרבנים הזקנים" בלשונו) ואף מכיר
בבית דינם.
דוגמה,
להערצת מרבית הגדולים לראי"ה ומה שמראה, למשל, את השקרים בעניין של גורמים
חרדיים שונים, היא העובדה שרבים מראשי הישיבות הציעו לפניו לקבל ל"מרכז
הרב" מתלמידיהם, וביניהם: מרן הגאון הרב שלמה יוסף כהנמן מפוניבז'
זצוק"ל (תרמ"ו-תשכ"ט; שלח מכתב בה' תשרי תרפ"ה שבו ממליץ לקבל
תלמיד מישיבתו); בי"א בשבט שלח מרן הגאון הרב יעקב שפירא זצוק"ל, ראש
ישיבת וולוז'ין המחודשת ובן מרן הגאון הרב רפאל שפירא זצוק"ל (חתן
הנצי"ב וראש הישיבה הראשון של ישיבת וולוז'ין המחודשת), מכתב שבו ביקש
מהראי"ה לקבל ל'מרכז הרב' עשרה מתלמידיו שהשלטון אינו מניח להם להישאר אצלו; בי"ח
בשבט שלח מרן הגאון הרב משה סוקולובסקי מבריסק זצוק"ל, ראש ישיבת "תורת
חסד" בבריסק, מכתב שבו המליץ לראי"ה על קבלת שבעה מתלמידיו ל"מרכז
הרב";
מכתבי
המלצה דומים על תלמידים הגיעו בח' שבט ממרן הגאון הרב נפתלי צבי טרופ מראדין
זצוק"ל שנודע בכינוי 'הגרנ"ט'; בב'-ג' סיון ממרן הגאון הרב מאיר אטלס
משאוול זצוק"ל;ממרן הגאון הרב יהודה לייב פיין מסלונים זצוק"ל (מגדולי
רבני רוסיה ואביו של הגאון הרב ראובן פיין זצ"ל שהיה מגדולי ראשי הישיבות
ומחבר "בין משפתיים" על הש"ס), ועוד רבים.
כמו כן
רואים זאת מגדולי ירושלים הרבים שההשתתפו בסעודה השלישית שערך הראי"ה, וביניהם
מרנן המקובלים מייסדי ישיבת "שער השמים": רמ"מ הלפרין ורש"צ
הורוויץ ורחי"ל אוירבך, המקובל רמ"י וינשטוק (מחבר סדרת "סדור
הגאונים והמקובלים והחסידים" ועוד כשמונים חיבורים) שלתמיהת בנו מדוע הולך
לראי"ה הלא תומך ברב זוננפלד השיב שכדי לשמוע את הרב קוק שווה ללכת אף כמה
פרסאות. הרב מטפליק היה בימי ראשון שואל הרב נפתלי שטרן, שהיה ממתפללי בית מדרשו
ושומעי לקחו של הראי"ה בסעודה השלישית: "נו נפתלי, זאג שוין איבער די
כנסת ישראל תורה!"
גם בימי ר"ח
ומועדים היו באים לפניו רבים מגדולי ירושלים, ולמשל, הרבי מזוויהל/זווהיל מדי
ר"ח היה בא לפני הראי"ה ומתיישב לפניו ומביט בפניו ומאזין לשיחותיו
ותשובותיו, ואחרי כמה זמן חוזר לביתו.
וכן
רואים הערצה זו ממחאה של גדולי ישראל ומנהיגי הישוב הישן בירושלים שהתפרסמה בטבת
תרצ"ג, בעקבות ביזוי הרב קוק:
'מחאה
גלויה, מאת ראשי ומנהלי מוסדות התורה והחסד של הישוב הישן והיהדות החרדית בירושלים
ת"ו. בהתאסף יחד ראשי מוסדות הקודש של היהדות החרדית בירושלים, עמוד התווך של
הישוב הישן בארה"ק, למראה הסכנה הצפויה ח"ו לקיומה של תורה ושלטונה
בחיים, ע"י מעשיהם של כנופיית צעירים מחוסרי כל מצפון ורגש אחריות, ונעדרי כל
זיק של כבוד התורה, שבשנאתם וקנאתם בגדולי התורה ועמליה בטהרה הרעישו מלחמת פלסתר
על רבני ירושלים גאוניה וצדיקיה בכלל, ועל רבנו הגאון הצדיק מרן אברהם יצחק
הכהן קוק שליט"א, ראש רבני אה"ק והגאב"ד דפעיה"ק ירושלים
ת"ו בפרט, ואחרי שנוכחו לדעת כי כנופיה זו של כותבי הפלסתר הם הם בעלי
העתון 'קול ישראל' והם הם התופסים את בית ישראל בליבותם בתור סניפה של "אגודת
ישראל" בירושלים, וגדולה החרפה ורבה הכלימה כי הרס זה לבית ישראל בא לנו
בעווה"ר תחת השם המזוייף של "יהדות חרדית" והגנת הישוב הישן
שמחרפיו אלה מתיימרים ומתחצפים עוד להשתמש בו.
לכן
מצאנו חוב קדוש בנפשנו להוקיע את עושי הרשעה האלה לעיני השמש ולהסיר מעל הישוב
החרדי את קלון מעשיהם של מחריבי קרתא קדישא אלה. והננו מבקשים את פני רועי
ישראל[...] לכלות הקוצים מכרם ד' צבאות.
[...] חלילה
להכניס שום רפיון בלב, מפני מעשיהם המקולקלים של איזה כנופיה בעלי ריב ומדון
השקועים בפוליטיקה של פירוד לטובת עצמם, והם הקימו והרחיבו מספר נערים קלי עולם
רודפי שקר ותוהו להעיז פניהם ברבותינו בדברי דופי, ובמה נחשבו הם, ואין כוחם אלא
בכתבי פלסתר שהם מפיצים ברשעתם. אבל ת"ל, כל העדה כולם קדושים, יראי ד'
ושומרי תורה ומצוות מכבדי התורה וגדוליה ומגינים במסי"נ על כל קנייניה
הקדושים של היהדות החרדית.'
על כרוז
נוקב וחריף זה, שאינו משתמע לשתי פנים, חתומים כלל גדולי ירושלים, ראשי הישיבות,
ומנהלי המוסדות של הישוב הישן.
וכן
רואים זאת מהדברים בירחון "קול תורה", גיליון תמוז-אב תרצ"ה (עמ'
כ"א-כ"ה) שבו מופיעה כרוזהקורא ליום תפילה לרפואת הרב קוק שבו הוא מוגדר
"רבנו גאון ישראל וקדושו מרן..", 'רבנו גאון עוזנו הגאון
הגראי"ה קוק שליט"א', 'גאון הדור שבית ישראל נשען עליו, עמוד
התווך של התורה והיהדות באה"ק', ועל ההכרזה הזו חתומים רבים מגדולי
ירושלים: הגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פרנק, הרבי מזוויהל, הגאון ר' שאול ידידיה
אלעזר טאוב ממודז'יץ זצוק"ל, הגאון ר' מנחם נחום טברסקי מרחמסטריבקה
זצוק"ל, הגאון ר' זאב טברסקי מרחמסטריבקה זצוק"ל, הגאון הרב יוסף גרשון
הורוויץ זצ"ל (רבה של שכונת "מאה שערים"), הגרש"א פולונסקי
("הרב מטפליק"), הגאון הרב משה חסקין זצ"ל ("הרב
מפרילוקי"), הגר"מ סטלביץ, הגר"א אליישיב מהומל, הגאון הרב מרדכי
סנדר הלוי קופשטיין מראדין זצ"ל, הגרש"ז זלזניק, הגרי"י וכטפויגל
זצ"ל (ראש ישיבת "מאה שערים"), הגאונים הרבנים שמחה ושמעון וינוגרד
זצ"ל (ראשי ישיבת תורת חיים), הגר"י סרנא זצ"ל, הגאונים המקובלים
רחי"ל אויירבך והרב שמעון צבי לידר-הורוויץ זצוק"ל (ראשי ישיבת המקובלים
האשכנזית "שער השמים"), הגאון הרב יחיאל מיכל הורוויץ זצוק"ל
(מגדולי ירושלים ורב שכונת "כנסת ישראל" ומקורב לרב קוק והרב זוננפלד גם
יחד שכונה "ר' מיכל דיין"), הגאון הרב משה פריצקר זצ"ל ("הרב
מברדיצ'וב"), הגאון הרב חיים קלידצקי זצ"ל (למד בישיבות וולוז'ין
ואיישישוק וכיהן כ-30 שנים כרב בארה"ב ועלה בתרפ"ח לירושלים), הגאונים
הרב יעקב הניך סנקביץ והרב חיים אלעזר אלתר זצ"ל (ראשי הישיבה הראשונים של
ישיבת "שפת אמת"), הגאון הרב משה אריה לייב שפירא זצ"ל (היה ראש
ישיבת "תורת אמת" החב"דית ומחשובי הרבנים בחסידות חב"ד),
ועוד. וכן נשלחו מכתבים שונים מרבנים גדולים שבהם איחולי החלמה חמים לרב קוק ובהם
הוא מוגדר 'הגאון מוהרא"י קוק שליט"א' (הגרח"ע גרודזינסקי),
'כבוד הגאון האמתי פאר הדור והדרו הצדיק כקש"ת... האב"ד בירושלים...'
(הגרב"ד לייבוביץ מקמניץ), 'כבוד ידידי הרב הגאון הנודע לשם תהילה ותפארת
בתוך גאוני יעקב, עה"י (עמוד הימיני), פטה"ח (פטיש החזק) בעל מידות
תרומיות כש"ת מוהר"ר' (ריי"צ מלובביץ'), 'הרב הגאון המפורסם
פאר הדור רב פעלים וכו' כקש"ת הר"ר... רב הכולל בעיה"ק ירושלים
תובב"א' (הגאון ר' יחזקאל הלוי הולשטוק מאוסטרובצה זצוק"ל
הי"ד).
קישור: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?6
... 1231329984
לאחר
פטירת הרב קוק פרסמו גורמים שונים מודעות אבל ובהם מוסדות שאינם ציוניים אך ראו
ברב קוק את גדול הדור שנלקח לבית עולמו, וביניהם ישיבות "עץ חיים",
ו"כנסת ישראל - חברון" ו"ועד השחיטה האשכנזית" שיש לציין
שהוקם כוועד שחיטה נפרד מהשגחת השחיטה של הרב קוק.
ישיבת
"עץ חיים" פרסמה את הדברים הבאים: ' "הצור תמים פעלו"
(כותרת). מוסד התורה הראשון באה"ק אשר לפני 16 שנה בשנת התרע"ט באותה
עונה ג' אלול, היה ממביאי ומכתירי רבן של ישראל בשערי ירושלים, מבכה עתה
יחד עם היישוב הארצישראלי את האבדה הגדולה שאינה חוזרת בהילקח מאתנו פאר דורנו
גאון עוזנו, מרן רבנו אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל, ינחם הית"ש את
משפחתו הגדולה ואת כל בית ישראל וירפא שבר בת עמו'.
ישיבת
"חברון כנסת ישראל" פרסמה את הדברים האלה: 'עטופי צער ואבל על הילקח
מאתנו עטרת תפארתנו, גאון האומה, פאר הדור, נזר ישראל והדרו, כקש"ת מרן
רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל... והרופא שבורי לב, הוא ירפא את שברנו
הגדול כיער.'
'ועד
השחיטה האשכנזית, פרושים וחסידים בירושלים ת"ו' פרסם את ההודעה הזאת: 'יחד
עם כל בית ישראל בארץ ישראל ובגולה כולה הננו מבכים את השבר הגדול שהשברנו בהילקח
מאתנו נשיאנו הגדול, גאון קדוש ישראל ותפארתו, העמוד התיכוני שכל בית ישראל
נשען עליו, מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל. מי יצא לפנינו ומי יבוא
לפנינו ומי ייתן לנו תמורתו?'
בהלווייתו
השתתפו כחמישית מהיישוב היהודי כולל מהציבור החרדי מהמון העם ומתלמידי-החכמים
וגדולי התורה. בין גדול התורה היה מרן הגרי"ל חסמן זצ"ל, המנהל הרוחני
של ישיבת חברון, שבחיי הראי"ה נזף בו על השקפתו גם בפני אחרים אך ליווה אותו
בדרכו האחרונה ולפני שהכניסו את גופת הראי"ה לקבר אמר שקוברים ראש השקול כנגד
כל הראשים כאן.
שקר נוסף
השייך לפטירת הראי"ה הוא שכביכול נפטר עם גבו לקיר ולא אל האנשים שהיו עימו
ביציאת הנשמה. בין אלו שהיו עימו בחדר ביציאת הנשמה היו למשל "הרב
מטפליק", הגרא"ז מלצר והגרצ"פ פרנק והם המשיכו להיות ממעריציו
הגדולים גם אחרי פטירתו. כך שלא התרחש ביציאת הנשמה דבר כלשהו שמוכיח את דברי
המזלזלים בראי"ה, וכל הדברים לעיל מוכיחים היטב דעתם שגויה לחלוטין והם אף
משקרים במצח נחושה כדי לחזק את השקפתם, וזה ההפך מדרך התורה ומאמונה יהודית אמתית
והם שועלים קטנים המחבלים בכרמים.
לגבי
דה-האן: ראה מכתבו של הגאון הרב משה פריצקר זצ"ל ("הרב מברדיצ'וב")
שבו רואים שדה-האן היה רחוק מלהיות צדיק, בלשון המעטה רבה ביותר:
'זה זמן
אשר זכיתי להסתופף בצל ארץ חמדתנו ולקבוע דירתי בעיר קדשנו ותפארתנו ירושלים קרתא
דדהבא ת"ו. ומה מאוד שמחתי בראותי כי עיר האלוקים בקדושתה עומדת: עיר מליאה
חכמים וסופרים, רבתי בדעה, רבתי בחכמה, רבתי ביראה, רבתי בחסידות. ורק דא עקא, כי
במקום גילה שם רעדה אחזתני למראה הקטגוריא שבין תלמידי חכמים ההולכת וגדולה במחנה,
וידי הצעירים והנרגנים במעל הזה, אשר לא פחדו ולא רחו לשנן כחרב לשונם, להתגולל
במילי דכדיבי על חכמי אה"ק ותופסי התורה, לירות במו אופל לישרי לב, לבזותם
בכל לשון של בזיון, מפיהם ומפי כתבם. ולמען תפוס את בית ישראל בלבבם סובבים בכחש
לומר כי באמונה הם עושים, וכונתם גם רצויה לחזק היהדות, וגדולה עברה לשמה, וכי הוא
דבר שהותר מכללו גם להוציא שם רע על גדולי ישראל (וכנזכר ב'קול יעקב' גליון
ל"ט, במה שהכה על קדקדם הגאון ר' ישראל זאב מינצברג הי"ו). וכן מתירים
לעצמם לשלוח חיצים למרחוק, לפרסם דברי בוז וקלון נגד ת"ח בדברים אשר לא כדת,
להפיצם בישראל ע"י עיתונים שנוח להם שלא נבראו משנבראו. ואני בבואי הנה
ממדינת פולין, מקום מרכזה של אגודת ישראל בחו"ל, קנא קינאתי לכבוד עיר
קודשנו, ודברתי עם אחדים מהם בתוכחת מגולה מאהבה מסותרת, באומרי להם מה ראיתם על
ככה ומה הגיע אליכם, לעשות זר מעשיכם למרות רצון גאוני וצדיקי המדינה ונגד מטרת
האגודה אשר על ארץ יסדה להרים כבוד תורתנו וארצנו הקדושה.
ואף הם
השיבו בדחיה וכחומר חותם התהפכו בתשובותיהם פעם כה ופעם כה, ובכן הסכמתי לקיים
מ"ש חז"ל: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'", ואמרתי סוף כל
סוף תתגלה האמת. ואל ת"ח המוכים בשבט פיהם אמרתי טוב לכם להיות מן הנעלבים
ואינם עולבים וצדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה, ובמשך הזמן בטח יסכרו פיהם של
בעלי המחלוקת ובוזי התורה, והתבערה תשקע במקומה.
אפס
כסבור הייתי לישב בשלוה, וקפץ עלינו רוגזו של אותו האיש ד"ר די האן, אשר
לקחו להם דבר הריגתו לקו, באמרם כי זה היה רצח מדיני. ומיום ליום מרבים לספר
ולכתוב אודותיו, ותבקע הארץ לקולם בעתונם ובכתבם מכזבים שונים, ובוש לא יבושו לטהר
את השרץ ולהרימו על נס, והם כים נגרס, לא ינוחו ולא ישקוטו לראות את הגולה לפניהם
כמדורת אש ח"ו. וכאשר עינינו הרואות כי גם אחד מגדולי האגודה הוא הרב הגאון
רי"ל צירלסון מקישינוב הי"ו האי מאן דשפיר שומעניה מאז ועד היום, גם הוא
בתומו נלכד במצודתם, בהספד שערך עליו (כפי שנתפרסם ב"קול ישראל")
בהחליטו שנהרג ע"י אחד מאחינו (הפוך ממה שנודע אח"כ בעתונים) ובהשוותו
אותו לקדושים אשר בארץ ובתארים רבים אשר לא פללתי מאז ומעולם. אז אמרתי לא עת לחשות,
עת להשמיע קולי ברבים, ולמחות את אבן הטועים ומטעים בגודל השקרנות של צעירים
מחרחרים. ואשר גם אחרי שנתפשטו ספריו המתועבים על פני ארץ וחוצות. וחוב קדוש מוטל
על כל מי שיראת ה' נוגעת ללבבו, לגלות קלונו למען הרים מכשול מדרך עם ה' ילדי צאן
קדשים והמון הפשוטים שדעתם קלה, כי היכי דלא לגררו אבתריה, ולא יתגאלו בספרי
המינות ולא ישתו מהמים המאררים בשירי תועבותיו. והנה לדאבון לבבנו נהפוך הוא, כי
גם היום בוש לא יבושו לכנותו בשם "קדוש" "מורם מעם" ודכוותיה,
ולהציג בשער עתונם קטע אחד משיריו. וכאשר יבואו ויטפחו על פניהם לאמר: ראו מה
עשיתם ואת מי גידלתם? אף הם יצטדקו ויאמרו כי "כל זה כתב בתור משורר שאין לו
קשר נפשי לזה, ומה בכך?" אוי לדור שכך עלתה בימיו, שימצאו אנשים הדוגלים בשם
"יהדות חרדית", ומרהיבים בנפשם לומר כזאת לעיני השמש באין מכלים ולהעלות
הדברים האלה גם בעתון הנושא עליו שם האגודה. ולא די להם במעשיהם הקודמים בהכריחם
את היתומים ללכת בראש הלוויתו ולצעוק: "אוי, כי נפלה עטרת ראשנו!" אלא,
כי עוד יוסיפו סרה לשנות באיוולתם לחזור ולחזור ולהדפיס, הלא למשמע אוזן דאבה
נפשנו!
והנה
בדברי בזה עם מיודעי ומכירי מאנשי "אגודת ישראל" ובהוכיחי אותם למה
יעצרו במילים וכף ישימו למו פיהם ולמה לא ימחו על כבוד שמים נגד הפצת דברים כאלה
בעתון האגודה? ותהי תשובתם כי גם הם מצטערים על זה וכבר מחו נגד זה בכל לשון של
מחאה, ושומע אין להם, והדבר תלוי אך בראשי האגודה שבגולה, הם אך הם היכולת בידם
לעצור בעד הרעה.
ובכן
אמרתי זאת חובתי ואעשה. כשופר ארים קולי ואציגה בשער בת רבים מחאתי זו, מנהמת לבי
אשאג לרועי ישראל, גדולי האגודה: אייכם?! אייכם גאוני וצדיקי פולין וליטא? מאז ועד
היום הנכם עומדים כחומה בצורה להגן על היהדות לבתי תת לרוחות רעות לפרוע בה פרעות,
ודבריכם בקול חוצב להבות אש להרחיק את התשב"ר מספרות מרה ועתונות זרה לרוח
היהדות והמסורה, ועתה כולכם תחרישון. עד מתי תשימו יד לפה? עד מתי תעמדו מרחוק
בענינים כאלה העומדים ברומו של עולם? למי מקדושים נפנה? לפני מי נשפוך מר שיחנו אם
לא לפני עיני העדה ומגיני חינוך ילדי ישראל הסוככים בכנפיהם על כל קדשי ישראל? האם
אין זאת חובתכם לגעור בנזיפה באלה האומרים להכות על דברים רעים כאלה ולהצדיק את
כותבם שכתב מה שכתב אך בתור "משורר"? האם אין זאת חובתכם להקהות את
שיניהם בזה ולהסיר את המכשלה הזאת מקרב עם קדוש?
רועי
ישראל האזינו! הטו אוזניכם לאמרי פי, קבלו האמת ממי שאמרו, ואשרי הדור שהגדולים
נשמעים לקטנים, כי לא מליבי דברתי כי אם בשם רבבות אלפי שלומי אמוני ישראל, אשר
מכאב ליבם ומשבר רוח יילילו על הפרצות האלו. הראו נא אפוא עוז התלהבותכם לכל
קודשינו וביחוד לעניני החינוך שהוא העמוד התווך שכל היהדות נשענת עליו. התעוררו נא
בקנאתכם לתורה וישראל. אל תחרישו, כי אם החרש תחרישו לעת הזאת מי יודע אם לא תספה
המספחת ח"ו, הצילו נא בעוד מועד וכרוזא קרו בחיל, וכפו כאגמון ראשי הכותבים
הללו לבער עת כתבי און אלה שהם אבות נזיקין לקודשי ישראל, הן ותולדותיהן כיוצא
בהם. סורו טמא יקראו למו. תזרם ורוח תשאם. כמו כן יתפרסם ביחוד בעתוני האגודה כי
כל השבחים שנאמרו ונשנו בהם עליו ע"י איזה יחידים, על דעת עצמם עשו מחסרון
ידיעת מעשיו של אותו האיש, וכהיום שכבר נתפרסם בשמו ובמעשיו ובמקומו, גם המה נחמו
על דבריהם ומכריזים בשערי עתונם כי דברים שאמרו ושכתבו טעות היו בידם, ושבו ורפא
להם.
וכמו כן
יקראו לתקן את עוותתם בבזיון ת"ח (שהיה עד כה באופן מבהיל) בחרטה על העבר
וקבלה להבא ובבקשת סליחה ומחילה כמשפט כתוב הדר בתוה"ק ומהיום והלאה יתנו
כבוד לתורה ולומדיה, ואת יראי ד' יכבדו. והרבנים הגאונים והצדיקים ילבשו אף הם מדת
ת"ח, המרבים שלום בעולם ויענו ויאמרו סלחנו, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים
יעלוזו בירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו כמאמרם ז"ל, ונתברך כולנו בשנה
טובה ומבורכת, כנפש הבאעה"ח למען כבוד תורתנו ואה"ק ת"ו.
משה
פריצקר, רב ודומ"ץ מברדיטשוב.'
שקר בולט
נוסף הוא הצגת תמיכת הראי"ה ברעיון הציוני ובדעות כמו במשנת הראי"ה כדעת
יחיד. העובדה היא שהיו גדולי עולם לא מעטים שתמכו בהשקפה דתית-לאומית בדברים
מפורשים של תמיכה של השתתפות עם שאינם שומרי מצוות בבניין הארץ, ראיית ההתיישבות הציונית
והמדינה בהמשך כאתחתלא דגאולה, בתמיכה מפורשת בפעילות ציונית ובקרנות הציוניות,
ואף השתתפות בפעילות ציונית, וכן תמיכה בדעותיו של הראי"ה כמו
ב"אורות" וכדומה. יש לציין שבין הגדולים מתנגדי הציונות היו כאלו שתמכו
במשנת הראי"ה באופן כללי.
מרן הגר"י
ליפשיץ מקאליש זצוק"ל בעל "המדרש והמעשה" שהיה מגדולי רבני פולין כתב
לרצי"ה: "זה לא כבר קבלתי לשמחת לבבי את הקונטרס "אורות"
של כ' אביו הכהן הגדול שליט"א והוא כלו מחמדים ואשר לא פללתי ראיתי בו:
את הערך הגדול שמעריך כ' אביו את התקופה הנכחית כתקופת תחי' אמיתית..."
מרן
האדמו"ר הגאון ר' ישראל מהוסיאטין זצוק"ל קרא במפורש לתמוך בקק"ל והתייחס
לתרומה לקק"ל כ"מצוה גדולה מאוד" כלשונו, ואמר על המדינה לאחר הקמתה
שהיא אתחלתא דגאולה.
מרן
האדמו"ר הגאון ר' חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ' זצוק"ל הוביל את ייסוד
ההסתדרות החסידית-ציונית "אגודת יישוב ארץ ישראל" שהסתפחה בתרע"ז ל"מזרחי".
מרנן
הגאונים ה"בית יצחק" מלבוב וה"חשק שלמה" וה"מרחשת" מווילנה,
זצוק"ל, חתמו על הצהרת היסוד של ה"מזרחי" והיו בין 67 גדולי התורה מרחבי
אירופה שחתמו על הקול קורא הזה שפורסם לאחר אסיפת הייסוד.
הרב בורוכוב
מוולקוביסק בעל "חבל יעקב" היה מראשוני הרבנים שהצטרפו ל"מזרחי".
מרן הגר"א
הלוי סג"ל מישל ("משנת אליעזר") מטורקה זצוק"ל היה מגדולי הפוסקים
והכתובת הראשית לשאלות בהיותו בבודפסט בזמן מלה"ע הראשונה והיה ציוני ושיבח את
הרצל בדרשותיו.
מרן הגר"ש
מסלנט זצוק"ל שלח בידי אברהם ריבלין תנחומים לווינה למשפחת הרצל.
מרן הגרי"צ
ריבלין זצוק"ל היה מגדולי דורו בנגלה ובנסתר והיה מייסד סניף ה"מזרחי"
בירושלים.
מרן הרי"ג
הורוביץ זצ"ל (ר"י מאה שערים ורב השכונה) היה מראשי ה"מזרחי" בירושלים.
מרן הגרמנ"נ
אוירבך זצוק"ל (ה"אורח נאמן" ונכד ה"אמרי בינה") היה מראשי
ה"מזרחי, בירושלים.
מרן הגרצ"פ
פרנק כתב על ניצחון צה"ל במלחמת השחרור שהיא אתחלתא דגאולה.
רי"א
קמלהר (ר"י "אור תורה" בסטניסלב ורישה ומחבר "דור דעה" ועוד)
תמך בהשקפה דתית-לאומית כפי שעולה ממכתבו לרב קוק באב תר"פ לגבי המאמר "תחית
הקודש" שפורסם לראשונה ב"המזרחי" בוורשה.
מרן
הגאון הרב מפוניבז' זצ"ל תלה ביום העצמאות את דגל ישראל בביתו והורה לתלותו
בקביעות מעל הישיבה והתבטא על תקופתו שהיא "אתחלתא דגאולה" ואף בפני
חרדים קבים כמו בהלוויית מרן הגר"א קוטלר זצ"ל
מרן
הגאון זצ"ל ה"בבא חאקי" שנודע כציס"ע ופועל ישועות תמך במפד"ל.
מרן
הגאון "הרב מטבריג" זצוק"ל היה ר"י ב"מרכז הרב".
העילוי ממייצ'יט
היה במזרחי.
מרן
הגאון רבצ"א קואינקה זצוק"ל היה ראב"ד הספרדים בירושלים והיה במזרחי.
מרן
הגאון הרמ"ך הכהן מג'רבה זצוק"ל (רבה של יהדות ג'רבה) ראה בציונות אתחלתא
דגאולה והתקין לחגוג את יום העצמאות בג'רבה במשך שלושה ימים וכן משבח את הרצל (מדובר
בדברים ב"הדרוש החמישי לאתחלתא דגאולה" בספרו "מטה משה" כשהדברים
נכתבו 16 שנים לאחר פטירת הרצל)
הגרמ"י
עטיה (ר"י המקובלים "החיים והשלום" בירושלים) כתב: "ולו היה
לנו לב לדעת ולהבין את הנס הגדול שנעשה לנו בשנת תש"ח שה' הצילנו מידי מרעים...
ה' היה גומר את הגאולה בשלימות... אם כן לו עשינו כולנו כזאת ששמחנו בנס שעשה לנו ה'
בשנת תש"ח שהצילנו מיד מרעים, והיינו מזמרים ומשבחים ומשוררים לה' על זאת, כי
אז בוודאי הייתה הגאולה נגמרת, ואפילו שאין בידינו מעשים טובים שבזכותם ננצל ונגאל..."
ר' יהודה
זרחיה [מרדכי לייב חיים] הלוי סג"ל (מגדולי המקובלים בדורו והחזו"א אמר עליו
שהוא ארי בין אריות) כתב לרצי"ה מכתב ביום העצמאות תשל"ז ובו כתב 'בחג
העצמאות תשל"ז' ומשבחו שהוא "משמש אורה זו תורה לאלפי צעירים ומתסיס
לאהבת ארץ ישראל, על כל חלקיה (שני עברי הירדן), ובלי ספק זכותו רבה מאד והמקום
יעזרנו לשמש בכהונה גדולה בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו".
ממתנגדי
הציונות שתמכו במשנת הראי"ה:
ר"ד
שפרבר מבראשוב שהיה מגדולי הפוסקים (שו"ת "אפרקסתא דעניא")
וממנהיגי אגו"י ברומניה ולאחר עלייתו ארצה מחברי מועגה"ת שלה, כתב לרב קוק:
"... ויואל לשלוח לי את חיבורי הטהרה ודברות קדשו ולהבות אש מזבח אהבתו
לה' ולעמו, והיה כאשר טעמתי מיערות דבשו ונופת קדשו ותאורנה עיני, כי נפתחו
ארובות חכמתו ואראה אור האמת כי יהל, וכהקיר בור מימיה הקרו שביבי נוגה עומק תבונתו
המאירים מחשכי תבל, והמה מרפא לנפש מתהפוכות הדורות ובלהות הזמן, אשרי עין
ראתה כל אלה אשר ראה הכהן הגדול מאחיו...", ובסוף המכתב הוא כותב: "ואילו
זכיתי גם לשאר ספרי אדמו"ר האדם הגדול בענקים.. מה מאושר הייתי..."
הגר"י
בוימל ("עמק הלכה") כתב לרב קוק: "אחרי נאחז בשבח הוד גאון תפארתו!
את ספריו היקרים אורות התשובה וחבש פאר קבלתי וברכתי עליהם ברכת הנהנין.. ויהי
רעוא שיאריך ימים על ממלכתו ויוציא לאור את שאר מעשי אצבעותיו.. הנני לוטה פה דאלאר
אמעריקאי אחד ואבקש לפניו מאוד שישלח לי את שאר ספריו, ויתר אין ביכולתינו, ומאוד חשקה
נפשי לראות בתפארת שאר ספריו."
הגרא"ז
שכתב לכבוד הוצאה לאור של ספרים מכתבי הראי"ה בעשור לפטירתו בהמשך לפסקה על
דמותו:
'...ראוי לתלמידיו ולמוקירי שמו ללמוד ממסירותו בכל לבבו באהבת ד'
וישראל עמו, ותשוקתו העצומה לזכות את כל אשר היה ביכלתו להשפיע עליו, בין בדבריו החוצבים
להבות אש בדרשותיו ובין בספריו הגדולים.
כבר אמרו
חז"ל אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הם זכרונם, ובפרט לגאון ישראל כמותו, וראוי
להתחזק ולעשות רצון צדיק, לגמור להוציא לאור את כל ספריו הגדולים...'
ה"פחד
יצחק" שבמכתב לרצי"ה כינה את משנת הראי"ה כ"תורת ארץ
ישראל".
ה"רב
מטפליק" שבימי ראשון היה מבקש מהרב נפתלי שטרן, משומעי לקחו של הראי"ה
בסעודה השלישית וממתפללי בית מדרשו של הרב מטפליק: "נו, נפתלי, זאג שוין
איבער די כנסת ישראל תורה!"
לגבי
הטענה שכביכול נהג בפריצות ולחץ ידי נשים: לא רק שלא לחץ ידיהן אלא אף לא הביט על
הנשים שבאו אליו והיה מדבר אליהן בעצימת עיניים, ואף מגיל 10-9 לא הביט על פני
אישה חוץ ממשפחתו הקרובה. באירוע של שלטון המנדט הבריטי שאליו הוזמנו הראי"ה
והרב זוננפלד, עלתה זמרת להופעה. הרב זוננפלד מכבוד המלכות סתם אוזניו והרכין
ראשו, אך הראי"ה לעומת זאת ברח כל עוד נפשו בו. כך שהראי"ה החמיר על
עצמו מאוד בדיני צניעות, ובוודאי שלא לחץ ידי נשים. וכן העיד מרן הגר"י
אריאלי זצ"ל שלמד בחברותא עם הראי"ה במשך כמה שנים בבית הראי"ה,
שאף שההסתובבו שם נשים רבות הראי"ה לא הביט עליהן כלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה