הערצת כלל הגדולים למרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל גם לאחר פרסום "אורות"

בס"ד

אחד מהאישים הבולטים של הציונות הדתית היה מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל, שלא מעט חרדים מגמדים את דמותו בגלל מחלוקת השקפתית ויש גם הפוסלים אותו ומפיצים שקרים וסילופים שונים לגביו. בניגוד למה שמפיצים גורמים חרדיים שונים, רובם ככולם של הגדולים וכל אלו מהם שהכירוהו אישית מקרוב בירושלים, ראו בו את אחד מגדולי הדור, גם אם חלקו בחריפות על דעותיו., ואף לא מעט תמכו בדעותיו וכאמור לעיל לא מעט גדולים היו בדעה דתית-לאומית. וכן ממעשים והנהגות שהיו עימו (על כך לקט נפרד) בולטת דמותו כקדוש עליון, צדיק יסוד עולם וגאון אדיר בכל חדרי התורה וכפי שהתייחסו אליו רוב ככל הגדולים. יש לציין שמפרסמים שקרים אף מלפני "אורות" כמו לגבי גדולים כמו מרנן הגאונים ר"ש סלנט, ר"ח ברלין, והרידב"ז, זצוק"ל, וגם לגביהם ישנם מכתבים מתועדים שבהם רואים שחלקו כבוד רב לראי"ה: הרב סלנט והאדר"ת כתבו לפקידי הברון על בחירת הראי"ה לרב יפו והמושבות ועל הראי"ה כתבו 'הרב הגאון המובהק הצדיק אשר שמו כשמן תורק מוהר"ר אברהם יצחק הכהן שליט"א'; וכך כתב הרב סלנט לראי"ה במכתב מכ"א בתמוז תרס"ז לגבי פיקוח הראי"ה על קיום מצווֹת הארץ במושבות שבו גם חזר פעמיים על 'כתר"ה' וצורף למכתב כל בתיה"ד בירושלים: 'למע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם... מו"ה... שליט"א הגאב"ד יפו והמושבות'; והרב ברלין כתב בדבריו שנוספו למכתב הרב סלנט הנ"ל (בו גם מודיע על הגרב"צ יאדלר זצ"ל כשליח להפרשת תו"מ): 'רב כהנא ורב חביבא, הגאון האדיר, שמו כן תהלתו... מ' אברהם יצחק הכהן שליט"א'; הרידב"ז בדברים נגד משיג גבול הראי"ה ביפו בתרס"ט: "איך יעיז זבוב קצוץ כנפים לעמוד כנגד הנשר הגדול שפקיע שמיה בתבל ומלואה ואליו איים ידרושו להאיר להם מתורתו, חכמתו וצדקתו".

וכן מרן הגאון המהרש"ם מברז'אן זצוק"ל, פוסק הדור באותן שנים, חלק כבוד רב לראי"ה וזאת ברור ממה שכתב חתנו מרן הגרצ"ה קלינברג זצ"ל במכתבו לראי"ה מט"ז אדר א תרצ"ה שחותנו תמך בדברי הראי"ה לגבי היתר המכירה וכך כתב במכתבו:

'שיל"ת יום ג' לסדר עליכם היום ברכה תרצ"ה. פה לאנטשין יע"א.

שלמא אשדר להאי גברא רבה ויקירא רבה דעמיה מדברנא דאומתיה ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ איש אשכולות פאר המעלות והמידות כו' וכו' אין גומרין עליו את ההלל מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א האב"ד דעה"ק ירושלם תובב"א והרב הכולל ונשיא דכל ארעא דישראל יצ"ו.

אחר דרישת שלומו הטוב ושלום תורתו. באתי להשתטח ולבקש מטו מאת כבוד הדרת גאונו שליט"א שלא ינקוט בדעתו עלי על אשר הרהבתי בנפשי עוז לגשת מול כבוד הדרת גאונו וקדושו שליט"א ולבקש מלפניו על זאת, עוד בנעורי כשהייתי משמש לפני ולפנים לפני כ"ק אדוני מורי חותני זקני הגאון המובהק המפורסם מהרש"ם הכהן מברעזאן זצלל"ה זכיתי אז להחליף מכתבים עם כבוד הדר"ג שליט"א, וזה היה כמדומה בשנת עת"ר (למעשה בתרס"ט), ואז היה סואן רעש במחנה העברים על דבר השמיטה בארץ הקודש, וכהד"ג שליט"א התיר אז ע"י מכירה לנכרי וקמו עליו בעלי חיצים, ואז פקד עלי אדמוח"ז הגאון הנ"ל זצ"ל שאכתוב בשמו לכהד"ג שליט"א שהיה אז אב"ד ביפו עה"ק שכהד"ג שליט"א ימחול לכתוב לו טעמו ונימוקו על מה שהתיר. וכשבאת תשובת הדר"ג שליט"א הנני מעיד עלי שמים וארץ שאמר לי אז אדמוח"ז הגאון הנ"ל בזה"ל, הנני רואה את דבריו כנים ואמיתיים להלכה, אך שאין רצוני עוד להתערב בדבר מפני בעלי מריבה ומחלוקת שאינם מודים על האמת. וכעין זה שמעתי ממנו בענין תכלת, כי בצינעה ראיתיו לובש טלית עם ציצית תכלת אך לא בפרהסיא. וכמדומה שכהד"ג במכתבו הנ"ל הזכיר גם את הגאון המפורסם בכל העולם מהר"ר יצחק אלחנן מקאוונא זצ"ל שגם הוא הסכים להתיר:

הנני לקדם פניו בתודה וברכה, יהא רעוא מן קדם שמיא שיאריך ימיו ושנותיו בנעימים, ויזכה לראות בנין בית עולמים, וידיו תקרבנה על מזבח ד' עולות ושלמים, ויעלה לרצון לפני אדון עולמים, אכי"ר.

כה דברי עבד לעבדי ד' המשתחווה מול זיו הדרת קודשו והמצפה לתשובתו

הק' צבי הירש קלינגבערג האבד"ק הנ"ל והגליל'

למעט הגדול הראשון להלן, בכל השאר מדובר בהיכרות אישית.

מרן קדוש ישראל הגאון הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ח) - כונה "הרב מבריסק" (כינוי שבו כונה בהמשך מרן הגרי"ז סולובייצ'יק זצוק"ל) ו"השרף מבריסק". אמנם הוא נפטר כשהרב קוק היה רב צעיר כשבאותה שנה נבחר להיות רבה של העיירה בויסק בדרום לטביה (שמה הלטבי הוא באוסקה ומיקומה  באזור היסטורי המכונה זמגלה, 60 ק"מ מהבירה ריגה ו-20 ק"מ מהגבול עם ליטא), אך בטבת תרפ"א, כשנה לאחר פרסום "אורות" ובחירתו של הרב קוק כראב"ד האשכנזים בירושלים בידי כלל הרבנים ומוסדות התורה וכשבנו של המהרי"ל דיסקין, הגאון הרב יצחק ירוחם דיסקין זצוק"ל, היה מהמתנגדים החריפים לרבנות הרב קוק בירושלים וממייסדי "העדה החרדית" שהקימה לעצמה רבנות משלה, נגלה הגרמיי"ל דיסקין בחלום למרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, תלמידו הגדול והקרוב ביותר של הרב קוק, ואמר לו שילך ויגיד לרב קוק שלא יכעס על בנו על התנגדותו לרבנותו בירושלים ולרבנות הראשית לא"י כי זה לא מרוע לב אלא בתום לבבו. על כך שלח הרב חרל"פ אגרת לרב קוק וזו לשונה:

'בעזה"י אור ליום י"ב טבת תרפ"א.

ביום י"א טבת קודם אור הבוקר ראיתי בחזון לילה [...] את הגאון הקדוש מבריסק זצוק"ל [...] מראהו היה איום מאוד [...] ופתח פיו ואמר: "תואיל לילך להרב ותאמר לו בבקשה, בבקשה, שלא לערער על בני ר' יצחק ירוחם, לא לזלזל בו, כי על כן בני יחידי הוא. ואמנם ניכשל, אבל לתומו. שְׁמע כי אני אומר כי לתומו נכשל. והרב יזכור בהמוסד בית היתומים שהוא מוסד שיסדתיו אני, ויפעול לטובתו… ההבדל בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי הוא שתלמוד בבלי הוא כלל הצריך לפרט ותלמוד ירושלמי הוא פרט הצריך לכלל. המובן מאלו הדברים הקצרים המכילים הרבה הם מחידושו של הרב."

אמרתי שכמדומה לי שגם אני מבין הסבר הדברים, והשיב: "לא כולו אך מקצת הנך מבין מזה, ודבר זה ישתמש לך לסימן להרב, כי הוא יודע שזה חידושו."

ואח"כ הוסיף אלו הדבורים, ר"ת של השם של הרב אברהם יצחק כהן גימטריא לא, וזה ר' לא בירושלמי, ובצירוף ה' יהי' לו, וזה הקרי והכתיב של לא ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ובצירוף ה"ר" שלפני השם הוא 'רל"א', ועם ה"ה" רל"ו, ובצירוף הק' מהכינוי הוא של"ו, ויזכה לשלוה, ע"י הגמר של הארבעה שמות, של"ו עם הכולל של ד' השמות הוא "ליש", ואז "שלי". לו עמי שומע לי ישראל וכו' כמעט אויביהם אכניע, ועל צריהם אשיב ידי וכו', ויאכילהו מחלב חטה ומצוף דבש אשביעך, ר"ת וס"ת של אשביעך הוא שם הרב, ובסוף כ"ף פשוטה מנצפך.

הרב יודע שצעדים גדולים עתה לפניו, יתקדש בקדושה ויאכילהו מחלב חטה ומצוף דבש אשביעך.'

מעבר לרמזים המופלאים המגלים טפח מעולמו הפנימי של הראי"ה ומתפקידיו הרוחניים, יש כאן גם זווית מרתקת לסוגיית המחלוקת על הרבנות. הגרמייל"ד מגלה את דעתו כי התנגדות בנו להכתרת הראי"ה כרבה של ירושלים הינה טעות, אבל עם זאת אין לזלזל בו כי התנהגותו אינה נובעת מרוע אלא מתום לב. ואכן, דרכו של הראי"ה הייתה לכבד גם את שונאיו הקיצוניים ביותר, ואף התאמץ לעזור ככל האפשר להם. ובעקבות מכתב זה עודד הראי"ה את ידידיו ברחבי העולם להרים תרומתם לבית היתומים דיסקין, ואף השתדל בעצמו לגייס כספים לטובתו, יחד עם זאת שבית-היתומים הפך למעוזם של הקנאים, וממנו יצאו ההתקפות הנוראיות כלפיו. אמנם בגלל העברתו על המידות, אפשרי שהיה מסייע למוסד זה בהקשר כזה או אחר אף ללא המכתב. במכתבו המפורסם של ה"אמרי אמת" מהאונייה שכתב בז' באייר תרפ"א לאחר ביקורו הראשון בארץ, הוא מתייחס למפגשו על הרב קוק ובין השאר אמנם תוקף את דעותיו וכותב שאומר על טמא טהור ועל טהור טמא, אך גם כותב עליו שאין כמותו בדורו ושהוא איש אשכולות בתורה ומידות תרומיות, וכן כותב שמידותיו נראות מכך שאף שרוב יהודי ירושלים ורבניה עומדים לצדו, חולק כבוד למנהיגי העדה החרדית, הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל והגרי"י דיסקין. וכן העניק המלצות נלהבות לקנאים קיצוניים שבאו לבקש ממנו בעבור רופאים וחברות נסיעות וכדומה שהיו נותנים הנחה משמעותית למביאים המלצה מהרב קוק ואף אם אותם קנאים פרסמו מודעות נוראיות נגדו.

מרן קדוש ישראל הגאון הרב שלמה אליעזר אלפנדארי זצוק"ל (בין תק"פ לתקפ"ב או תקפ"ו-תר"ץ), מגדולי יהדות המזרח וגדולי הדור שהיה גדול גם בכמה דורות לפניו. היה רבה של דמשק ובתרע"ז עלה לארץ וכיהן כרבה של צפת ומאוחר יותר עלה לירושלים. על אף התנגדותו החריפה לציונות, במכתב מז' בשבט תרפ"ד אל מרן הגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל (צילום של המכתב הופיע בעתון "יום השישי" כ"ו בתשרי תשנ"ב) כתב במכתבו שממנו עולה הערכה גדולה מאוד לרב קוק עם תקיפה חריפה כלפי הפוגעים בכבודו:

'לכבוד הרה"ג איש תם וישר כש"ת רבי יעקב משה חרל"פ שליט"א... יר"א מרבים...

'ועתה באתי על בטול כבוד התורה ומהראוי שכבודו ישתדל אצל הכהן הגדול מוהרא"י קוק י"א שישים קץ לאי-הסדר ששורר בהנהלת ישיבת... וירים מכשול מדרך עמי. הלא זה הוא הפעם השלישית שקבלו התראות מהרב קוק, ועזי פנים שבדור לא שעו... הגיע לאזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב, והתבטא בבטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות ישראל אלופי ישורון, תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק!...

אבקשו להשתדל אצל הרבי קוק שיאחז באמצעים לכלות קוצים מכרם ה' ויקטע רגליהון ויחסום בעדם ההשפעה... נוראֹת נפלאתי אחרי שהרב הגאון קוק חזה בקשיוֹת ערפם מדוע טרם ידע ומלא כי הרב... וסיעתו הם הם ההגונים ביותר ויגוננם... לכתת רגלם של עושי מרמה ולסיע ביד הרבנים ההגונים.

יש לאל ידי להכניס הסדורים הרצוים אולם היות והגאון קוק שליט"א התחיל בשכלולה של הישיבה, כדי שהמתחיל במצוה יגמרה, וזכות הרבים תלוי לו... דרישת שלום להכהן הגדול וכו'.

בהדרת הכבוד, שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט.'

קישור לסריקת המכתב: http://www.files.org.il/BRPortalStorage/a/47/31/84-gHeBg5AFun.jpg

כבר מראשית המכתב שפונה הוא פונה לגרי"מ חרל"פ בכבוד רב ('הרה"ג איש תם וישר כש"ת רבי יעקב משה חרל"פ שליט"א... יר"א מרבים...') רואים שהתייחס בכבוד רב לרב קוק ולהולכים בדרכו. וכן במכתב מי"ט בכסלו באותה שנה לכבוד ביקורם בגליל של הרב קוק, הרב חרל"פ והגאון הרב שלמה אהרונסון זצ"ל (רבה של ת"א) שלח להם הרב אלפנדארי את המכתב הבא שגם ממנו עולה כבוד אישי רב לרב קוק:

'לכבוד הרב הגאון הגדול חריף ובקי כמוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א,

ואשר על ידו הרה"ג כמוהר"ר... רבנים גדולים!

בשמחה רבה הנני מקדם את פניכם בברכת ברוכים הבאים ומאחל לכם עבודה פוריה לטובת היהדות והחזקת תורתנו הקדושה...

מוקירכם כערככם הרם, הצב"י שלמה אליעזר אלפנדרי ס"ט.' ('אגרות לראי"ה', עמ' ק"ט במהד' תשמ"ו).

קישור לסריקת המכתב: http://www.files.org.il/BRPortalStorage/a/47/31/83-8hNMQpVpNu.jpg

יש שפקפקו על אמינותו של מכתב זה אך עובדת ביקורו של הרב קוק עם מלוויו אצל הרב אלפאנדארי שקבלם בכבוד גדול מתועדת ב"דואר היום", גיליון כ"ה בכסלו תרפ"ד, עמ' 4:

"רבני העדה ונכבדיה קדמו את פני הרבנים האורחים בברכות נלבבות ויביעו את שמחתם על הכבוד הגדול שחלקו לצפת בבקורם זה. גם הרב המפורסם זקן הרבנים בארץ ישראל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי שלח מכתב ברכה יפה להרה"ג הכהן קוק לבואו הנה. וזה האחרון ובני לויתו, בלוית רבני צפת, הלכו לבקר את כבוד הרב הגאון אלפנדרי בביתו ונתקבלו בכבוד גדול, ובחביבות מרובה, ושוחחו יחד בדברי תורה".

(קישור:   http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=Ao7EZCXV448%2B1Zygu7%2FUwcbys7USiAswkn3AY7nuMm1ssvtORw1XAj5Ukq03KYhJYw%3D%3D&mode=image&href=DHY%2F1923%2F12%2F03&page=4&rtl=true)  

וכן הרב אלפנדרי ביקש את הערותיו של הרב קוק על גיליון של דברי קבלה שכתב וקיבל את השגותיו ולא פרסם את הדברים שבגיליון כשהגרי"מ חרל"פ היה השליח להעברת הגיליון. יש לציין שהקשר בין הרב אלפנדרי לרב חרל"פ נוצר דרך הגאון הרב בן ציון שפירא זצוק"ל, בן הגאון הרב יהושע צבי מיכל שפירא זצוק"ל, מגדולי המקובלים ורבו הראשון של הרב חרל"פ. עצם הקשרים הטובים עם הרב חרל"פ שהיה תלמיד מובהק לרב קוק והשקפתו הייתה כהשקפת הרב קוק, מראה כאלף עדים שעל אף התנגדותו להשקפה זו, הרב אלפנדרי לא פסל מי שהולך בהשקפה זו, ואף רואים במכתבים הנ"ל הערכה רבה ביותר לרב קוק. ואף לגבי המכתב השלילי בתרפ"ב נגד הציונות הספר "אורות", ישנה עדות שהוא חוזר בו מהדברים במכתב. בגיליון של עתון "קול יעקב" מכ"ב באלול תרפ"ב שבועיים בדיוק לאחר פרסומו של המכתב השלילי בעתון הקנאים "קול ישראל" נכתבה הידיעה הבאה:

'להגרי"א ה"ס (ככל הנראה הכוונה לגאון הרב יקותיאל איסר הדס זצ"ל שהגן על הרב קוק מפני הקנאים - י"ק) - מכתבו קבלנו בתודה. צר לנו שמפני כבודו של זקן א"א לנו לפרסמו. הרה"ג הישיש מוהרש"א אלפנדרי הי"ו בעצמו הביע צערו על מכתבו הגלוי בפני הרב הגאון מוהרצ"פ פרנק שליט"א, ואמר שכתבו להפצרות ידועות וביום היותו חולה, ושישתדל לתקנו'.

מיותר לציין שמכתב זה לא פורסם אצל גורמים חרדיים שונים שפרסמו את המכתב מתר"ף כדי להוכיח את התנגדותו של הגרש"א אלפנדארי לציונות ולדרכו של הרב קוק ואף שזלזל ברב קוק כשהם מוסיפים בפרסומיהם שהרב אלפנדארי סרב לקבל את הרב קוק בביתו, אך התיעוד ב"דאר היום" מוכיח את ההפך הגמור.

מרן קדוש ישראל הגאון הרב ישראל מאיר הכהן קגן זצוק"ל (תקצ"ט-תרצ"ג) כותב לרב קוק בקיץ תרפ"ג: 'אל כבוד הגאון הגדול י"א (ירא אלוקים) וכו' וכו' כקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן נ"י.' החפץ חיים מחה על דברי פגיעה קשים בראי"ה שהושמעו בכינוס הגדול הראשון של אגודת ישראל ("הכנסייה הגדולה הראשונה") בתרפ"ג בווינה מהגאון הרב חיים שמואל שור מבוקרשט זצ"ל (נולד בתרל"א והיה ראב"ד בוקרסט מתרנ"ג וחי עדיין בתרצ"ד). בשעת אמירת הדברים לא נכח הח"ח אך יו"ר הישיבה, מרן הגאון אהרן לוין מרישא זצוק"ל, מחה נמרצות ושיסה את נאומו של הרב שור, ומאוחר יותר לאחר ששמע על הדברים אמר הח"ח שיש לקרוע קריעה עליהם. וכן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה!".

וכן במכתב למשלחת הרבנים שיצאה לארה"ב בתרפ"ד מטעם מוסדות התורה בירושלים כתב בראשו:

'לכבוד הרבנים הגאונים הגדולים מהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק נ"י אב"ד דעיה"ק ירושלים, מו"ה אברהם דוב שפירא נ"י אב"ד דקאוונא, ומו"ה משה מרדכי אפשטיין אב"ד דסלאבאדקה.'

רואים ממכתב זה שהח"ח מתייחס לרבנות הרב קוק בירושלים כמו רבנותם של הרב שפירא בקובנה והרב אפשטיין בסלבודקה. וכן מזה שהרב קוק עמד בראש המשלחת הרבנית הזאת שיצאה מטעם מוסדות התורה בירושלים, מוכח שרוב ככל רבני ירושלים וראשי הישיבות בה תומכים ברב קוק ורואים בו את רבם ומנהיגם. וכן יש לציין שבפרידה לפני צאת הרב קוק לארה"ב השתתפו בין השאר מרנן הגאונים זצוק"ל נציגי הישיבות "עץ חיים" (הרי"מ טיקוצ'ינסקי), "תורת חיים" (הרב זרח אפרים אפשטיין), "מאה  שערים" (הרי"ג הורוביץ שכיהן גם כרב השכונה), "חיי עולם" (הרב אלימלך רובינשטיין) ו"שער השמיים" (הרחי"ל אויירבך), הגר"א פילוסוף זצ"ל כנציג הרבנים הספרדיים, הרב חיים מן זצ"ל כנציג ועד המלמדים ונציגי 'הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רמבעה"ן'. בעתון החרדי "קול יעקב" כתבו בראשית דבריהם על הפרידה:

"היהדות החרדית כולה על רבניה, ומלמדיה ולומדיה, עסקניה וראשי ישיבותיה, היתה עסוקה בנסיעתו של ראש הרבנים לארץ ישראל, הגאון רבנו אברהם יצחק הכהן קוק, לאמריקא, לשם החזקת הישוב הקדוש בארץ ישראל ומוסדותיה הדתיים. כולם התחרו להנעים לרבנו הגדול את פרידתו מארצנו הקדושה חביבת-נפשו ודאגו להכשיר לו את הנסיעה בכל האפשר."

להשלמה אביא כי לאחר חזרת הרב קוק מארה"ב נערכה אספת רבנים וראשי מוסדות תורה בבית "הועד הכללי - כנסת ישראל" ובין הדברים הכרוז שפורסם בעקבות האספה הייתה התייחסות לעניין זה:

'האספה כלה מביעה את רגשי תודתה והערצתה לכבוד מרן ראש רבני א"י הגאון רא"י קוק שליט"א על מס"נ לטובת מוסדות התורה והדת באה"ק וכתותו את רגליו בארצות אמריקא לקיומה של תורה בארץ ובגולה ומכירה את פעולותיו הכבירות לחזוקם של מוסדות התורה.'

על הדברים חתומים 24 מרבני ירושלים ומנהלי מוסדותיה.

ישנן טענות כי לאחר הנאום בפתיחת האוניברסיטה העברית הח"ח זלזל ברב קוק, אך בתרפ"ח פרסם חתנו של הח"ח, הגאון הרב אהרן הכהן זצ"ל, בעל "עבודת הקורבנות", מכתב מחאה כנגד יחסם ומעשיהם של הקנאים כלפי הרב קוק שבו כותב כי חותנו מוקיר ומחבב מאוד את הרב קוק והיה דוחה בבוז מכתבי פלסתר נגד הרב קוק שנשלחו אליו:

'בס"ד, יום ו' עש"ק לסדר "ולא יחללו את קודשי בני ישראל" שנת תרפ"ח לפ"ק.

אם כי תמיד התפלץ ליבי בקרבי בשומעי שאנשים אשר בשם שומרי תורה ומצווה יתיימרו יהינו לבזות את האי גאון וצדיק חסיד ועניו נשיא ארעא קדישא מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א בכ"ז לא יצאתי ברבים להתריע על עלבונה של תורה ביודעי שאדוני מורי וחמי ה'חפץ חיים' שליט"א המוקיר ומחבב מאוד את כבוד מרן הגרא"י הכהן שליט"א שנפשו היה דאבה מאוד עליו בשומעו אודות הרדיפות עליו בכ"ז לא יצא במחאה גדולה ע"ז באומרו כי שתיקה בדברים כאלה ומעוט פרסומם זהו תקנתם להקטין ולמעט בערכם (אם כי דברי שמצה הנוגעים בכבוד מרן הגרא"י קוק שליט"א לא העיז אף אחד לאמר בפניו ומכתבי הפלסתר היה סר עיניו בבוז מבלי לפותחם).

אולם בראותי עכשיו בירחון אשר הופיע (חוברת ניסן דנא) המעיז עוד עצמו להקרא בשם 'בית ועד לחכמים', דברי חירוף וגידוף נוראים על מרן הגרא"י הכהן שליט"א שאסור להעלותם אפילו על הגיליון מצאתי חוב קדוש בנפשי לא לחשות (כמבואר ברמב"ם הלכות ת"ת פ"ו הל' י"א י"ב) שהמבזה ת"ח אין לו חלק לעוה"ב והרי זה בכלל כי דבר ה' בזה ומחוייבים לנדותו, ובפרט על עלבון ובזיון האי גאון וחסיד שאסור לעבור בשתיקה על זה ולצאת ולהתריע על האי עלבונה של תורה ולהצטרף למחאתם והתמרמרותם הגדולה של רבני וגאוני אה"ק והגולה על דברי הנבלה הזאת ולא לראות כבלע את הקודש ח"ו, והשי"ת יסיר חרפה מעל בני ישראל וכבוד התוה"ק ירים.  

דברי הכותב בלב כואב ומורתח על כבוד התורה הק' הנתונה לשמצה.

אהרון הכהן חתן הרב הגאון הצדיק בעהמ"ח חפץ חיים שליט"א.'

זה מוכיח שהטענות של כל מיני חרדים כאילו הח"ח דיבר בביטול על הרב קוק לאחר פתיחת האוניברסיטה העברית בתרפ"ה היא שקר מוחלט. וכן רואים שרובם ככולם של גדולי רבני הארץ וחו"ל התנגדו בתוקף ליחס הקנאי כלפי הרב קוק.

מכתב אחר ששלח הרב אהרן הכהן לרב קוק היה בתרפ"ג:

אהרן הכהן

אב"ד דק"ק גאוואשווענצא פלך ווילנא

בע"ה יום ב' ה' ויגש שנת תרפ"ג

כל טוב סלה אל כבוד ידיד ה' וידיד נפש כל חי, הרב הגאון הגדול, נר ישראל, נזר תפארת עדת ישורון, גודר גדר ועומד בפרץ, רב פעלים לתורה כו', כקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן ראב"ד דק"ק ירושלים קדישא שליט"א

שלום לו ולכל הנלוים אליו והחוסים בצל תורתו שלום לעד. אדשה"ט כיאות.

ברגש קודש הנני נותן לרוקת"ר תודה על אשר הגדיל חסדו עמדי ומילא הבטחתו אלי, כי הגיעני מכתב מהמשרד הארץ הישראלי המרכזי אשר בווארשא כי בא עבורי ועבור ב"ב וויזא לכניסת ארץ ישראל. הבשורה באה וביתי מלא אורה ושמחה, אך אחת צמאה נפשי לדעת אם כינן השי"ת מחשבתו דכקת"ר דבר התיסדות הישיבה הק' של תורת כהנים אשר כתב לי רופקת"ר מזה במכתבו הראשון אלי רק ראשי פרקים, אשר הבטיח ליחן לי משרה בקודש או אולי בדעתו להמציא לי איזה משרה אחרת שיהיה מזה סיבה לכלכל את ב"ב. וידע כקת"ר אשר אין אנכי הולך תמיד בגדולות בשולחן מרוח כי אם במידה ממוצעת וחלק גדול ממדת הסתפקות כי אין דרכי להעמיס ולהכביד על זולתי בכבירות, ולזאת הנני בעיר קטן אף כי כמה פעמים נזדמן לפני עירות גדולות כמו בהוראדנא ובמאראמפאל פלך סוואלק אשר שלחו אל אדמו"ר ובקשו לקבלני עליהם לרב. הלכתי בעצת אדמו"ר למאן בעיר גדולה כדי שיהי' לי בנקל חינוך בני לגדלם על מי התורה והיראה וכן עלתה לי ב"ה עצת אדמו"ר בהצלחה כי בני ב"ה המה מופלגי תורה וי"א ומצוינים במידות טובות. שני בני הגדולים המה בגדר עילויים, אדמו"ר למד בעצמו עמהם כמה שנים וכל הימים היו בישיבה של אדמו"ר שליט"א, ועתה המה צעירי ימים כולם חזקים קודם שנת העשרים, וידוע אשר בפולין מצודה פרוסה על כל בני הצעירים. לזאת, זולת מה שהיא ארץ חמדה, חמדת כל ישראל, ארץ אשר עיני ה' בה מראשית השנה עד אחרית שנה, נחוץ לי כעת להעתיק דירתי ממדינה זו בשביל הצלת בני. לכן יגדל נא חסדו עמדי להודיעני איזה משרה הזמין ה' לרוכקת"ר לסיבת פרנסת ב"ב שיחיו, כי זה יהיה כח המשכה למשוך לב ב"ב לנסיעה להפיג צערם מה שמפחדים ממה שאניח מקום מנוחה המכלכלני בכבוד פן ח"ו אהיה מוכרח להיות... נודד ללחם. וכאשר אקבל מכתב מרוכקת"ר שיש לו עבורי איזה משרה לסיבת פרנסתי, ישאו רגליהם בשמחה לבוא לארצנו הקדושה.

עוד אקדם פני כקת"ר בבקשה באשר זה כחדש ימים אשר שלחתי לכק"ת את הקונטרס מסדר קרבן פסח מספרי חלק שני, לבקרו ולשום עינו עליו, ואם יפיק הקונטרס רצון מכקת"ר, ייטיב נא לשלוח אלי הסכמתו כי עומד הוא לדפוס. וגם על חלק שני יש לי ב"ה הסכמות מהגאון הצדיק ר' רפאל אב"ד דק"ק ולוז'ין זצ"ל ומהגאון וכו' ר' חיים עוזר ראב"ד דווילנא שליט"א אשר ראוהו ב"ה ושבחוהו ומאד הפיק גם חלק השני רצון מהם. לזאת צמאה נפשי לקבל גם מרוכקת"ר הסכמתו לזאת אם באפשר ימלא בקשתי בטובו כי גם ע"ז מחכה אנכי על תשובתו.

והשי"ת יברך את רוכקת"ר שעולמו יראה בחייו וירבה גבולו בתלמידים ויזכה לראות בנחמת ישראל בגאולה אמיתית ובהרמת קרן התורה, ויזכה לעבוד עבודתו במעשה להקריב תמידין כסדרן ומוספין כהלכתם בבנין בית מקדשינו.

כחפצו וכחפץ המתכבד בידידותו, אהרן הכהן.'

מרן גאון הקבלה הרב שלמה אלישוב זצוק"ל (תר"א-תרפ"ו) - גדול המקובלים האשכנזיים בדורו שנודע בחיבורו "לשם שבו ואחלמה" וכרבה של שאוול שהרב קוק היה תלמיד-חבר שלו בקבלה, ועלה מחו"ל לירושלים בתרפ"ב, אמר לגאון הרב אריה לוין זצ"ל (בתו נישאה לנכדו של הגר"ש אליישיב, מרן פוסק הדור הגאון הרב יוסף שלום אליישיב שליט"א, בן הגאון הרב אברהם אליישיב זצ"ל, חתן הגר"ש ששינה משם משפחתו המקורי שהיה לויסון בעצת הח"ח כדי לקבל אשרת עלייה אחידה לכל המשפחה): "רבי אברהם יצחק הוא כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה!" ועל גדולתו של הרב קוק בתורת הנסתר אמר הגר"ש שהרב קוק בקי בכל שיטות הקבלה "ועליו ניתן לאמר כל רז לא אניס ליה!"

פעם הרשה לעצמו אחד מגדולי הקנאים בירושלים להשמיע בפני ה'לשם' דברי קטרוג על הראי"ה, הפסיקו ה'לשם' ואמר: "לי לא תספרו מי זה הראי"ה ומה טיבו. מה אתם יודעים מי הוא? הלא לילות ישבנו יחד!"

בתרפ"ב שלח לו שני מכתבים ובראשון מברכו על בחירתו לרבה של ירושלים (שהייתה שנתיים קודם לכן):

'כבוד ידידי מאז, הרב הגאון, המאור הגדול, שמו נודע לתהילה ולתפארת, כש"ת מוהרא"י הכהן קוק שליט"א, רב הכולל בירושלים עיה"ק תוב"ב. אחדשה"ט כמשפט.

הגד הוגד לי כי רום מעלתו נתמנה לרב הכולל בירושלים ושמחתי מאוד על זה, והנני מתכבד לברך את כבוד רומ"ל כי יאריך ימים על כסא הרבנות הזאת, וינוב שמו הטוב למרחוק, ויעלה מעלה מעלה אכי"ר. [...] ובזה אסיים בשים שלום, יתן ד' וירום קרנו בכבוד עד זקנה ושיבה, כאוות נפש ידידו ומכירו משכבר הימים. יתן ד' ויזכו גם אותנו לעלות לארה"ק בקרוב, לחון את עפר ארצנו, וגם לחדות בשמחה את פני רום מעלתו.

מלב ונפש ידידו עוז באהבת עולם, שלמה עליאשו, בעהמ"ח ספר "לשם שבו ואחלמה".'

וכן בתרפ"ב כשעוד היה בחו"ל בהומל, מקום רבנות חתנו, הגאון הרב אברהם אליישיב זצ"ל (אביו של הגרי"ש שליט"א - שם המשפחה המקורי היה לוינסון והרב אברהם שינה בעצת החפץ חיים כדי אשרת עלייה אחידה לכל בני המשפחה), כתב הגר"ש מכתב לרב קוק:

'בעה"י עש"ק ס' אמור תרפ"ב האמעל.

כבוד הרב הגאון, פאר הדור, ידיד עליון ואהוב נפשי, מהרא"י הכהן, הרב הכולל, המכונה קוק שליט"א ויאר נרו לעולמים.

[...] אמנם ידידי, הנה יש לי פה [...] חתני הר' הג' מהר"א שליט"א (ר' אברהם אלישוב), אשר הוא משתמש פה זה איזה שנים בכתר הרבנות בתוך שאר הרבנים המובהקים דפה, וזה ערך ט"ו שנה אשר כבוד גאונו שליט"א היה מכיר לו היטיב ע"י שהיה עמו איזה פעמים בדובלין הסמוך לריגא על הרחצה בים, והוא מוסמך מכבודו. והנה קשה לי מאוד להפרד ממנו, ולזאת בבקשתי הוא לשלוח נא ונא היתר כניסה גם אליו, הוא עתה בן חמישים שנה, בתי היא בת מ"ח שנה, שמה הוא חיה מושא, ולהם בן יחיד שמו הוא יוסף שלום.

ואני מבקש מכבודו היתר כניסה עבורם ג"כ [...]. ימחול נא ידידי על צורת המכתב הזה, שלא נכתב כהראוי לאיש רום המעלה כמוהו, כי ל"ע לוקיתי מאוד בחולי עינים, ה"י ירחם. ולזאת מוכרח אני ג"כ לקצר בדברי אהבה וכבוד ולמעט בדברים בכל האפשרי.

ידידו המברכו שיתברך ממעון הברכות כנפשו הטהורה, מלב ונפש. שלמה ב"ר חיים חייקיל המכונה אלייאשיאוו.' ('אגרות לראי"ה', אגרת קל"ב)

סיפר הגאון הרב יוסף יהודה לייב זוסמן זצ"ל: 'שמעתי מנכדו של ר' אריה לוין ובנו של הרב אלישיב שליט"א, שהיה ת"ח גדול שהשפיע בהתחלה על ה'לשם' וכמעט שיצא בגלוי נגד הראי"ה, ואז נזדמן רבי אריה לוין בביתו, וה'לשם' שוחח איתו בעניין זה, ורבי אריה הסביר לו את העניין, ואז ה'לשם' חרה לו מאוד על זה שרצו להוליך אותו שולל, ומטעם זה ביטל את השיעור שהיה לו עם הת"ח הנ"ל.' (ראו על הקשרים בין הגר"ש לראי"ה במקורות הבאים: 'שיחות הראי"ה' בעמ' קס"ד, 'לקוטי ראי"ה' ח"א בעמ' 122 וח"ב בעמ' 304, 'ט"ל ראי"ה' בעמ' קכ"ג, 'בשדה הראי"ה', "מלאכים כבני אדם" בעמ' 55)

מרן הגאון המקובל הרב מנחם מנכין ה[יי]לפרין זצוק"ל (תר"ד-תרפ"ד) - נולד בגרודנה שברוסיה הלבנה לר' שלום. סירב לקבל משרת רבנות וליהנות הנאה חומרית כל שהיא מתורתו והתפרנס ממסחר בספרי קודש ואתרוגים מארץ-ישראל. בגרודנה ניהל את בית המדרש "חברת אלשיך", ושם גירש פעם אחת דיבוק שנכנס בנערה יתומה, כשמדובר היה ברוחו של אחד שהיה מראשי ה"חוטפים" שמסר מאות מילדי ישראל לצבא ולשמד, ולאחר שהאדם שהבטיח לו לפני מותו שילמד משניות לעילוי נשמתו לא קיים את הבטחתו נכנס באותה נערה. ר' מנחם מנכין הוציא את הדיבוק מהנערה לאחר שביצע "תיקון" לנשמת החוטא הזה בלימוד משניות, קדיש ואמירת תפילת אשכבה. בתרס"א עלה לארץ לירושלים והתגורר ב"בתי מחסה" שבעיר העתיקה (שם, אגב, התגוררו רוב הקנאים וכן הרב זוננפלד שהיה גאב"ד "העדה החרדית" הראשון) והיה ממקימי ישיבת "שער השמים" ומראשיה לצד הגרחי"ל אויירבך והגרש"צ הורוביץ זצוק"ל עד פטירתו. היה מגדולי המקובלים וחיבר הוספות, הגהות וביאורים בשם "הגהות וביאורים" על "עץ חיים" מאת הגאון הרב חיים ויטאל זצוק"ל זיע"א (גדול גורי האר"י זצוק"ל זיע"א) כפי שקיבל מרבו האר"י עם מבוא לכתבי האר"י, ובתרמ"ה הוציא לאור את "עץ חיים" עם "הגהות וביאורים". בהמשך פרסם את הספר "כבוד חכמים" בו הוכיח שהספר "חמדת ימים" חובר בידי מקובל אמתי ידוע בזמנו על יסוד קבלת האר"י וסתר את דברי מרן הגר"י עמדין זצוק"ל בספרו "קנאות" שבו טען שהספר חובר בידי נתן העזתי שר"י, תלמידו של שבתאי צבי שר"י.

במכתבו לרב קוק כתב:

'כתיבה וחתימה טובה לידיד עליון ב"ה וידיד עמו ישראל ה"ה הרב הגאון הגדול צדיק יסוד עולם מפורסם לתהילה בכל קצוי ארץ, שבחו מי ימלל כבוד קדושתו מי יספר מו"ה מרנא ורבנא מו"ה אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ע"ש כל אשר לו כולם יעמדו על הברכה אמן .

ב"ה זכיתי להשיג את ספרו הנפלא הפלא ופלא ונקרא שמו 'ראש מילין' שמה ראיתי לפי מיעוט שכלי כוחו וגדולתו עד אין חקר. מה רבו מעשיו בזה נורא מאוד מי ימלל תהילתו.

יתן לו השי"ת אריכות ימים ושנים טובים ואז יראה העולם את גודל תקפו וגבורתו בנגלה ובנסתר אשרי העם שככה לו אמן .

ידידו המברכו מעומקא דליבא ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם ,

                                                                                                                                             מנחם מענכין היילפרין'

וכן דיבר הרבה עם הרב קוק בנגלה ובנסתר לאחר בחירת הרב קוק כראב"ד האשכנזים בירושלים ועד פטירת הרב היילפרין בו' בניסן תרפ"ד.

מרן הגאון המקובל הרב חיים יהודה לייב אוירבך זצ"ל (תרמ"ז-תשי"ד), ראש ישיבת "שער השמים", ישיבת המקובלים האשכנזית בירושלים, היה מגדולי מעריציו של הרב קוק, והיה לוקח את בנו הגרש"ז זצ"ל להשתתף בסעודה השלישית של הרב קוק. בתחילה הביאו לרב קוק באופן גלוי יותר, אך בגלל תרעומת של חלק מבני משפחתו שהיו מהקנאים, לקחו רק לסעודה השלישית. במוצ"ש היה נוהג הגרש"ז לכתוב לעצמו את תוכנה. הדפים קיימים עד היום, עשרות שנים אחרי כתיבתם בתקווה לפרסומם.

הגרחי"ל לקח את הרב קוק כמסדר הקידושין לגרש"ז בתר"ץ.

הגרחי"ל כתב לראי"ה מכתב תנחומין על פטירת אמו (מובא בספר "פאר ישראל"), ובתחילתו כתב:

'ב"ה ניוארק יום י"ב לחודש אייר תרצ"א

המנחם ציון וירושלים הוא ינחם את מעלת כבוד תורתו, ידיד נפשי, הרב הגאון האדיר, שר התורה, פאר הדור, החסיד שבכהונה, החוקר ומקובל, העומד לנס עמו, מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש הרבנים לארץ ישראל בעיר הקדש ירושלים תבנה ותכונן.

בלב צער עמוק קבלתי הידיעה על אודות הלקח הארון הקדוש אמו הצנועה...'

אוסיף כאן שישיבת "שער השמים" פרסמה כרוז לכבוד הגעתו של הרב קוק לירושלים וקבלתו את משרת הרבנות (בפועל הסכים לקבלה בטבת תר"פ, כארבעה חודשים לאחר הגיעו אליה) וכך נכתב בין הדברים:

ישיבה הקדושה שער השמים

בעיה"ק ירושלים תובב"א

'בשם הישיבה הקדושה שער השמים... נקדם בברכה את פני רבנו הגאון הצדיק אור ישראל וקדושו כקש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ליום עליתו ירושלימה עיה"ק תוב"א לשבת על כיסא כבוד התורה להיות אב ורועה את עמו בקודש. אנו מברכים את היום אשר זכינו לראות את רבנו מתבשר בבשורת ציון וככהן בבית ה' יהיה לנו רבנו משפיע אור תורה וקדושה בישראל ובישיבתנו שער השמים המוקדשת ללימוד רזי התורה וחכמת האמת אשר רבנו מכהן כהונת ראש בהיכלה

ברגשי הכנעה יום התגלות אורו בקודש ב' רחמים עטר"ת

גבאי ומנהלי הישיבה שער השמים וסניפיה

נאם אהרן שלמה מהרי"ל מזאגר

נאם מנחם מענכין הלפרין           

נאם חיים יהודה לייב אויירבך

נאם שמעון צבי הורוויץ לידער

מרן הגאון המקובל הרב משה יאיר וינשטוק זצ"ל (תרנ"ט-תשמ"ב) - מתלמידיו הבולטים של הגרי"ל אשלג זצוק"ל ומחבר כ-80 חיבורים. על אף שתמך בדרכו של הרב זוננפלד, השתתף בקביעות בסעודה השלישית של הרב קוק. בנו שהיה אז בגיל בר-מצווה שאל אותו על כך והוא ענה: "בשביל לשמוע את הרב קוק כדאי ללכת אליו מרחק של פרסאות רבות!" והוסיף לתאר את מעמד הסעודה השלישית של הרב קוק ואמר: "הרב היה לבוש בבגדי לבן וכשאמר את ה'תורה', היו פניו כפני מלאך אלוקים צבאות".

מרן הגאון המקובל הרב יעקב [יוסף] מונסה זצ"ל (תר"ם-תשי"ד) שהיה מגדולי חכמי ארם צובא שעלה לארץ והתיישב בירושלים, לא הכיר את הרב קוק ושמע על המחלוקת בין הרב קוק לרב זוננפלד ומעשי הקנאים נגד הרב קוק. בשבת הגדול תרפ"ו הוזמן הרב קוק לדרוש בית הכנסת "חורבת רבי יהודה החסיד" ור' יעקב מונסה אמר לאחד מבניו, הגאון הרב אברהם [יעקב] מונסה זצ"ל (מחבר "פדה על אברהם" עם חידושים על הש"ס וביאורי הלכה): "בוא ונלך לשמוע את הרב קוק!" הם הגיעו למקום לפני בוא הרב קוק. כשהגיע הרב קוק ראה הרב מונסה האב את פני הרב קוק ואמר לבנו: "אפשר לחזור הביתה! כל מה שמספרים עליו מתנגדיו הוא הוצאת שם רע! אני מסתכל עליו ורואה את השכינה על פניו!" והמשיך לספר בנו שרצה לחכות מעט לשמוע את הדרשה, ועל ידי כך לעמוד יותר בבירור על אופיו של הרב. אך אביו השיב: "אין צורך בכך, כי כל מה שרציתי לדעת כבר ברור לי!"

הגאון המקובל ר' יהודה צבי ברנדויין זצ"ל (תרס"ג-תשכ"ט) - כבן דודו, הרבי מסטרטין בירושלים, ר' שמואל יוסף, היה דור שישי בארץ, כשמצד אביו היה נצר לאדמו"רי אליק-סטרטין ומצד אמו צאצא לגאונים ר' אלימלך מליז'נסק ור' לוי יצחק מברדיצ'ב, זצוק"ל. תלמידו, גיסו, וממשיך דרכו הקבלית של הגאון ר' יהודה לייב אשלג זצ"ל. הוסמך לרבנות בידי הרב קוק והגרי"ח זוננפלד זצוק"ל, זאת לאחר שלמד בהונגריה בזמן מלחמת העולם הראשונה אצל הגאון ר' יואל טייטלבוים מסטמר זצ"ל. כשחזר לירושלים למד בישיבת "חיי עולם" וישיבת המקובלים האשכנזית "שער השמים". היה רב ההסתדות ('יו"ר המחלקה לסיפוק צרכי דת שע"י הועד הפועל של ההסתדרות הכללית בישראל') בשנות ה-60 למניינם, ולאחר מלחמת ששת הימים, עבר לעיר העתיקה והקים ישיבה. פרסם את "מעלות הסולם" על תיקוני זוהר והגהות ומראי מקומות לכל כתבי האר"י בשישה-עשר כרכים.

העובדה שבא לרב קוק לקבל הסמכה לרבנות כמו שבא לרב זוננפלד, מראה שהעריץ את הרב קוק כפי שהעריץ את הרב זוננפלד. בן דודו היה הרבי מסטרטין בירושלים, ר' שמואל יוסף ברנדויין-מוריה שהיה דתי-לאומי מובהק.

מרן הגאון הרב יהודה ירוחם פישל פרלא זצוק"ל (תר"ו-תרצ"ד) - מכונה הגרי"פ. נולד בוורשה ולמד אצל "השרף מבריסק" בלומז'ה, בישיבת וולוז'ין ואצל מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל. עשיר גדול ובעל ספרייה פרטית מהגדולות בפולין. בתרע"ד-תרע"ז הוציא לאור את חיבורו המפורסם על "ספר המצוות" לרס"ג זיע"א. בכסלו תרפ"ז עלה לארץ לירושלים לאחר שקיבל אישור עלייה שהשיג עבורו לבקשתו ידידו מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל. היה מעורב בעסקי ציבור. חיבר גם ביאור מקיף בשם "פרחי ציון" ל"כפתור ופרח", אך נפטר לפני שהשלימו. רק הביאור לחמשת הפרקים הראשונים הודפס והשאר אבד בשואה. כן כתב הגהות והערות בספרים שלמד בהם. תלמידו הגרמ"מ כשר זצ"ל רכש מבנו את הספרים, ופרסם חלק מדברי הגרי"פ בקובצי "נועם". כמו כן נדפסו הגהותיו והערותיו למדרש "לקח טוב" ("פסיקתא רבתי"), ל"הלכות גדולות", לספר "זוהר הרקיע" לרשב"ץ זיע"א, ל'שו"ת הרשב"ש', לספר "התשב"ץ", לשו"ת "נודע ביהודה", ל"קצות החושן" ו"אבני מילואים", ל"ערוך לנר" (סדרת חידושים לש"ס), ל"מנחת חינוך" ולספר "שם הגדולים" של החיד"א במהדורות החדשות שלהם. חידושים נוספים הודפסו בקובצי "קול התורה" ובקבצים תורניים נוספים. ייתכן כי כתב ספר על הראב"ן באותה המתכונת כמו ספרו על הרס"ג, וכן חידושים על ראשונים נוספים, אך הם נעלמו.

שלח בג' באדר ב' תרפ"ז מכתב לרב קוק בעניין מכירת ספרו על "ספר המצוות" לרס"ג (שהוא בעצם פיוט ארוך) ומבקש לסייע לר"א קניג שמתעסק במכירתו, וכך כתב:

'כבוד הרב הגאון הגדול וכו' כש"ת מה"ר אברהם יצחק הגאב"ד דפה שליט"א

...והנני משתמש במקרה זה לבקש מאת מעכ"ת... לסייע להר"א קעניג  הנ"ל ע"י מכתב גלוי לאנשים ידועים פה אשר ידועים למעכ"ת כי ראוים הם לכך ויכולים לקנות ספר כזה ובזה ובזה יחזק את ידי ויטיב מצבי כי מכירת ספרי היא מחייתי כעת..

                                                                                                                              המכבדו כרם ערכו

                                                                                                                              ירוחם פישל פרלא

מרן הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל (תר"ט-תרצ"ב) -  היה רבה של "העדה החרדית" שהוקמה בגלל ההתנגדות לרבנותו של הרב קוק בירושלים כי דרכו לדעת מייסדיה אינה שמרנית דיה לירושלים, אך למרות זאת  התייחס בהערכה אישית רבה ביותר לרב קוק גם אחרי פרסום "אורות", וב"האיש על החומה" בכרך השלישי בפרק "האמת והעימות" המתחיל בעמוד 399, מובא שגם במחלוקות הקשות ביותר, שרר בין שניהם  יחס של הערצה הדדית, כלומר גם מצד הרב זוננפלד לרב קוק.

וב"יחידי סגולה" של הרב איסר פרנקל מובא בפרק על הרב זוננפלד שבתשובה לשאלת אנשיו מדוע הוא מדבר עם הרב קוק בדברי תורה בפגישותיהם ברחוב, ענה: "הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכינו נפרדות!"

נכד של מקורב לרב זוננפלד ונכדה של מקורב לרב קוק, הרב אברהם יצחק לבקוביץ זצ"ל, באו בברית הנישואין ובתר"ץ נולד להם בן. המקורב לרב זוננפלד הזמינו להיות הסנדק, וכך הרב לבקוביץ מרחובות, שאצלו נפש הרב קוק בימי הקיץ, הזמין את הרב קוק להתכבד בסנדקאות. הכפילות הזו נודעה לרב לבקוביץ ברגע האחרון, ובדרך לברית המילה שהתקיימה בבית החולים "ביקור חולים" אמר זאת הרב לבקוביץ לרב קוק, והרב קוק אמר שהוא יסדר את העניין. כשהגיעו למקום הברית כבר היה שם הרב זוננפלד וכשראה את הרב קוק נכנס, קם מיד לכבודו. הרב קוק אמר לרב זוננפלד: "כיבדו אותי בסנדקאות ואני מכבד את מר". הרב זוננפלד סירב ולא הסכים בשום אופן לקבל את הכבוד להיות סנדק במקום הרב קוק.

מרן הגאון הרב יצחק הוטנר זצ"ל סיפר שבערב פסח אחד ליווה את הרב קוק בדרכו לכותל וראו את הרב זוננפלד צועד לקראתם. הרב קוק הזדרז להקדים בברכת "חג כשר ושמח", והרב זוננפלד השיבו בברכת החג והוסיף: "אני מברך אותו שלשנה הבאה אראהו שוב כאן כשהוא טובל רגלו בדם, וכוונתו שיזכה להקריב קורבן פסח, לפי הגמרא בפסחים ס"ה, ע"ב: "שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם", והכוונה שם לדם קורבן פסח.

הגאון הרב מנחם יהודה אושפיזאי זצ"ל ליווה בבוקר אחד מחגי השבועות את הרב קוק בדרכו לכותל לאחר תפילת ותיקין בבית מדרשו, בית המדרש של ישיבת "מרכז הרב" בזמנו. בסמטה שליד הכותל נפגשו ברב זוננפלד שחזר מתפילת ותיקין בכותל, ובירך הרב זוננפלד את הרב קוק שיזכה להיות כהן גדול בבית המקדש.

לא פעם הרב זוננפלד והרב קוק נפגשו בשמחות, וכשהרב קוק נכנס כשהרב זוננפלד כבר נכח במקום, הרב זוננפלד היה קם לכבוד הרב קוק ומציע לו את כסאו, אך הרב קוק בענוותו היה מסרב ופעם אחת לפחות הגיב: "אינני רוצה לתפוס את כסאו של מר!"

כשהזדמנו שניהם לסעודות מצווה כגון בחנוכת הבית לבניין חדש של ישיבת "חיי עולם" בתרפ"ז, היה הרב זוננפלד לוקח "שיריים" מסעודת הרב. 

הגאון הרב אברהם חיים בביוף שליט"א שהיה ממשמשיו של הרב זוננפלד סיפר כי שררו יחסים טובים מאוד בין הרב זוננפלד לבין הרב קוק שאותו הוא מכנה "צדיק יסוד עולם".

בכל מפגש מזדמן ביניהם ברחוב או באירוע, הרב קוק והרב זוננפלד היו משוחחים ביניהם בדברי תורה במשך זמן רב באהבה ואחווה כאילו אין כל מחלוקת ביניהם. ולמשל, בברית של בן הגרחי"ל אויירבך ואחי הגרש"ז, הגאון הרב אברהם דב אויירבך זצ"ל שהיה רבה של שכונת בקעה בירושלים וראש ישיבת "אור שמח", היה הרב זוננפלד המוהל והרב קוק הסנדק. הרב זוננפלד והרב קוק שוחחו לאחר הברית שעה ארוכה בדברי תורה.

כן סיפר הגאון ר' שמואל יוסף ברנדויין-מוריה זצ"ל, הרבי מסטרטין בירושלים, שבתרפ"ב נולד לו בנו הבכור יעקב. הוא כיבד את הרב קוק בסנדקאות, את הרב זוננפלד שהיה גם מוהל בחיתוך, ואת הרב חרל"פ שהיה רבו כיבד בברכות. וסיפר האדמו"ר מסטרטין ששררה אהבה בין הרב קוק לרב זוננפלד והם דיברו באריכות.

הרב אהרן סג"ל מירושלים הזמין לברית המילה של בנו את הרב קוק כסנדק ואת הרב זוננפלד כמוהל. הוא סיפר שהרב קוק פנה לרב זוננפלד ואמר: "אמא מאוד חולה ואבקש להתפלל עבורה", רשם את פתק שמה ושם אמה ונתן לרי"ח. אז רי"ח אמר לרב קוק: 'אף אני מרגיש לא כ"כ טוב ומבקש מהרב שיתפלל בעבורי, יוסף חיים בן זעלדא'.

בתגובה ליהודי שכינהו "הרב זוננפלד, רבה של ירושלים", אמר: 'אני רק הרב פורים של ירושלים. אתם יודעים, הרי בפורים נהגו למנות פורים רב ובוודאי מנהג ישראל ישלו מקור בהלכה. וטעם הדבר לדעתי מפני שרב הקבוע מדקדק במצוות ומקיים מצוות "חייב איניש לבסומי... עד דלא ידע". ומה יהיה אם תזדמן שאלת איסור והיתר דווקא בשעה זו והשאלה תהיה נוגעת לסעוד פורים והלא הרב שתוי ואינו יכול להורות? לכן הנהיגו בשעה זו שיהיה רב אחר שיוכל לפסוק תשובות הלכה למעשה. אף אני כך. הרב האמתי של ירושלים הוא הגאון הראי"ה, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, הוא הגאון, הוא הצדיק, והוא הראוי לעטרה זו, אלא שהרב השתכר ונשבה בכבלי אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל ואיננו מסוגל להשיב כעת לשואלים. בינתיים אני המשיב עד שהרב יחזור לעצמו.'

כך כתב לרב נריה הרב גדליה אהרן קניג זצ"ל, מגדולי חסידי ברסלב:

'בעזה"י היום יום שני בשבת ה' שמיני כ' לחודש אד"ש שנת תשל"ו לפ"ק.

לכבוד ידיד נפשי החה"ש אוהב נאמן לתורת אדמו"ר ציס"ע נחל נובע מקור חכמה כש"ת הרב משה צבי נריה שליט"א.
אחרי דרישת שלומו הטוב כיאות לרוממות מעלת כבוד תורתו הרמה. אודיעהו כי לנכון הגיעתני הגלויה מיום ה' אדר שני במועדה, ועם מעכת"ה הסליחה על איחור תשובתי. בוודאי ידינני לכף זכות כפי האמת אשר טרדותי כי רבו לא נתנוני השב תשובה מיד.

ועתה אודיע נאמנה למעכת"ה אשר מפי מו"ר עט"ר הגאון החסיד האמיתי כקש"ת הרב רבי אברהם זיע"א שטרנהארץ (כוכב לב) לא שמעתי בשום פעם בנוגע למרן הגרא"י קוק זצוק"ל, והדבר פשוט כי לא הכירו, כי מו"ר זיע"א הגיע לארצנו הקדושה בער"ח אדר דשנת תרצ"ו, היינו חצי שנה אחרי הסתלקותו של מרן הגאב"ד זצ"ל, ולא הכירו פנים אל פנים, ותמיד כשבאתי אליו ז"ל (= אל רבי אברהם) היה מדבר רק מחידושי תורותיו הק' של רבינו ננמ"ח זיע"א וסיפורי מעשיותיו ושיחותיו, ומהמאורעות שעברו עליו במשך ימי חייו הק' ובמשך חיי תלמידיו הק' זיע"א.

אבל מפי אדוני אבי מורי החסיד האמיתי מוהר"ר אליעזר מרדכי זצ"ל, כן שמעתי הרבה מפליג בשבחו (של הראי"ה), בגאונותו ובחסידותו, מאז היותי עלם רך ועד היותי אב לבתי הבכירה תחי' ובעיני ראיתי איך שמחה על זלזול בכבוד הרב זצ"ל, ובאוזני שמעתי הצעקות שצעק בכל כוחותיו בימי זקנתו, מתוך כאב ליבו באמת, על זלזול קל שזלזלו מתנגדי מרן הרב זצ"ל ומעשה שהיה כך היה:

היה זה בשנת תרצ"ב, אחי הבכור לאמי ע"ה הר"ר יוסף הלל ז"ל, התארס עם ב"ג בת הר"ר צבי בלויא, אחיו של הרב משה בלויא ז"ל, בקיץ שנה הנ"ל. כשבועיים לפני הנישואין, הופיעו בבית אבי ז"ל כמה אברכים משולהבים ממשפחת הכלה, אבי ז"ל קיבל אותם בסבר פנים יפות, כדרכו תמיד לקבל כל הבא לביתו ומכבדו במאכל ובמשתה, ובפרט קרובי הכלה, בחשבו שבאו באיזה שליחות מהמחותנים, לסדר מה שצריך לפני נישואין כנהוג. והנה התחילו לדבר דברי קנאות, ואמרו לו לאבי ז"ל, היות ושמענו שאתם מבאי ביתו של הרב קוק, תדעו שאם לא תפסיקו הקשר אתו, נבטל התנאים של בנך החתן. אבי ז"ל נדהם לשמע הדברים, ולא התחיל ליכנס עמם בשום ויכוח, אלא מיד עמד מכסאו וצעק כלפיהם: 'שקצים! על מי אתם מדברים, על קדוש ישראל כמוהו!' והרים כסא כאומר לזרוק עליהם, ודחפם מביתו החוצה בכוח... האברכים התחילו להתנצל שלא חשבו לצער אותו... אבל הוא באחת: 'הצער שלי אני מוחל לכם, אבל לדבר על איש מורם מעם אשר משכמו ומעלה גבוה מכל העם... על זה אין ברשותי לסלוח, ואיני רוצה להסתכל יותר בפניכם', וסגר הדלת והשאירם בחוץ עד שהלכו להם...

סוף דבר נתברר שהאברכים הנזכרים עשו זאת על דעת עצמם, בלי שאלת מי שהוא מהמחותנים... כי באמת עד כמה שהכרנו את המחותן הר"ר צבי בלויא ע"ה שהיה איש תמים וישר שומר פיו ולשונו שפל בעיניו וסבלן - תנצב"ה.

עוד מה ששמעתי מפי זקני אבי אמי הר"ר שמואל יעקב ווינברג ז"ל שפעם אחת בסעודת פדיון הבן ישבו יחד כ"ק מרן הגרא"י קוק זצוק"ל ועל ידו יושב כ"ק מרן הגר"ח זצוק"ל זוננפלד, וכשמרן הגרא"י הכהן בירך ברהמ"ז על הכוס וטפטפו כמה טיפות מידיו, שם מרן הגר"ח ידיו תחת ידי הכהן, לקבל הטיפות שטפטפו מהכוס, וליקק אותם כמה וכמה פעמים. ואמר לי אא"ז שמאז לא האמין לשום דבר לשון הרע על מרן הגרא"י הכהן זצוק"ל. כשסיפר לי זאת אא"ז ז"ל הייתי בגיל צעיר, וסיפור זה נחקק כל כך עמוק בלבבי, שאין אני יכול לשכוח, כי נדמה לי לפעמים כמו שאני בעצמי הייתי רואה בעיני את הדבר. זה מה שאנוכי יודע מפי הורי, בנוגע לצדקתו ואמיתותו של כ"ק מרן הגרא"י הכהן קוק זצוק"ל, וביותר הבינותי זאת כשגדלתי וזכיתי להתקרב בס"ד לתורת אדמו"ר הננמ"ח זיע"א, עד כמה שהבעל דבר וכו' מתגרה להרבות מחלוקת בישראל, ובפרט בין חכמי וצדיקי הדור, ועד כמה שצריכים ליזהר מלקבל דברי לשון הרע ורכילות וכו', שמדברים המדברים לזלזל ח"ו באחד המיוחד שבהם, ודיי בזה כעת.

גדליה אהרן קעניג.' (חלק מהמכתב ובעיקר הקטע עם פדיון הבן מובא ב'ליקוטי הראי"ה' ח"א עמ' 161, וכולו מובא בקישור: http://www.orhaorot.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=249325).

יש לציין שאמנם במכתב אחד של הרב חרל"פ נכתב שלאחר פרסום "אורות" ומכתב הרבנים זוננפלד ודיסקין נגד הספר "נפסק היחס החיובי ביניהם", אך העדויות לעיל ובהם מגדולים וצדיקים שכל דרכם בהקפדה על אמת ויושר מראים שהרב זוננפלד חלק כבוד רב לרב קוק גם לאחר פרסום "אורות". וכן יש להוסיף שבמכתב אחר של הרב חרל"פ שנשלח לבנו הגאון הרב יחיאל מיכל זצ"ל בכ"א באדר תרפ"ב, כותב הרב חרל"פ שבברית שבה הרב קוק היה הסנדק, הוא אומר הברכות והרב זוננפלד היה המוהל, הם ישבו יחד כמה שעות והיחס בין הרב קוק לרב זוננפלד היה "מצוין מאד מאד ובחביבות וכבוד זה לזה" ("מכתבי מרום", עמ' ל"ב-ל"ג)

כדי לקיים את שני המכתבים ואת העדויות שבהם עדויות גדולים וצדיקים, יש לומר שייתכן שבתחילה נפסק היחס החיובי, אך בהמשך חזר, או שכוונת "נפסק היחס החיובי ביניהם" הוא על הביטוי של היחס החיובי ואחרי "אורות" פחתו משמעותית המפגשים היזומים ביניהם בגלל הכעס על דברים בספר "אורות", אך עדיין הרב זוננפלד חלק כבוד רב לאישיותו של הרב קוק כמקודם (והרי אישיותו של הרב נשארה כמקודם) גם אחרי פרסום "אורות". עדותו של הגאון הרב יצחק ברויאר זצ"ל שהכיר הן את הרב זוננפלד והן את הרב קוק מתאימה לאפשרות השנייה כי הוא אמר שמעולם לא נפסקה הידידות ביניהם (דבריו ב'ליקוטי ראי"ה' א').

מרן הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי זצוק"ל (תרכ"ז-תש"ט) - סיפר יהודי הונגרי מתלמידי מרן הגרי"צ דושינסקי שהיה גאב"ד העדה החרדית אחרי הגרי"ח זוננפלד: "פעם אחת הלכתי יחד עם מורי הרב דושינסקי, וסיפרתי לו לתומי שבהיותי בעיר העתיקה ראיתי כיצד שופכים מי ביוב על הרב קוק ומבזים אותו. (סיפור נורא זה פורסם בעתונות של אותם ימים, והרעיש בזמנו את העולם היהודי כולו, עד היכן מגיע חוצפתם של הקנאים). כששמע זאת הגרי"צ נעצר ושאלני בתדהמה: 'ואתה שתקת?! לא מחית על כבוד התורה'?!"

מרן הגאון הרב זליג ראובן בנגיס זצוק"ל (תרכ"ד-תשי"ג) - דגל בהשקפת העדה החרדית והיה ראב"ד העדה החרדית לאחר פטירת הרב קוק וגאב"ד (="רבה של העדה החרדית") בהמשך. ממכתבים שונים בהיות הרב קוק ראב"ד האשכנזים בירושלים, עולה הערצתו הגדולה לרב קוק.

'עמ"י עש"ו י"ד אחה"ש [אסרו חג השבועות] ותן ברכה [תרפ"ג] לפ"ק קלוויוריעא ליטא.

יאר ד' פניו אל כבוד ידי"ע וידיד נפשי, הרב הגאון האמיתי, תפארת ישורון, נודע לתהילה בקרב עם סגולה כו' כקש"ת מ' ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, האבד"ק ירושלים עיה"ק תובב"א.

אחרי תת לכתר"ה את ברכתי שלום ברגשי אהבה נאמנה, הנני להודיעו כי מכתבו נכון הגיעני במועדו, ורבת שבעה לה נפשי עונג בהתבשרי שלומו ושלום תורתו כי טוב, וכן אברכו גם לימים יבואו כי ישפות ד' שלומו ושלום משפחתו ושלו' תורתו לאושר ולתפארת עמו ועדתו ולשמחת כל מוקיריו דורשי אושרו והצלחתו, אשר בתוכם ימנה גם אני המתרפק באהבתו - וברך אברכנו בכל הני מילי דמיטב. יזכנו ד' לראותו עומד ועוסק בעבודה בבית מקדשנו אשר מהרה יבנה למראה עינינו בתוככי ירושלים עיה"ק, ישמח לבנו ותגל נפשנו אכי"ר. כא"נ אוהבו המיחל לישועת ד' על עמנו ועל ארצנו, זעליג ראובן בענגיס.' ('אגרות לראי"ה' אגרת קמ"ג).

בתגובה למכתב של הראי"ה, שלח לו ר' זליג ראובן מכתב נוסף סיוון תרפ"ה, שבו הוא עונה להערות על ספרו. בתוך מכתבו כתב:

'עמ"י עש"ו י"א אסרו חג השבועות, "תפר"ה ונחלת את הארץ" [תרפ"ה] לפ"ק, קלוואריעא - ליטא.

הוד כבוד ידי"ע וידי"נ, הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל וכו', כקש"ת מו"ה ר' אברהם יצחק קוק שליט"א, הכהן הגדול מאחיו, רב הראשי לאה"ק בתוככי ירושלים עיר קדשנו ת"ו, שלום לו ולתורתו, ושלום לכל החוסים בצל חכמתו ויראתו, וכל אנשי עדתו, יתברכו בכל טוב סלה איש איש כברכתו.

בברכת שלמא רבא למר ולתורתו, אודיעהו כי מכתבו היקר מיום כ"ז אייר נכון הגיעני בחג העצרת, ומשנה עונג נוסף לי על עונג יו"ט, להתבשר שלום כתר"ה ידיד נפשי עוז כי טוב, ולהודע יחד עם זה כי ספרי מצא חן בעיניו עין הבדולח, ואשר על כל חשתי ולא התמהמהתי להשיב לו על אתר נגדה נא כל טרדותי, ולברך את שלום הדר"ג וגם להשתעשע על דבר חדושי התורה אשר כבדני בהערתו על ספרי, כי ערבים לי דברי כבוד תורתו מאז באנו בכתובים...'

בהמשך המכתב, שצילומו מופיע ב'טל הראי"ה' עמ' קס"ד, מפלפל הרב בנגיס בהערותיו ההלכתיות של הרב קוק.

באדר שני תרצ"ה שלח הרב בנגיס לרב קוק מכתב בדבר רצונו לעלות לארץ ומבקש מהרב קוק לסייע בכך (אמנם לא הצליח הדבר ורק בתרצ"ח עלה הרב בנגיס לארץ, וכמו במכתביו האחרים ניכרת הערצתו אליו:

'ב"ה יום ה' ט' לחדש אד"ש שנת "ישועה ורחמים" לפ"ק תרצ"ה.

מע"כ ידי"ע וידי"נ, הרב הגאון האמיתי, תפארת ישראל כו' כש"ת מו"ה ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, ראש הרבנים באה"ק. ישא ברכה מאת ד'.

הלא בטח עוד לא נשכח מעל זכרונו המצוין אשר כתבתי לו אז כשובי הנה אחרי המלחמה, אודות תשוקתי למצוא איזה מקום מנוחה בארצנו הק' בעזה"ש, ואשר השיב לי אז ע"ז, והנה עתה התגברה שאיפתי לזה, קרא כדכתיב, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד'... נא בטובו לסייעני בזה בעזה"ש, אולי יש לו איזה מבט על הספקה לכלכל את מחייתי למצער כדרכה של תורה, ואני מישרים אשפוט כי בארעא קדישא רבים יודעים סוד הצמצום ושמחים בחלקם מפני חיבת הארץ, ואעשה כן גם אני בעזה"ש ולא אכביד על כ' הדר"ג נ"י...

והנני מתכבד לחכות על תשובתו אשר בטח לא יאחר, כמ"ש כהנים זריזין הן... וברך אברכנו בכל הני מילי מעליותא יקר ורבותא, ככל א"נ ונפש ידידו מוקירו ומכבדו כרום ערכו. זעליג ראובן בענגיס אב"ד דפה קלוואריא, ליטא.' ('אגרות לראי"ה' אגרת שנ"ח)

לאחר פטירת הרב קוק כתב לרצי"ה קוק מכתב שבו רואים לא רק הערצה כבירה לראי"ה אלא אף הערצה מרשימה לבנו:

'ב"ה קלוואריא יום ב' כ"ה לחדש טבת שנת תרצ"ו.

ישאו הרים שלו' למע"כ האי גברא רבא ויקירא, בר פחתי ובריבי, הרב הג' המפורסם לגאון ולתפארת כו' כש"ת מו"ה ר' צבי יהודה קוק נ"י, מנהל ישיבת "מרכז הרב" בתוככי ירושלים עיה"ק תובב"א.

ראשון תחילה הגדתי היום לכתר"ה מעט מהרבה דברי תנחומין מאוחרים מפני אי הכירי אותו אלא בידיעה בלא ראי', להסתלקות הדר"ג מר אביו פאר הדור זצלה"ה, שאין זה אבל פרטי למשפחתו רק (אלא) אבל כללי לכל עדת ישראל למקומותם למושבותם, וצרת רבים חצי נחמה, כמש"א בביאור המקרא ראשיכם אל תפרעו וגו' באשר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה וגו'. ומה רבו בזה יקרא דשכבא, לא נשכח ולא ישכח זכרו לדור דורים, תנצב"ה [...].

והגומל לאיש חסד כמפעלו ישלם לו במלוא חפנו טיבותא כעל כל תגמולו, ישפות שלומו אשרו וטובו ונר ה' בהילו, וייטיב לכל החונים על דגלו, ככל א"נ ונפש המוקירו בלתי מכירו, זעליג ראובן בענגיס החופ"ק.' ('אגרות לראי"ה', נספחות ל'אגרות לראי"ה' מס' 41, עמ' תקע"ח).

כבר בחיי מרן הראי"ה, הוזמן ר' זליג ראובן לכהן כראב"ד העדה החרדית, אך הוא סירב בתוקף לתפקיד זה מפני ידידותו הקרובה עם הרב קוק, שכיהן כרבה של ירושלים, ור' זליג ראובן לא רצה להיות כמתחרה מולו כרבה של העדה החרדית שפרשה מקהילה הכללית של יהודי ירושלים והקימה קהילה לעצמה ("בתוך החומות" של הרב מ"מ פרוש זצ"ל, עמ' 289). גם אחרי פטירת הראי"ה, לא נעתר ר' זליג ראובן בקלות לשמש בתפקיד הנ"ל, מפני שחשש שהדבר יפגע או יתפרש שלא כראוי כלפי הבי"ד של ירושלים (אע"פ שעברו כבר מספר שנים מפטירתו של הראי"ה), שהיה בעיניו הבי"ד המרכזי של ירושלים, לעומת הבי"ד הפורש של העדה החרדית.

פעם אחת, אחרי שסיפר נפלאות מצדקותו וחסידותו המופלאה של הראי"ה, התבטא כך: "בעיות שונות היו לי מסביב להצעת הרבנות בעדה החרדית, ואחת מהן הייתה היחס של קנאי העדה להראי"ה זצ"ל. כי בוולוז'ין אמרו עלי שאני גאון, אבל עליו אמרו שהוא גם גאון וגם צדיק, ואילו בירושלים יאמרו שרק אני הצדיק..." ('טל הראי"ה', עמ' קס"ה).

מרן הגאון הרב פנחס הלוי אפשטיין זצ"ל (-תש"ל) - היה גם הוא ראב"ד העדה החרדית, כתב בתרפ"ג במכתב שבו דן בשאלה הלכתית וכותב לרב קוק כי רצה להציע לפניו את הערתו בעניין איסורים התלויים בו ביום:

'בעזרת הש"י יום חמישי חדש ניסן תרפ"ג

לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוהרא"י הכהן שליט"א האב"ד דפעה"ק

ראיתי להציע להדר"ג הערה אחת ויען כי חדתא היא לי... ע"כ אקדמי' ברישא.

נתעוררתי לעיין בהא דפסיקא לן בכל דוכתי במכר חמץ בי"ד בניסן אח"ז איסורו שאסור וכן לענין כמה וכמה איסורים שתלוי' בו ביום, הא יש לספק בעיקרו של יום שמא י"ג הוא ואם כי אנן בקיאין בקביעה דירחא. אמנם בזמן שלא הי' בקיאין וקודם שתיקן ר"ה נשיאה את החשבון ובחו"ל (ומתבאר ענין זה קצת בספר ציץ הקודש סי' מ"ג) וכמו שהקשה כה"ג המרדכי לענין קריאת המגילה עיין מרדכי ריש מגילה, וכמו כן לענין חנוכה והדברים ידועים ועתיקים, ואף שאין נפ"מ כ"כ דמדרבנן מ"מ אסור והוי אינו ברשותו לאחר שש, דסד"א אף למ"ד מה"ת לקולא מ"מ מדרבנן מיהא אסור מ"מ נפ"מ לענין ס"ס או לענין תרי דרבנן וכדאמרי' המקדש בחיטי קורדנייתא עיין בפסחים ד"ז וכן לענין מלקות, וכדאשכחן בירושלמי פסחים פ"ה הל' ד' דאמר גבי מחלוקת ר"י ור"ל שם, דין כדעתי' ודין כדעתי' דאיפלגון, שני י"ט של גלויות, ר"י אמר מקבלין התראה על ספק, רשב"ל אמר אין מקבלין התראה על ספק ע"ש וצ"ע ובירור בזה.

ונזכרתי שבספר דרכי הוראה והוא בפרק כ"א מסתפק באחד שמכר חמץ בע"פ בכפר שלא היה לו מורה שעות והיה ספק אם מכר בזמנו או לאחר זמנו וכמדומה לי שגם הפר"ח כבר חקר בשאלה זו עיי"ש ודן שם בזה דלכאורה הוי סד"ר דהוי לקולא וכן כתב הח"ש חאור"ח סי' ד' עיי"ש שנגע בענין ספק חסרון ידיעה ולפמש"כ בכה"ג יש לדון בזה ס"ס דאף אי לאחר זמנו היה מ"מ שמא י"ג הוא כמקום דאיכא ספיקא דירחא ויל"ע בזה.

       כ"ד הצעיר המחכה לתשובתו הרמתה ומברכו בחג כשר ושמח

                                                              פנחס עפשטיין'

בתחתית המכתב כתב: 'כמדומה לי שגם הפר"ח כבר חקר בשאלה זו עיי"ש.'

רואים כאן שהרב פנחס אפשטיין שהיה מ"העדה החרדית" מכיר ברבנותו של הרב קוק בירושלים וזה עצמו מראה שרחש לו כבוד רב! וכן מכך שרצה להציע לפני הרב קוק את הערתו ההלכתית למרות שהיה מוכרח, רואים את הכבוד הגדול שהעניק ר' פנחס אפשטיין מ"העדה החרדית" לרב קוק. לכן כשכתב לו 'מוהרא"י' ו'הדר"ג' ו"המחכה לתשובתו הרמתה" לא כתב זאת רק מפני הנימוס אלא מפני שכך התייחס לרב קוק.

מרן הגאון הרב מנחם מנדל ז'ק זצוק"ל (תרל"א-תש"ג) - התפרסם כרבה של ריגה והיה מועמד להיות הגאב"ד השני של העדה החרדית לאחר פטירת הרב זוננפלד (בסוף נבחר מרן הגרי"צ דושינסקי זצוק"ל).

במכתב לרב קוק בתענית אסתר תרפ"א כתב כך במכתב המלצה בעבוד אחד מנכבדי ריגה העולה לארץ לירושלים:

'מנחם מענדל דובער ז"ק

אב"ד דק"ק ריגא

                                                                                     י"ג זמן קהילה לכל צום תענית אסתר תרפ"א לפ"ק

להוד כבוד ידיד ד' וידיד עמו וידיד נפשי עד מאד ה"ה הרב הגאון הגדול הנשגב ונעלה בנגלה ונסתר, חוקר ומקובל צדיק במעשיו וחסיד בדיעותיו ואוצר כל מדה נכונה ומפורסם לתפארת ישראל וכו' וכו' וכו' כבקש"ת כמוהר"ר ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א הגאב"ד דירושלם תבב"א.

כפילנא למר ידידי גרומתה"ר ולכל הנלוים והמצטופפים בצלו בהר ה' שלמא רבא. מאז חפצי לשלו' רומג"ת נ"י וכל היושבים עמו בהר הקודש, אבל גודל העבודה העמוסה מעסקי הכלל... עצרוני מזה, והן עתה בעלות להר הקודש ידיד נפשי האלוף היקר והנכבד והגביר הנכבד ומצוין ונעלה כמר יעקב כהנר שליט"א מיקירי ריגא וטובי עסקני הציבור, אמרת לפקוד ע"י לשלומו דרום גאונו שליט"א וכל הנלוים... וביחד עם זה הנני להכיר ולהוקיר לפני רומכתה"ר שיחיה את האלוף הנעלה כמה"ר יעקב כהנר נ"י מוכ"ז. נפשו אותה לעלות לארץ הקדושה ולהר הקודש... הנה עתה בדעתו לקבוע שמה מקום בעזר"ה. ולזאת באשר נפשי יודעת כי בו ברכה להישוב בארצנו... לזאת הנני לאסהודי עליו ולהכירו לפני רומעכב"ג נ"י ולבקש את רומכת"ה נ"י בהשפעתו הגדולה להכירהו ולהכירו ככל הנדרש לו...

ובזה לטרדותי ונחיצת המוכ"ז הנכבד לברכו לעלות להר קדשנו, אקצר... דורש שלו' כבוד גאונו הרמה ברגשי אהבה וברכה וכבוד הראוי...

                                                                                                         מנחם מנדל ז'ק חופ"ק ריגא והגליל

ובמכתב אחר מט' באלול תרפ"א המבקש מהרב קוק לעזור לרב ישיש (הגאון הרב אברהם צבי ברודנה זצ"ל מאפזין ואשקבה) ורעייתו, כתב בראשו כך:

'כתיבה וחתימה טוב להוד כבוד ידיד ה' וידיד חמדת ישראל וידיד נפשי עז עוד מאז ה"ה הגאון הגדול המובהק מעוז ומגדול בתורה חכמה ויראה, בגליא ורזיא, פאה"ד, מפורסם לתהלה וכו' כבקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן הגדול וגאב"ד דירושלים עיר קדשנו תבב"א'.

בתוך המכתב כתב: "הוד גאונו הרמה"... 'הוד רומגפאת"ר'... 'כתה"ר שליט"א', ומסיים:

'ומובטחני בהדרת גאוה"ר נ"י ובצדקתו. אקצר בדברים ואומר שלו' וברכה וכתיוחת"ט להוד רומכבתה"ר נ"י ולכל הנלוים ולכל היושבים לפני ה' בחצרות קדשו'.

מרן הגאון הרב בן ציון גולדברג-יאדלר זצ"ל (תרל"ב-תשכ"ו) - נודע כ"המגיד הירושלמי" והתפרסם בדרשותיו המרתקות. פעל רבות בתחום שמירת המצוות התלויות בארץ ולשם כך היה עובר באמצעות רכיבה על חמור בין המושבות, ממטולה ועד באר טוביה, כדי לסייע ולהדריך את החקלאים. בימי חודש אלול ועשרת ימי תשובה היה עובר גם בין הערים תל אביב, פתח תקווה וחיפה לדרוש ולעורר את הציבור. אף שהיה ממתנגדי הציונות ודרכו של הרב קוק, התייחס בהערצה אישית לרב קוק מתוך היכרותו האישית עימו ככלל הגדולים מתנגדי הציונות ודעותיו של הרב קוק, ואמר שביקוריו אצל הרב קוק הוסיפו לו יראת שמים: "כשאני יורד ממדרגות ביתו של הרב קוק, אני מרגיש שנתווספה לי יראת שמים!" ('ליקוטי הראי"ה' ב')

מרן הגאון הרב משה קליֶרס זצוק"ל (תרל"ד-תרצ"ד) - נולד למאיר קליערס שהיה חוצב קברים בצפת ובעל משפחה ענייה. נשא לאישה את בתו של הגאון הרב יהודה לייב קסטילניץ זצ"ל, מחשובי חסידות סלונים בטבריה ובעקבות זאת עבר לגור בעיר והפך בעצמו לחסיד סלונים. נסע לסלונים לכמה שנים ללמד את בן האדמו"ר הגאון ר' שמואל וינברג מסלונים זצוק"ל, שביקשו לשמש כמלמד לבנו. בתר"ס הקים את ישיבת "אור תורה" על ציון התנא ר' מאיר בעל הנס ע"ה ועמד בראשה עד פטירתו. לאחר שנפטר הגאון הרב יחיאל מיכל היילפרין זצ"ל  בתרס"ט, נבחר לרב של הקהילה האשכנזית בטבריה. לא הסכים לקבל מעמד רשמי מטעם שלטונות המנדט ואף דרש לפרוש מהוועד הלאומי. בתרע"ד הצטרף למסע הרבנים יחד עם הרב קוק והרב זוננפלד, ועונה כמה רבנים כמו הרב חרל"פ, הרב ברוך מרקוס מחיפה, ועוד. וכך כתב בדברי היענותו להצטרף למסע זה שנערך במושבות החקלאיות: "זה מזמן העליתי במחשבתי כי אין אנו יוצאים ידי חובתנו כלפי אחים אלה, כי יותר מאשר יש בהם מזידים, הם בעיקר שוגגים ויש להעלותם על דרך המלך - מלכו של עולם". במאורעות תרפ"ט נרצח אחד מבניו, חיים אלישע. בתרצ"ג, חלה ושלח מכתב לרב אשר זאב ורנר ששהה בארצות הברית וביקשו כי יבוא לטבריה ויקח את תפקידו כרב העיר האשכנזי ובפקודת הרופאים עבר לגור בשכונת קריית שמואל בטבריה. חיבר "תורת הארץ" על המצוות התלויות בארץ, "טבור הארץ" על תולדות טבריה, ובניו הוציאו לאחר פטירתו את שו"ת "מורשת משה" שבו אוסף תשובות שהשיב לשואליו.

שלח לרב קוק מכתב בתרפ"ה שבו מודיע לרב קוק שלא יכול להגיע לאסיפת הרבנים בירושלים בגלל הקור הגדול והמחסור בטבריה בבגדי חורף וכך כתב בפתיחה ובסיום:

                                                                          'בעזה"י יום א לחודש שבט שנת תרפ"ה פעה"ק טבריה ת"ו

תפארת גדולה ועטרת ישועה מע"כ הרב הגאון הגדול, מעוז מבצר ומגדול, מפורסם לתורה ולתעודה, אוצר כלי חמדה, כליל המדע והתבונה, פאר עולם וכו' כש"ת מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א...

הנני המוקירו ומכבדו ברגשי כבוד ויקר

                                                  משה קליערס

מרן הגאון הרב ברוך מרקוס זצוק"ל (תר"ל-תשכ"א) - התפרסם כרבה הראשי האשכנזי של חיפה וחיבר את "אמרי ברוך". היה שליח מרן הגאון "הסבא מקלם" זצוק"ל להקים את ישיבת המוסר "אור חדש" בירושלים. היה מהמשתתפים במסע המושבות בתרע"ד יחד עם הרב קוק, הרב זוננפלד, הרב חרל"פ, הרב קליערס מטבריה, ועוד.

בט' בניסן תר"פ כתב מכתב לרב קוק בעניין אספת הנבחרים שעמדה להיערך כמה ימים לאחר כתיבת המכתב. וכך כתב במכתבו:

'ברוך מרקוס רב ואב"ד

פעיה"ק חיפה תובב"א

                                                                                                                   ב"ה יום ט' חדש ניסן תר"פ

כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם, אור ישראל, נזר תפארתו כקש"ת מו"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, ראש הרבנים בעה"ק ירושלים תובב"א.

אחדשה"ט באהבה והדרת הכבוד והמשפט לגאון כמוהו!

בבקשה מהדר"ג להודיעני תשובה ברורה בהחוזר ללא שום איחור... עוד פעם בבקשה מהדר"ג להודיעני תיכף את דעתו הרמה בנידן זה.

לפני שבועות אחדים הייתי בירושלים עיה"ק ולמרות רצוני החזק לראות את פני ק', שמעתי אז כי נסע לפתח-תקוה.

אסיים דבריי בברכת שמחת החג. ידידו הנאמן המתכבד לדרוש שלומו ושלו' תורתו הק'

                                                                                                                                      ברוך מרקוס

מרן הגאון הרב חיים עוזר גרודזינסקי זצוק"ל (תרכ"ג-ת"ש) - פוסק הדור. בר"ח כסלו תרצ"ד כתב מכתב שבו מבקש לעזור למרן הגאון החזו"א זצוק"ל:

'הוד כבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם וכו' כש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן שליט"א.

ישא ברכה מאת ד' מדי דברי אמצא לנכון להכיר לפני הדר"ג את כבוד הגאון מו"ה אברהם ישעיה קרליץ שליט"א המתגורר במושב בני ברק בעהמח"ס חזון איש ג' חלקים... מגדולי הדור המצויינים בתורתו וצדקתו, ובכל עניין חמור הייתי מתיישב אתו... ומצוין בענות צדקו...

אמרתי להכיר את  האדם הגדול הזה לכ"ת הדר"ג ולבקשו לעורר את הממונים שיחיו לתת לו תמיכה בכבוד הראוי היינו בקנית ספריו היקרים חזון איש ג' חלקים...

ואו"ש כנפשו היקרה וכנפש ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת.

חיים עוזר'

בתשובת ר' חיים עוזר בעשי"ת תרצ"ג למכתב הרב קוק בכ"ח באב תרצ"ב שבו מבקשו לעלות לארץ ולשמש כ"ריש גלותא", כותב רח"ע:

'הוד כבוד ידידי היקר והנעלה הרב הגאון המפורסם כש"ת מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ישא ברכה מאת ה'.

אחדשת"ה, יקרת מכתבו מיום כ"ח מנחם אב העבר ע"י כבוד הרה"ג מוהר"ז גולד נ"י הגיעני במועדו. והנה הדר"ג שמועה שמע מהסכמתי לנסוע לארה"ק לשבת שם בקביעות ורומעכ"ת מוצא שיהיה לתועלת לכל עניני הקודש ועניני הבנין וריכוז היהדות בכלל, ויעורר בדברים נעימים ואהובים.

הנה לא אכחד מידידי כי הרעיון מנקר במוחי כמה שנים... אבל לידי החלטה לא בא באשר בדור יתום קשה לעזוב את גלילותינו והישיבות... אם אמנם בוודאי יש לעשות הרבה בארה"ק, בכל זה קשה להכריע ואין ספק מוצי מידי ודאי, ולהשערתי המרכז מכוון ביותר במקום שבו בני ישראל נחתים שם, וכעת המרכז היותר גדול לתורה הוא מדינת פולין. בכל זה לא אמרתי נואש להרעיון לצאת בע"ה. אולם מדברי הרה"ג מוהר"ז שי' עוד לא נודעתי על נכון פרטי הדברים אשר חושב מעכת"ר שי', ייטיב נא הדר"ג להודיעני דעתו בפרטיות..

והנני חותם בברכה לרומעכ"ת ולכל ב"ב ולכל הנלוים אליו...

כנפשו היקרה וכנפש ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת

חיים עוזר גרודזנסקי' ('אגרות לראי"ה' רצ"ט; 'אגרות הגרח"ע' תשנ"ב)

בקיץ תרצ"ה, כשכבר היה חולה במחלה ממארת, הייתה חליפת מכתבים בין ר' חיים עוזר לרב קוק בעניין סיכול מזימת פינוי בית העלמין היהודי בוילנה, וכן בעניין סיכול רעיון הרפורמים לעשות תנאי בקידושין. שלושה מכתבים כתב רח"ע לרב קוק בעניין בית העלמין. המכתב הראשון היה בי"ג באייר תרצ"ה ובו כתב:

'בעז"ה יום ה' י"ג אייר תרצ"ה

הוד כבוד ידידי עוז הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה"ר

אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א.

ישא ברכה מאת ה'.

אחדשת"ה קיבלתי הט"ג ממעכ"ת ומהכולל הוילנאי שרוצים לדעת המצב ע"ד בית העולם הישן... ועתה לא נדע עוד תוצאות הדברים, והננו מלאים תקוה כי יסירו את רוע הגזרה והשבתי היום ע"י הט"ג להדר"ג בקשו רחמים.

ואו"ש וברכה להדר"ג ולכל הנלוים אליו לאהבה אותו כנפשו הטהורה וכנפש מוקירו ומכבדו כרום ערכו הדוש"ת

חיים עוזר' ('אגרות לראי"ה' אגרת שע"א)

יש לציין כי למרות מחלתו הרב קוק פעל בעניין ככל יכולתו.   

בט' בתמוז בישר רח"ע לרב קוק שסוכלה מזימת פינוי בית העלמין וכן כותב לו כי חרד לשמוע על מחלתו הקשה:

'בע"ה יום ד' ט' תמוז תרצ"ה דרוזגענין

הוד כבוד ידיד הרב הגאון הגדול המפורסם כו', כש"ת מוהרא"י הכהן קוק שליט"א.

אחדשת"ה. חרדתי לקראת השמועה מעתונים ממחלת רומעכ"ת...

אתמול הגיעני מכתבו שמחתי כי כאשר שיערתי כן היה, ותלו בוקי סריקי בהדר"ג בכוונה, וראוי מאוד לעמוד בפרץ נגד אלו המשחיתים (במשפט זה כוונתו לעניים הצעת הרפורמים לתנאי בקידושין).

והנני לבשר את הדר"ג על דבר ביה"ק הישן כי בא צו מהמיניסטעריום לבלתי להגוע בהבי"ע...

והנני חותם בברכה מרובה, ד' יחלימהו ויחזקהו כנפשו הטהורה וכנפש ידידו מוקירו ומכבדו המחכה לשמוע מאתו אך טוב סלה.

חיים עוזר.' ('אגרות לראי"ה' שע"ט)

בתרצ"ח שלח מרן הגאון הרצי"ה זצ"ל מכתב לרח"ע בו הוא מבקש לקבל את מכתבי אביו ששלח אליו. על כך ענה רח"ע שבגלל המלחמה והמעבר מוילנה לא נשמרו מכתבי הגדולים שהיו אצלו, אך ישתדל לחפש ביו הכתבים שאצלו ואם ימצא מכתבים של אביו ישלח לו. במתב זה רואים שגם את הרצי"ה רח"ע העריך מאוד:

'הוד כבוד ידידי הרה"ג וכו' כש"ת מוה"ר צבי יהודא הכהן קוק הי"ו.

אחדש"ת. יקרת מכתבו מיום ה' אד"ר קבלתי במועדו, מראש אודה לרומעכ"ת על אשר שלח אלי למנחה את ספרי מר אביו הגאון זצ"ל, וחפץ ד' יצליח בידו וביד המסייעים ע"י להוציא לאור עולם את כל חידושיו.

וע"ד מבוקשו לשלוח אליו את המכתבים של אביו ז"ל שבא אתי בכתובים, הנה אצלי לא נשמרו מכתבי הגדולים שהיו גנוזים אצלי מתחילה לרגל המלחמה והעתקת מקומי. על מכתב אחד של מר אביו ז"ל בד"ת השבתי באחיעזר חלק ג' ההולך ונדפס כעת. בכ"ז אצוה לחפש בין הכתבים, ואם אמצא מכתבים של מר אביו ז"ל אשתדל להמציא לידו.

ואו"ש וברכה לכת"ר ולכל הנלוים אליו כנפשו היקרה וכנפש הדו"ש.

חיים עוזר'

מרן הגאון הרב אברהם ישעיה קרליץ זצוק"ל (תרל"ט-תשי"ד) – ה"חזון איש" מגדולי דורו שנודע כגאון ופוסק אך גם תיקן נשמות. פנה לרב קוק אחרי עלות ארצה באמצע תמוז תרצ"ג 'הוד כבוד מרן שליט"א שלומכם ישגה' והחזון אי"ש השתמש בתואר הכבוד "מרן" רק לגדולים ביותר בעיניו כמו הרב מלצר, הרב גרודז'ינסקי, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב אלחנן בונם וסרמן. וכן, בהנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" בבני ברק, החזון אי"ש עמד משך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם, ולאלה ששאלו אותו מדוע שלא ישב, הוא ענה: "די תורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת!"). וכן באותו יום התקיים בביתו של החזו"א מפגש בינו לבין הרב קוק והחזו"א לבש לקראת המפגש את בגדי השבת שלו, ולא עוד אלא שבתחילה מיהר מביתו למעונות של הרב קוק אצל בית מייסד ב"ב כדי לא להטריח את הרב קוק להגיע לביתו, אך הרב קוק עשה אותו הדבר כדי לא להטריח את החזו"א להגיע למעונו, והם נפגשו באמצע. לאחר ויכוח קל שבו הרב קוק אמר שהמפגש יתקיים בבית החזו"א והחזו"א אמר שהמפגש יתקיים במעונו של הרב קוק, החזו"א הסכים שהמפגש יערך בביתו.

כששכב מרן הרב קוק זצוק"ל על ערש דווי, הגאון הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי זצ"ל סיפר לחזו"א על מחלת הרב. כששמע החזו"א על מצבו הקשה של הרב זלגו עיניו דמעות ושלח מיד שליח להודיע לרב קוק שהוא מתכוון לבקרו, אך הרב קוק ענה לשליח: "החזון איש הוא מהשקדנים הגדולים שבדור, ואני חס על ביטול התורה שלו. אנא מסור לו שאני מבקש שיתפלל עלי בביתו."

מכאן אתה למד שהטענות של חרדים כאלו ואחרים כאילו החזו"א אמר על הרב קוק שיהיה בגיהינום שקריות לחלוטין. וכן הטענה שמה שה'חזון אי"ש' לא עלה לירושלים בזמן שהרב קוק היה רב שם כדי לא לפוגשו וזו ראיה להתנגדותו האישית לרב קוק, טענה זו אינה נכונה בעליל. זה ברור גם מכך שהרב קוק נפטר שנתיים וחודש ושבועיים וחצי אחרי עלותו של החזון אי"ש לארץ, והחזון אי"ש ביקר בירושלים רק 3 פעמים בעשרים השנים ושמונת החודשים שחי בארץ ולא לפני שמלאו 7 שנים מיום עלייתו ארצה, כ-5 שנים מפטירת הרב קוק, כך שמה שלא ביקר בירושלים במשך קצת יותר משנתיים שעברו בן עלייתו של החזון אי"ש לפטירת הרב קוק, אין זו כלל ראיה להתנגדות אישית לרב קוק. וכן המפגש שהתקיים בביתו של החזו"א תוך כבוד רב של החזו"א כלפי הרב קוק כשלבש את בגדי השבת שלו ורצונו שלא התקיים למהר למעונו של הרב קוק שלא להטריחו להגיע לביתו מוכיח שהחזו"א חלק כבוד רב לרב קוק, וכמו כן החזו"א מבחינתו רצה לבקר את הרב קוק בחוליו אך הרב קוק התנגד כי לא רצה שהחזו"א יפסיק מלימודו הרגיל.

מרן הגאון הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצוק"ל (תרמ"ו-תש"ך) - היה מתנגד חריף לציונות אך העריך ביותר את הרב קוק כפי שעולה ממכתבים ומקרים אחרים:

המכתב הראשון לרב קוק שבו פונה הגרי"ז לרב קוק היה מכתב שנשלח בתרפ"ג מביה"ד של בריסק בראשות הגאון הרב שמחה זליג ריגר זצ"ל, שאליו הצטרף הגרי"ז בסופו. הדיינים מבקשים במכתב מהרב קוק לשלוח כסף לאלמנה בודדה מרוסטוב שנמצאת עכשיו בבריסק כדי שתוכל להגיע לרחובות לנכסי אביה שנפטר שם והגרי"ז הצטרף בסוף המכתב. ממכתב זה רואים את הערצתו האישית לרב קוק כמו גם של דייני ביה"ד בבריסק שבמכתב חזרו 5 פעמים על "כג"ה שי' " והגרי"ז בתוספת הקצרה שלו המובאת להלן חזר 3 פעמים על 'כ"ג הרמה' (פעמיים מהם עם 'שליט"א'):

'ברכה ושלום לכבוד הגאון הגדול המפורסם וכו' כ"ג מ' ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א רב בק"ק ירושלים עה"ק תוב"ב...                                                                                                                     

שמחה זעליג מו"צ פה    אשר יהודה מאלין מו"צ פ"ק    משה מאשמוף מו"צ פ"ק    יצחק נח טשערקעס דומ"ץ פ"ק 

הנני ג"א בברכה לכ"ג הרמה שליט"א, הלא אך למותר לי לבוא אחרי דברי הרבנים הגאונים בד"ר דפ"ק שיח' ובטח כ"ג הרמה למען המצוה יעשה זאת כל מה ביכולתו והי' ברכת כל טוב לכ"ג הרמה שליט"א.

הנני המוקירו ומכבדו

יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאוויציק'

במכתב השני שבו פונה הגרי"ז לרב קוק והראשון שהוא עצמו כתב בתרצ"ד בבקשה להוציא אישור כניסה לא"י עבור בחור מישיבתו:

'ברכה מרובה לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל וכו' וכו' כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, רב דעה"ק ירושלים תובב"א. נעימות בימינו נצח.

אחרי הברכה להדר"ג הרמה כיאות, הנני פונה בזה להדר"ג בבקשה אחת... ובטח הדר"ג הרמה לא ימנע טוב מבעליו בכל היכולת לעשות בענין זה...

ואסיים בברכת כל טוב להדר"ג הרמה שליט"א, הנני החותם בכל רגשי כבוד ויקר הראויים."

וכן שלח מכתב בי"ח באדר תרצ"ה בהמלצה לת"ח גדול מתושבי פריז העולה לארץ:

ברכה מרובה לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם וכו' וכו' כש״ת מ׳ ר׳ אברהם יצחק הכהן שליט״א קוק רב ראשי בעיר קדשנו ותפארתנו ירושלם תובב״א, נעימות בימינו נצח.

אהרי הברכה כמשפט, המוכ״ז הרב המאוה״ג ערוגת הבושם בכל יקר וסגלה וכו׳ וכו' ר׳ בנימין נחום נ״י זילבערשטראם מק׳ פאריז עולה לאה״ק בדעתו לקבוע מושבו שם. הנני בזה להכירו לפני הדר״ג הרמה שליט״א כי האיש הזה מצוין הוא למאד מיחידי סגולה בתורה ויראה ויקרת המדות, וכל יקר וכל המדה בו נמצא ולבו ער לכל דבר טוב, ורב פעלים. כי על כן ראוי הוא האיש הזה להתקרבות יתרה ולתת לו מהלכים בארצנו הן בעניני מסהר והן בעניני הצבור, כי איש תמודות הוא ורב הערך בכל הפרטים.

ואסיים בברכת כל טוב להדר״ג הרמה שליט"א, הנני המכבד ומוקיר את רום הדר״ג בכל רגשי כבוד ויקר הראויים.

                                           יצחק זאב באאמו״ר הגאון ההסיד רשכבה״ג מרן חיים הלוי זצוקללה״ה סאלאווייציק

ח״י אדר ה׳תרצ״ה בריסק

המכתב החמישי והאחרון של הרב מבריסק לרב קוק נשלח בחודש אייר תרצ"ה, כחודשיים לפני פטירת הראי"ה קוק, ובו מבקש שידרוש הרב קוק שחרור תלמיד ישיבה מהצבא הרוסי, וכך כתב:

"ברכה מרובה לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם, פאר הדור וכו' וכו' כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן שליט"א קוק, רב ראשי בירושלים עה"ק תובב"א. נעימות בימינו נצח.

אחרי הברכה כמשפט. על כן הנני פונה בזה בבקשתי להדר"ג הרמה כי בטובו ובאהבתו לתורת ד' ושוקדי' הטובים, ישים נא דעתו ולבו לנטע חמד זה, להמציא בעדו דרישה לעלות לארצנו הקדושה, שיוכל לעסוק הלאה בתורת ד' ולשקוד על דלתותי' ולהתעלות בה כראוי לו ולכשרונותיו הנעלים... אקוה כי הדר"ג בטובו ובחסדו ישים לב לדברי בקשתי ויתענין בזה בהתעניינות הראויה, למען הציל נפש יקירה שלא תאבד ח"ו מכרם התורה. ואסיים בברכת כל טוב להדר"ג הרמה שליט"א, הנני המכבד ומוקיר את רום הדר"ג בכל רגשי כבוד ויקר". ('אגרות לראי"ה', רל"ה).

אם משווים בין מכתב הגרי"ז לרב קוק לבין מכתבו לגרי"צ דושינסקי זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית, שנכתב בהפרש יומיים (ראו 'אגרות מרן רי"ז הלוי' מאת הרב שמעון יוסף מלר, עמ' 145-143), רואים שהגרי"ז פונה לשניהם באופן דומה מאוד אך רק לרב קוק מוסיף את התואר "פאר הדור" שהוא ברמת התארים הגדולה ביותר השמורה ביחס לגדולי הדור בלבד, וגם כותב לרב קוק 'מוהר"ר' ולרב דושינסקי כותב 'מו"ר'. הבדל מעניין הוא בהגדרת תפקידם את הרב דושינסקי מגדיר כ'רב ואב"ד למקהלות האשכנזים [בירושלים]' ואת הרב קוק מגדיר "רב ראשי בירושלים" כשהרי מדובר ברב ראשי לאשכנזים. הגרי"ז התעלם מאיך שהרב דושינסקי התייחס למעמדו וכפי שרשום על נייר המכתבים הרשמי שלו: 'הרב הראשי ליהדות החרדית בא"י'. הגרי"ז לא רצה להתערב במחלוקת הרבנות והייחס לשניהם כרבה של הקהילה האשכנזית בירושלים, אך בכל מקרה זה מלמד שראה את הרב קוק כראוי למשרה זו לא פחות מהרב דושינסקי. 

טענות שקריות הופצו בידי חרדים מזויפים כמו הציטוט הבא: 'ובאשר למכתבי מרן הגרי"ז מבריסק ספר בנו הגאון הגדול רבי דוד סולובייצ'יק שליט"א ראש ישיבת בריסק בירושלים [בעקבות פרסום אגרות אביו לראי"ה קוק בספר "אגרות הגרי"ז" שיצא לאור לאחרונה] כי היה ליד אביו מרן הגרי"ז בשעת כתיבת המכתבים וכנס את בית הדין של בריסק ודן עמהם אם מותר לו לכתוב התארי כבוד שכתב מאחר שמדובר בפקוח נפש של בחור ובקש מהם היתר על כל אחד ואחד מתארי הכבוד שבהם השתמש כך שודאי שלא ניתן להביא ראיה ממכתבים אלו להערכה מיוחדת שהיתה למרן הגרי"ז מבריסק לראי"ה קוק.'

רוב המכתבים לא קשורים לפיקוח נפש כלשהו כמו למשל במכתב הראשון מתרפ"ג כלל אינו קשור לפיקוח נפש, אלא עוסק בקיום צוואה של בת בריסק שאביה נפטר ברחובות, ובזמן זה היה בנו הגרמ"ד שליט"א בן שנה... וגם מתוך שאר המכתבים, רק שני מכתבים בלבד עוסקים במקרים הקשורים לפיקוח נפש, המכתב של הצלת בחור שגוייס לעבודת הצבא ובקשת אישור עלייה לארץ לאחר מתלמידיו כדי שיוכל ללמוד תורה כי בחו"ל הוא עלול להיות אבוד לעולם התורה. בטענות השקריות הנ"ל רק מבזים את בנו הגאון הרב משולם דוד סולובייצ'יק שליט"א שמפרסמים בשמו דבר שהוא שקר, כיוון שרואים שהגרי"ז כתב תארים מופלגים לרב קוק גם ללא קשר לפיקוח נפש. וגם בשני המקרים של פיקוח נפש, אין זה מכריח לחזור כמה פעמים באותו מכתב על 'הדר"ג [הרמה]', ולא מכריח לכתוב 'רב דעה"ק ירושלים תובב"א'/'רב ראשי בירושלים עה"ק תובב"א' כשההכרה ברבנותו של הרב קוק בירושלים, היא עצמה מראה על הערכה רבה ביותר.

וכן אחד מגדולי תלמידי הרב קוק ב"מרכז הרב", הגאון הרב שמעון סטרליץ זצ"ל, היה מבאי ביתו של הגרי"ז שאמר עליו "למרות שר' שמעון הוא ציוני, אוהב אני אותו מאוד כי בכל מקום ששואלים אותו עונה כהלכה, ואם אינו יודע אומר לא ידעתי!"

וכן הגאון הרב משה לייב שחור זצ"ל, ממעריציו ומקורביו והתומכים בדרכו של הרב קוק, היה גם הוא מבאי ביתו של הגרי"ז. הוא ניסה להסביר לפני הגרי"ז את השקפתו של הרב אך ללא הועיל. בביקור אחד שמע את הגרי"ז תוקף בחריפות את מנהיגי הציונות בכלל והמזרחי בפרט, למעט הרב מאיר בר אילן זצ"ל, שהיה בן זקוניו של מרן הגאון הנצי"ב זצוק"ל והגרי"ז היה נין של הנצ"יב דרך אמו שהייתה בת בתו של הנצי"ב (אביו הגר"ח זצוק"ל היה חתנו של הגאון הרב רפאל שפירא זצוק"ל, חתן הנצי"ב). כאן ניצל את ההזדמנות ושאל הגרי"ז מדוע אינו מדבר נגד הרב בר-אילן, והגרי"ז השיב כי הוא משפחה. הגיב הרב שחור ואמר שהרב קוק מתייחס לכל יהודי כבן משפחה ומכאן יחסו המקרב כלפי החלוצים החילוניים. הגיב הגרי"ז: "כן, אצל הרב קוק כל יהודי הוא כמו דוד!"

הגרי"ז היה שולח אנשים שבאו לברכות בעבור כאלו הזקוקים לרחמי שמים, לרב חרל"פ ולר' אריה לוין, תלמידים מובהקים לרב קוק ותומכים בדעותיו.

ב"עובדות והנהגות לבית בריסק", חלק ג' או ד', עמ' ס"ב, כתוב כך: 'חובה להדגיש, כי למרות שרבנו מרן הגרי"ז ידע היטב כי השקפתם של גדולי תורה מסויימים על המדינה ושותפיה שונה מדעתו, וכמה פעמים היו ויכוחים נוקבים ביניהם בעניינים אלו, הדבר לא גרע כי הוא זה מחשיבותם וערכם הרם בעיניו. וכסדר השרישו "בבית בריסק" בענין המלחמה על טהרת ההשקפה, שאין לנו שום דבר אישי כנגד גדולי ישראל שאינם דוגלים באותה שיטה.

מרן הגרי"ז זצ"ל הסביר פעם, כי יש להבין שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וכשם שפרצופיהם אינם שוים, כך דעותיהם אינם שוות, ואי אפשר לפסול ולבטל לחלוטין את כל האנשים והרבנים שאינם כהשקפת "בית בריסק". מחובתנו להשמיע את האמת... אך למרות הכל חייבים לנהוג בתלמידי חכמים בכבוד הראוי להם.'

לאחר דברים אלה מובאים הדברים הבאים המראים על הערצתו של הגרי"ז לגרי"מ חרל"פ, תלמידו וממשיך דרכו של הרב קוק: 'מרן הגרי"ז זצ"ל החשיב מאוד את הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, ואמר עליו שהוא "עובד ה'", ובבואו לירושלים שלח את בניו לחזות באמירת שיר השירים שלו בעש"ק לאחר חצות, מלובש בבגדי שבת קודש, שנאמרה מתוך דביקות נפלאה. וכן נהג הגרי"ז זצ"ל להזמין אותו דרך קבע לשמחותיו, והושיבו במזרח, וכשחלה רבי יעקב משה זצ"ל, הלך מרן הגרי"ז לבקרו.' (שם)

ובספר "בינו שנות דור ודור" להגר"ש דבליצקי שליט"א (ובו סיפורים על כמה מגדולי ישראל ועל הנהגותיהם המיוחדות בקודש) יש פרק שלם על קדושתו המופלאה של הגרי"מ חרל"פ, ועל הנהגותיו המיוחדות במצוות ויראת שמים. בין השאר מצטט הגר"ש את הסיפורים הנ"ל, ומוסיף, כי בהלוויתו של הגרי"מ חרל"פ זצוק"ל, בין ההמונים שבאו לחלוק לצדיק את כבודו האחרון, היה גם הגרי"ז זצ"ל.

וכן הגרי"ז העריך מאוד את הגאון הרצי"ה זצ"ל ואף התבטא כי הוא "ירא שמים מופלא". גם הגרא"א כהנא-שפירא זצ"ל, ראש ישיבת "מרכז הרב" והרב הראשי האשכנזי לישראל, זכה להערכה רבה מצד הגרי"ז. וידוע כי שנה אחת התקרבו הימים הנוראים, ובמניינו המצומצם של הגרי"ז לא היה כהן שישא את כפיו. ביקש הגרי"ז מהג"ר אברהם שפירא שיואיל להשתתף בתפילתם, ולברכם בנשיאת כפיו. הרב שפירא נעתר לבקשתו, ומאותה שנה (למשך עשר שנים) הקפיד להתפלל במניינו של הגרי"ז בימים נוראים. לפני נשיאת הכפיים היה הגרי"ז נוטל את ידיו של הרב שפירא, כפי ההלכה שהלוי יטול ידיו של הכהן. (ספר "אמרי שפר" עמ').

הרב טננבאום ז"ל, לימים מזכיר ועד הישיבות, שהיה בעת ובעונה אחת מקורב לרב הראשי הגאון הרב יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל ולרב מבריסק. פעם שאל את הרב מבריסק לפשר דבריו החריפים והבוטים נגד "היכל שלמה", משכן הרבנות הראשית לישראל באותם הימים. השיב הרב מבריסק שבוודאי הוא יודע ומכיר שהרב הרצוג הוא גאון וצדיק, אבל הדרך שלו עלולה להביא לטעויות חמורות ומכשלות קשות, ובלית ברירה הוא חייב להתנגד.

כשרצו להקים מטעם הסוכנות סמינר לרבנים בקהילות בחוץ לארץ, יצא הרב מבריסק כנגד זה בחריפות. לבסוף לא הצליחו לארגן את הקבוצה והתלמידים הלכו ללמוד בישיבת "מרכז הרב" ולזה לא התנגד כי ראה את ישיבת "מרכז הרב" הציונית מיסודו של הרב קוק כישיבה ככל הישיבות על אף התנגדותו החריפה לציונות.

מרן הגאון הרב גרשון לפידות זצ"ל (תרל"ח-תשט"ז) - נולד ביאסי שברומניה לרב חיים אברהם לפידות זצ"ל, מחסידי הגאון ר' אברהם מתתיהו משטפנשט זצוק"ל. עלה עם משפחתו לירושלים בגיל 3. למד בירושלים אצל הגאון הרב בצלאל ברנשטיין זצ"ל. היה מקורב לגאון ר' דוד בידרמן מללוב. כיהן בירושלים כרב שכונת בית ישראל לאחר פטירת הגרש"א פולונסקי ("הרב מטפליק") זצ"ל, וכן מילא את מקומו בבית הדין של אגו"י. נודע בגאונותו ובהתמדתו ללא לאות. לצד שקדנותו בתורה, הרבה במעשי חסד. למשל, התברר לו משיחה עם בחור שהגיע אליו שהוא התארס ובגלל שאין לזוג היכן להתגורר החתונה עומדת להידחות. משהבין זאת אמר לבחור שיגורו אצלו כדי שהחתונה לא תידחה, וכך אירח את הזוג הצעיר במשך כחצי שנה עד שעברו לדירה משלהם. נסע מספר פעמים לארצות הברית כשליח לאיסוף תרומות עבור ישיבת תורת חיים הירושלמית. למד בחברותא עם מרן הגאון הרב יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, ממנהיגי "העדה החרדית" בירושלים, אך שוחח רבות בדברי תורה גם עם הרב קוק שראה בו את אחד מגדול הדור ובמכתב אליו כתב כך:

'נתתי לבי לעיין בדבר השאלה אשר באה לפני מרן הגאון הגדול שליט"א בדבר גבאי צדקה אשר נתנו בידו בצירוף עוד ב' גבאים  מעות עבור גמ"ח בעיר אחת בחו"ל ועתה השני גבאים שחל"ח (שבקו חיים לכל חי) ונותר הוא לבדו ובראותי כי בעוה"ר היהדות נתמוטט שם, ומיראתו כי הכסף לא יפול בידי אנשי רשע לכן הוא רוצה לשלוח הכסף לפעה"ק, ובא בשאלה לפני מרן הגאון אם מותר לו לשנות, ויען כי בעווניי לא מצאתי בזה מקום לפלפל בארוכה, רק אני מודיע לפני מרן מלכא מה שעלה בידי בנדון זה, ורבינו ברוחב בינתו אשר יבחר יקרב...

                                                                                                                              הק' גרשון לפידות'

יש לציין שהשתתף בחגיגות הקמת הרבנות הראשית לא"י ונאם מטעם ישיבת "תורת חיים" והיה אחד מראשיה.

מרן הגאון הרב ירוחם הלוי לייבוביץ' זצוק"ל (תרל"ג-תרצ"ו) - היה אף הוא מתנגד חריף לציונות אך כתב לרב קוק: 'לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א'. ובמכתב אחר: 'הגאון הגדול, נר ישראל, אור עולם, כקש"ת מהרא"י קוק נ"י ויזרח לעולם באורו ותורתו', ובסוף המכתב חתם ר' ירוחם: "והנני המשתחווה לפניו באהבה וברוב הדרת הכבוד." ('אגרות לראי"ה' אגרות שכ"ג, שמ"ב).

במכתב ששלח ר' ירוחם לרצי"ה הקדים ר' ירוחם שורות אלו: "ברוך הבא בשם ה', הו"כ ידיד נפשי הרב הגאון וכו', בנם של קדושים אור ישראל ומאורו, ה"ה כש"ת מהרצי"ה קוק נ"י ויזרח לעולמי עד" ('אגרות לראי"ה', נספחות, 29). רואים הערצה לא רק הערצה גדולה לאב אלא גם הערצה לבן.

כשהספידו את הראי"ה זצ"ל במיר, ניגש ר' ירוחם לספדן ואמר לו: "תאמר ותדגיש, שכל מעשיו היו לשם שמים!" (חוברת 'לכבודה של תורה', עמ' 86).

וכן הגר"ש ישראלי זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, שכשבא אל ר' ירוחם זצ"ל לקבל ברכת פרידה, לפני עלותו ארצה לישיבת מרכז הרב, אמר לו המשגיח הנערץ: "תגיד בשמי לגאון הרב קוק שיחי', שאני מקנא בעוה"ב שלו, בזכות מה שהוא עושה למען התורה!" ('ליקוטי הראי"ה' ח"ג עמ' 135).

הגאון הרב ברוך דב לייבוביץ זצוק"ל (תר"ל-ת"ש) - היה גם הוא מתנגד חריף לציונות, כתב בראש מכתבו לרב קוק: 'כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת'. ובמכתב אחר ששלח לרב קוק במחלתו הקשה כתב:

'ב"ה ז' מנ"א תרצ"ה.

החיים והשלום ורפואה שלימה מן השמים, אל כבוד הגאון האמיתי, פאר הדור והדרו, כקש"ת ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, נרו יאיר, שיחי' לאורך ימים ושנים טובים אמן, האב"ד בירושלים עיה"ק תובב"א.

העליון ית"ש יאריך ימיו ושנותיו על ממלכתו להאיר עין ישראל בתורתו הקדושה עד בוא משיחנו בב"א, ויחדש כנשר נעוריו ועצמותיו יחליץ, ויקויים בו וקווי הש"י יחליפו כח. ישלח לו רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל ולכל בשרו מרפא, ויחזקהו ויאמצהו בכל גופו הטהור, ויזכה לראות בגאולתן של ישראל ובבוא משיחנו אמן. והנני בתוך המעתירים להש"י על שלו' וטובו דכ"ג. ישמע הש"י בקשתם ועתירתם, וישמח לבב כ"ג בבריאות טובה וחזקה אמן.

דברי המעתיר להש"י על שלו' וטובו דכ"ג, ישלח דברו וירפאהו במהרה.

ברוך דוב ליבאוויץ

ר"מ בישיבה ה' בית יצחק.'

לעומת מכתבו זה לרב קוק במכתב לרב זוננפלד כתב 'אב"ד בירושלים' ללא ה' הידיעה.

הגאון הרב משה מרדכי אפשטיין זצוק"ל (תרכ"ו-תרצ"ד) - מראשי ישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה ומתרפ"ה בחברון ולאחר פרעות תרפ"ט שם, עברה לירושלים בשם "כנסת ישראל - חברון" המוכרת כישיבת "חברון". בזמן שהותם בארה"ב של חברי המשלחת לארה"ב בתרפ"ד לגיוס כספים למוסדות התורה בארץ ובאירופה שבה היו חברים הרב קוק, הגרמ"מ אפשטיין והגרא"ד כהנא-שפירא מקובנה זצוק"ל הי"ד, יצאו מספר מלעיזים על הראי"ה זצ"ל, כי דרשותיו "אינן על חיזוק התורה". בתגובה פרסמו חברי המשלחת, הרב אפשטיין והרב אברהם דובער כהנא שפירא, את גילוי הדעת הבא ('אגרות לראי"ה' עמ' רנ"ב-רנ"ג):

"מכתב גלוי" שנשלח למערכת "קול ישראל" בירושלים עיה"ק תובב"א.

בהיותינו יחד עם חברנו הגאון הגדול האמיתי מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א בעבודת הקודש למצוא עזר ותמיכה למוסדות התורה באה"ק ובאירופה, ובראותנו את עבודתו המסורה והפוריה למטרה קדושה זו, הננו מצטערים מאוד ומשתוממים לראות שלמרות מסרו את נפשו לצאת מהארץ לחוץ לארץ בדרך רחוקה כזו, ולמרות עמלו הרב להרמת קרן התורה, נמצאו כאלה שמעיזים להעליב אותו ולהוציא לעז לאמור: שנושא דרשותיו אינו כלל לחיזוק התורה וכו'..."

כשחזר הרב קוק לארץ בשבט תרפ"ה כותב לו הגרמ"מ שכבר היה בארץ ('אגרות לראי"ה', עמ' רס"ו-רס"ז):

ב"ה יום כ"ב לחודש כסלו תרפ"ה

החיים והברכה להוד כבוד ידיד ה' וידיד בית ישראל, הגאון האמיתי, מופת הדור, אוצר התורה החכמה והיראה, מו"ה ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, הרב הראשי לארץ ישראל... שמחתי על מכתב כבוד הדר"ג, המבשר שלו'... ושב הוא כבר אל ארץ קדשינו, ולעבודתו הקדושה... ויוסיף לו ה' עוז ואיל, לפעול ולעבוד לטובת ארצנו ועמנו ברוח קדשינו. חפצתי מאד לידע מתוצאות הטובות מנסיעתו בלונדון, אכן בטח המה מהדברים הנמסרים בע"פ, וע"כ אחכה לעת שיזכני ה' להתראות בשמחה, אחשוב בע"ה לערך בחצי שבט לבא לאה"ק.

ב"ה ששבתי מדרכי בחו"ש, אך הלחץ והטרדה והמצוקה הקיפוני, ואך לחסדי הנותן ליעף כח, [אקוה] כי יחזקני ויאמצני. הנני בזה ידידו, מוקירו כגאון קדושת ערכו, מקוה להתראות בחו"ש בקרוב, משה מרדכי עפשטיין.

ד"ש באה"ר, לכבוד ידי"נ חתנא דבי נשיאה, בנן של קדושים, הרב הג' איש חמודות, מו"ה ר' ישראל ראבינאויץ שליט"א... והנני מסיים בברכה רבה, בהצלחה בכל מעשי ידיו, ידידו ומוקירו, משה מרדכי עפשטיין.

המכתב האחרון ששלח הרב אפשטיין לרב קוק היה בתרפ"ט ('אגרות לראי"ה', עמ' שס"ג):

עה"ק חברון, ז' ניסן תרפ"ט

חג שמח וכשר לכבוד ידי"נ הגאון האמיתי מופת הדור והדרו כש"ת מו"ה ר' אברהם יצחק הכהן שליט"א, הרב הראשי לאה"ק.

קבלתי מכתבו היקר ואפריון נמטי להדר"ג, שרוצה לתרץ דברי קדשו של הגר"א זצוק"ל, שאנכי תמהתי עליו בספרי (על ב"מ) דף י"ג ע"א....

מרן הגאון הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה") זצוק"ל (תר"ט-תרפ"ז) - עלה לארץ עם חלק נכבד מישיבת סלובודקה כדי להקים סניף של הישיבה בחברון, כשביקש להעניק סמיכה לתלמידיו, הוא פנה לרב זצ"ל בבקשה שיעניק סמיכה לשני תלמידים אשר "לבשו צורה תורית מוסרית באופן נעלה" ('אגרות לראי"ה', עמ' ש"י):

'בעז"ה שבת להורת לששון לפ"ק

כבוד ועונג רוחני וגשמי להו"כ הגאון הגדול, המפורסם בקצוי ארץ בגאון תורתו, חכמתו וצדקתו, ובנועם מדותיו העמוקות והנשגבות באור התורה, אוהב עם ישראל במסי"נ כו', כקש"ת מרנא הגרא"י הכהן שליט"א אב"ד ור"מ דירושלם עיה"ק.

אחד"ש הדר"ג בכבוד ויקר כמשפט. לא אוכל למנוע א"ע מבלי בוא בכתובים הפעם באשר הדבר נוגע לשני רבנן, הרב הג' הנעלה מר צבי נ"י פוכאוויץ והרה"ג החריף והשנון בכשרון ודעת מר ישראל מאיר נ"י גערוויש, אשר למדו זה כמה בישיבת סלאבאדקע וכעת פה חברון עיה"ק, ושניהם כאחד טובים כי פשטו צורה ולבשו צורה תורית מוסרית באופן נעלה. ויען כי נחוצים המה להשיג סמיכת חכמים, ובכן מצאתי חובה לנפשי גלות דעתי וחפצי כי המה ראוים וראוים לזה, ותקותי כי יתקדש ש"ש בכל מקום היותם.

וע"ז באתי עה"ח כגודל גאון ערכו הרם, העבד ללמודי ד' וחושבי שמו.

נתן צבי פינקעל'

וכן אמר לתלמידו הגר"י הוטנר זצ"ל: "הוא אמנם לא למד בישיבות המוסר, אבל 'ער איז די צורה פון מוסר!' ('הוא הצורה של המוסר!')"

מרן הגאון הרב אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל (תרל"ז-תשכ"ה) - בנו המפורסם של "הסבא מסלבודקה" שהתפרסם כראש ישיבת מיר. בדברי תנחומיו על פטירת הרב קוק כתב: "רעדה ופלצות אחזתנו למשמע השמועה הנוראה על האסון הנורא שקרה לנו ולכל בית ישראל ומה נורא השבר לכל בית ישראל בהיעדר מנהיגו וקברניטו הדגול, אשר הקריב תמיד את נפשו לטובת האומה, וברוחב לבבו ואהבת ישראל הטהורה, בגדלותו, בצדקתו וברוחו הכביר היה לסמל השלום...!" ('אגרות לראי"ה', עמ' תקע"ח)

מרן הגאון הרב אברהם שמואל פינקל זצוק"ל - בן "הסבא מסלבודקה" שהיה ראב"ד יזנה בליטא. ביקש מהרב קוק אישורי עלייה לו לאביו:

'אברהם שמואל בהגה"צ רנ"צ פינקעל

אב"ד דיעזנא דליטא

                                                                                                בעזהי"ת עש"ק לסדר יציאת מצרים יעזנא

להוד כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם החכם הכולל בכל קדשי ישראל כש"ת מוהר"ר הגרא"י קוק אב"ד דירושלים הקדושה שליט"א עכב"ב.

באתי לבקש מהדר"ג בטח הדר"ג יודע אאמו"ר שליט"א המנהל ומיסד הישיבה הגדולה דסלאבאדקע הגה"צ ר' נתן צבי שליט"א קודם המלחמה יסדתי ישיבה גדולה מבחורים גדולי תורה בפארשט אצל גראדנא הייתי שם מנהל ור"מ אך עבור הסבות המלחמה בטל הדבר עבורי וכעת יושב אני במדינת ליטא בעיר יעזנא לרב להם וכאשר נמצא אני פה גלמוד בלא חבורת ת"ח אשר מילדותי הורגלתי בזה וגם חוץ מזה חפצי מאד מאד להיות בא"י הקדושה והעיקר מונח במוחי תמיד המחשבות להפיץ תורה ויראה בא"י הקדושה במסירות נפש. ע"כ באתי להדר"ג נ"י להציע לי כי כת"ר אשר כוונתו במסירות נפש לרומם קרן התורה והיראה בא"י הקדושה כי מציון תצא תורה לכל העולם חשב זאת בלא פניות אשר הדר"ג יבין זאת כי רק יתקשר כת"ר עמי ליסד בירושלים ישיבה גדולה ומפוארה כי גם בהמשך הימים אחרי ביאתי לגבולכם אחשוב להביא גם אאמו"ר שליט"א אשר בעזהי"ת בדורותינו זכה ליסד כמעט כל הישיבות הגדולות ולהעמיד על בסיס נכון וידוע זאת לכל כי נמשכים אחריו בכל מקום אשר הוא נמצא באהבת ובמסירות נפש לו כל בני תורה ואברכים אשר נדבקים הם לאאמו"ר שליט"א. ע"ז אבקש מהדר"ג לכתוב לי מזה אם יסכים לזה עמי ולשלוח לנו רשיון הממשלה עכ"פ אבקש מהדר"ג להשתדל עבורי איזה משרת רבנות או משרה למנהל או ר"מ בישיבה גדולה כן תוכלו לנסות אותי ובעזהי"ת לא להתפאר לי כי חוץ מרוחניות אביא גם תועלת רב בל"נ בגשמיות להישיבה כי אוכל לנסוע בעיירות גדולות ליסוד הישיבה כי בעזה"י אמצא חן גם בדרוש אחכה לתשובתו בכליון עיניים.

                                                                                                     ממני אברהם שמואל פינקעל הרב דפה

מרן הגאון הרב יהודה לייב חסמן זצוק"ל (תרכ"ט-תרצ"ו) - המנהל הרוחני של ישיבת חברון ומראשי תנועת המוסר. אף שהתנגד לדעותיו של הרב קוק ולא נמנע מלהוכיחו על כך לשיטתו בפני אחרים, היה מעריץ של הרב קוק כמו "הסבא מסלבודקה" שהיה גם הוא מראשי תנועת המוסר ומראשי ישיבת חברון. סיפר הגאון הרב יעקב בצלאל ז'ולטי זצ"ל, שבהלוויתו של מרן הרב קוק זצ"ל התהלך יחד עם המשגיח ר' יהודה לייב חסמן, והרחוב שליד בית הרב התמלא ברבנים וראשי ישיבות ותלמידי חכמים מירושלים וכל הארץ. אמר לו הרב חסמן ביידיש: "אתה רואה פה כל כך הרבה ראשים, ובכן דע לך, שאנו הולכים ללוות ראש שהיה גדול מכל הראשים האלה יחד." ('לקוטי הראי"ה' א', עמ' 52) וכן הרב ישראל שורין כותב בכרך השני של ספרו "מורי האומה" על לווית הרב: "סמוך לקבר עמד רבי יהודה לייב חסמן, המשגיח של ישיבת חברון, פניו חיוורות כסיד וראשו מורד לארץ. פתאום הרים את ראשו ואמר לכל התלמידים אשר הקיפו אותו: "איר זעט די אלע קעפ וואס זיינען דא, אזא קאפ צונופגענומען לייגט מען יעצט אריין אין קבר!" ("הסתכלו והביטו, רואים אתם את כל הראשים [היו כמו חמישים אלף ראשים], ראש שקול כנגד כל הראשים מורידים עתה לקבר!". שמעתי מפי גיסי הרב יהודה צביק ע"ה, אשר היה באותו מעמד."

מרן הגאון הרב יחזקאל סרנא זצ"ל (תר"ן-תשכ"ט) - כיהן כראש ישיבת חברון לאחר פטירת הגרנ"צ פינקל, לצד שני גיסיו, הרב משה חברון והרב אהרן כהן. היה האחראי לבחירת מקום בא"י לישיבת סלבודקה שעלתה לארץ בתרפ"ד-תרפ"ה ומסיבות שונות בחר בחברון, ולאחר פרעות תרפ"ט היה האחראי למעבר לירושלים. היה גם מראשי ועד הישיבות וחבר מועצת גדולי התורה. היה מעריץ גדול של הראי"ה ככלל צוות הישיבה וגדולי ישראל. סיפר תלמידו, הרב יהושע סלומון: 'מו"ר ראש ישיבת חברון, הגר"י סרנא זצ"ל, היה ממעריציו הגדולים של הראי"ה, והפליג לא פעם בשבחו כגאון וצדיק.' ('ליקוטי הראי"ה' ח"ג עמ' 218). הגר"י סרנא למד ושנה בספריו של הראי"ה, ביניהם הספר 'שבת הארץ'. כשיצא ספרו של הראי"ה 'מוסר אביך', אמר הגר"י בשמחה: "סוף סוף אנו זוכים לפגוש את תורת המוסר של הרב!" כמו כן עודד הגר"י הוצאה לאור של ספרי ביאורים על תורתו של הראי"ה.

מרן הגאון הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל (תרמ"ו-תשל"ו) - במכתב לרב קוק ביום חמישי, כ"ט בניסן תרפ"ה, כותב הרב אברמסקי על הכתרתו כראב"ד פ"ת, לאחר פטירתו של הגאון הרב ישראל אבא ציטרון זצ"ל, מינוי שלא יצא אל הפועל, כשהוא פונה לרב קוק בלשון זו: 'שלמא רבא ובריות גופא לכבוד ידיד ה' ועמו הגאון הגדול המפורסם איש האשכולות פאר הדור וכו' וכו' מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א הרב הראשי לא"י והגאב"ד עיר הקודש ירושלים תבב"א'.

מרן הגאון הרב יוסף יהודה לייב בלוך זצוק"ל (תר"ך-תר"ץ) - שנודע כראש ישיבת טלז וכיהן גם כראב"ד טלז, אמנם פורסם מכתב חריף נגד "אורות" בחתימתו לאחר יציאתו לאור בתר"ף, אך התכתב בתרפ"א בידידות רבה עם הגרצי"ה ובמכתב תשובה לרצי"ה משבח את התוכנית להקמת "ישיבת "מרכז הרב" שהרב קוק קרא לה "ישיבה מרכזית עולמית" והרב בלוך מכנה אותה במכתב "ישיבה גדולה עולמית" (המכתב הודפס כנספח ל'אגרות הראי"ה' ג', עמ' ש"ז-ש"ח):

'יוסף יהודה ליב בלאך

אב"ד ור"מ בטלז

בעזהי"ת אור לי"ד שופ"ק תרפ"א

לכבוד הרב הגאון המפורסם מו"ה צבי יהודה הכהן קוק שליט"א שלו' וברכה עד עולם!

אחד"ש באהבה...

ד) ומה מאוד מצאתי לטוב בהרשמים לפרוגרומה ששלח לי כת"ר בדבר יסוד ישיבה גדולה עולמית בירושלים עיר הקודש...

הנני מחכה על מכתב מכתר"ה שנית... ואומר שלו' וברכה לכתר"ה כחפצו וחפץ ידידו... מברכו בהצלחה רבה בל מפעלי' למען שמו ית'... יוסף ליב בלאך.'

בנוסף, כשאחד מבחירי תלמידיו בטלז שכונה "העילוי מריטובה" או "אליהו ריטובר", הגאון הרב אליהו יצחק פריסמן זצ"ל, יצא מהישיבה כדי לעלות לארץ ללמוד בישיבת "מרכז הרב", הגריי"ל בלוך ליווהו בצאתו, כבוד נדיר של ראש הישיבה לתלמידיו. ב"מרכז הרב" הפך לבחיר הישיבה שהגרא"א בורשטיין שהספיק ללמד כתשעה חודשים בישיבה עד שנפטר בפתאומיות בי"ט בכסלו תרפ"ו, אמר שהוא התלמיד היחיד המבין את כל דבריו בשיעור (כאן יש להעיר שהרב בורשטיין הכיר את משפחת פריסמן מהשנים שבהן היה ראב"ד ריטובה), ואז היה ב"מרכז" מבחר איכותי ביותר של עילויים מובחרים מישיבות אירופה וגם מישיבות אחרות בירושלים.

מרן הגאון הרב יצחק הוטנר זצ"ל (תרס"ו-תשמ"א) - היה מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בדורו שהתפרסם כראש ישיבת רבי חיים ברלין בניו-יורק וכמחבר "פחד יצחק" על התורה והמועדים. היכרותו עם הרב קוק החלה בתרפ"ה כבחור בישיבת "כנסת ישראל" שעלתה מסלבודקה לחברון, ועלה לירושלים מדי פעם ובא לפני הרב קוק ושוחח עמו בדברי תורה והפך לתלמידו אף שחלק על השקפתו הציונית. בתרצ"ב יצא לעיר הולדתו ורשה לביקור משפחתי ולהוצאתו את ספרו הראשון והחשוב "תורת הנזיר" כשהסכמת הרב קוק מתנוססת בראש ההסכמות, ובמכתב הבקשה להסכמה מכ"ב בטבת תרצ"ב כתב הרב הוטנר: 'הוד כבוד אדמו"ר הגאון הגדול, עטרת ישראל וקדושו מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א', וחתם: 'בצפיה למכתב כ"ג (כבוד גאונו) הנני חותם המתאבק בעפר רגליו'. לאחר הוצאת הספר לאור חזר הרב הוטנר לקרבתו של הרב קוק עד נסיעתו לארה"ב לכהן בראשות ישיבת "רבי חיים ברלין".

הרב ישעיה שטיינברגר, מתלמידי הגר"י הוטנר בישיבת רבי חיים ברלין, אמר שהלך בחג סוכות להקביל את פני רבו והוא שם לב בביקורו זה בסוכת רבו לתמונת הרב קוק שקישטה את הסוכה. שאל אותו הרב שטיינברגר על תליית התמונה בסוכה כשבסביבה גרו גם מחוגי המתנגדים לרב קוק. הרב הוטנר השיב לו והפליג רבות בשבחו של הרב קוק ואמר: "הרב היה בקי בכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, בנגלה ובנסתר, כל רז לא אניס ליה...!" "הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות מכל אותם אשר חלקו עליו!" (כל זאת אינו סותר להערצתו לבן דורו, הגאון ר' יואל טייטלבוים זצ"ל מסטמר, אך הרב הוטנר מהיכרותו האישית והקרובה עם הרב קוק ראה שהיה גדול מכל אלו שחלקו עליו.)

בביקורו של הרב נריה  אצל הרב הוטנר בניו-יורק בראשית קיץ תשי"ז אמר לרב נריה: 'הרב היה איש הגר"א!' וכוונתו למה שכתב ב"פחד יצחק" (ר"ה, מאמר י"ד)"הגר"א - איז דער פשט - התיחסות לכל מקצועות התורה מבל להבליט פנים אחד על השני - היקף כללי המאחד את כל חלקי התורה". ועל קשריו על הרב אמר: "הקומה התחתונה שלי... היא הסבא מסלבודקה והקומה העליונה היא הרב קוק!" ו"אלמלא נפגשתי עם הרב קוק הייתי חסר 50% מהווייתי!"

באותו ביקור של הרב נריה, הוא ביקר גם בישיבת ר' חיים ברלין לשמוע שיעור מחשבתי של הרב הוטנר לקראת חג השבועות. כנכנס אחרי כן לחדרו של הרב הוטנר להודות לו על העונג הרוחני, אמר הרב הוטנר בין היתר לרב נריה: "איהר זעהט וויא איך ארבעט-איבער א שטיקעלע 'עולת ראי"ה'." ("ראה איך אני מעבד קטע מ'עולת ראי"ה'.")

וכן התבטא פעם: "איך בין דאך גיווען ביי הרב קוק אונטער זיין טלית קטן!"="הלא הסתופפתי אצל הרב קוק תחת הטלית הקטן שלו!"

הרב מתיתיהו גרינברג מספרינג-וואלי, מתלמידי הגר"י הוטנר, אמר לרב נריה שהגר"י הוטנר קרא למאמריו "הלכות דעות וחובות הלבבות", ואת הביטוי הזה הרב הוטנר לקח ממאמרו של הרב "תחיית הקודש" שנדפס ב'מאמרי ראי"ה' ח"א, עמ' 49 (וכן במאמר "עצות מרחוק" שהודפס בירחון "הפלס" שנת תרס"ב).

ב'ספר הזכרון למרן בעל ה"פחד יצחק" זצ"ל' בחלק התולדות בעמ' ל"ב מובא מאמר אחד על מאמר חז"ל משען לחם זו הלכה משען מים זו אגדה ומפרש שלחם מביא צימאון למים ולא להפך ומקור הדברים ב"ערפילי טהר" (הקובץ השני מכתבי "שמונה קבצים" של הרב קוק שיצא כספר בפני עצמו כבר בחייו של הרב קוק שנתן לו את שמו).

הסברו הנודע של הרב הוטנר על הקשר שבין הודאה על טובה לבין הודאת בעל דין ("פחד יצחק", חנוכה, מאמר ב', אות ה'), מקורו בתחילת 'עולת ראי"ה', על "מודה אני".

בכ"ח באלול תשכ"ב כתב לרב נריה מכתב תודה על החוברת "רבנו" שהוקדשה לרב קוק ובו כותב הרב הוטנר: "תשואות חן בעד החוברת רבנו. בעיני חוברת זו היא הופעה כדאית להורות עליה באצבע. שתי כוסות עמדו לפניך בכתיבת חוברת זו... סערת נפש של התבטלות תלמיד לרב... שלות נפש של הערכה שקולה של המורה הגדול. והנה רוחב דעתך הוליד כוס שלישית. אשר לתוכה... הנך עומד ומערה שתי הכוסות הקודמות הסותרות זו את זו, ראה זה פלא, שתי הכוסות... מתמזגות בהתאמה נכונה... קצב אחיד של סערה ושלוה בנשימה אחת. העיניים מפיקות שקט של הסתכלות המוחין, והיד רועדת מחמת האש היוקדת בלב. חילך לאוריתא, חביבי!"

אחרי כן מתייחס למקרה של ביקורת המקרא באוניברסיטה העברית שהוכנסה לשם בניגוד למה שהובטח לרב קוק ובהתייחסו למקרה זה כותב על הרב קוק פעמיים "מרן, נ"ע" ולקראת הסוף 'מרן זצוק"ל'. כלומר גם מההתייחסות למקרה זה רואים את הערצתו הגדולה לרב קוק. ובכל מקרה הוא לא אמר לו בסוף שכנראה לרב זוננפלד זה לא היה קורה אלא אמר, כפי שהוא עצמו כותב במכתב זה, "כנראה שמלבד הנשמה צריך להכיר את הגוף".

וכן במכתב למרן הרצי"ה קוק זצ"ל באותו יום של המכתב לרב נריה, שבו מכנה את הרצי"ה "אלופי ומיודעי" ופונה אליו כ'הדר"ג' ("הדרת גאונו") כתב עד כמה הוא מבין שהיה תלמידו של הרב קוק וכותב:

'הנני בזה להגיד להדר"ג... הנה אמרו חכמים: 'לא קאי איניש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין' ולמדים אנו מזה 'אז כאפן צושנל די דעה פון א רבי'ן איז נישט א גוטער סימן פאר א תלמיד'. בבחינה זו הנני מכיר את עצמי עכשו בתור תלמידו של הרב, נשמתו עדן, הרבה יותר מכל אלה שתפסו, כביכול, את תורתו תכך בזיקה ראשונה... התחדשות ההרגשה בתורתו של הרב, היתה מלפפת אותי בכל עת שהותי הפעם בארץ..." ומסיים את מכתבו "בבקשה מיוחדת להתפלל עלי שאזכה להצטרף... לבנין מהלך התורה בארץ. באהבה, יצחק הוטנר.'

ובמכתב לרצי"ה עוד בחיי הרב קוק:

'ואני בעצמי כמעט תמיד רוחשים ולוחשים בי הרהורי געגועים וכיסופים קלים על "ארץ ישראל", אולם לעיתים תכופות יש אשר יתלכדו כולם לשטף אחד ועברוני ושטפוני על כל קרבי ועל כל הוויתי. ולאמיתו של דבר רק אחרי צאתי את הארץ נתחוור לי המושג "ארץ ישראל" לכל מלא היקפו... וכמדומה לי עכשיו שאם אזכה לעלות ולהאחז בה שוב, אדע כבר לנשום באוירה המחכים לגמרי בדרגא אחרת.

ומעין הרגשת סבי דבי אתונה בהריחם בניכר את ריח עפר ארצם ותחי רוחם, הנני מוצא עכשיו בעיוני בספריו של הרב שליט"א (הראי"ה). יש לי הרושם כאילו נתקפל בהם, בעמודיהם, בטוריהם, הרבה הרבה מאוירא דארעא דישראל, ובכל פעם מדי עייני בהם עולה באפי ריחה של ארץ חמדה, וכל כגון דא כולי עלמא מודו דריחא מילתא היא. ברי לי עכשיו שעל ידי מי שלא טעם מטעמה של ישיבת ארץ ישראל לא ניתנו ספרים כאלו להכתב. אותה התפיסה האורגנית את אחדותה הכללית של כנסת ישראל לכל דורותיה ולכל שדרותיה ובכל הופעותיה... וכל אותם סגנוני הציורים ודרכי ההסברה שבהם היא באה לכלל ביטוי בספרים הנ"ל (של הראי"ה) - אי אפשר להם שיוולדו כי אם על הרי יהודה וירושלים. ומכיוון שעמדתי על המומנט המכריע של "ארץ ישראל" החי בכל עורקי מחשבותיהם והשקפותיהם - נכנסו אצלי בהחלט לכלל "תורת ארץ ישראל...' ('אגרות לראי"ה', עמ' תקס"ז)

המכתבים מעידים כאלף עדים על הערצתו קרבתו של הרב הוטנר לרב קוק וכן לבנו הרצי"ה שהרב הוטנר ביקש ממנו להתפלל עליו. (ראו המכתב ב'בשדה הראי"ה', עמ' 437 וב'אגרות לראי"ה', עמ' 47.)

מרן הגאון הרב סלימן מנחם מני זצוק"ל (תר"י-תרפ"ד) - מגדולי רבני הספרדים בדורו, ובנו של הגאון הרב אליהו סלימן מני (הרא"ם) זצוק"ל, כיהן כאביו כראב"ד הספרדים בחברון לאחר פטירת הגאון הרב חיים חזקיהו מדיני (ה"שדי חמד") זצוק"ל. הרב קוק פנה אליו בבקשה להתקין תקנה בענין חימום המקוה. בתשובתו בי' בתמוז תר"פ מגלה הרב מני את עומק ההערצה שרחש לראי"ה זצ"ל ('אגרות לראי"ה', עמ' קע"ז):

'לכבוד מ"ע עטרת תפארת ישראל, ראש גולת אריאל, כתר תורה, הוא זיוה הוא הדרה, הרב הגאון המפורסם לשם טוב ולתהלה, ראשון לציון וראש רבני עיה"ק ירושלם ת"ו, כקש"ת כמוהר"ר אברהם יצחק קוק שליט"א, ויהי שמו לעולם, כירח יכון עולם, כי"ר...

התכבדתי בכתב ידי קדשו הנעלה למן י"א העבר, ואחר עד עתה להשיבו מפני חולשתי הרבה, ועד אשר עלה בידי לקבוע איש שיחמם הטבילה כנהוג, ונתנו מכיס אחינו ק"ק אשכנזים הי"ו לי"מ אחת, ומק"ק ספרדים הי"ו לי"מ אחת, ומכיסי חצי לי"מ לכל חדש, ונתקיימה גזירתו הטהורה בכל תוקף תלי"ת. אקוה כי יסלח לי על כל מכתביו הטהורים שהדר"ג שולח לי ואני מקיימם ולא שלחתי להודיעו, יען כי סופר אין לי, ואני רב ימי מוטל על דוי לא אליכם, בטחתי ביקרת לבו הטהור כי מלך מוחל וסולח הוא.

ובכן כסא כבוד הדר"ג שליט"א ירום ונשא להוד ולתפארת וללבי עטרת, כאות נפשו הטהורה וכעטרת המוקירו ומכבדו ברגשי כבוד ויקר, סאלימן מנחם מני הי"ו.'

מרן הגאון הרב איסר זלמן מלצר זצוק"ל (תר"ל-תשי"ד) - ראש מוסדות "עץ חיים" בירושלים ובראשם ישיבת "עץ חיים". אמר לרב גרודז'ינסקי בביקור אצלו בהתייחסו לרב קוק: "אנו גדולים עד בריח הדלת שלו!"

אמר על רב אחד שדיבר בגנותו של הרב קוק: "קודם שיתפלל תפילת נעילה כפי שהרב קוק מתפלל מנחה רגילה ואז יוכל לדבר עליו!"

ובהספדיו על הרב קוק אמר ר' איסר זלמן:

"יחיד הדור בגאונותו, ביראתו, בצדקותו, בחסידותו ובמעשיו הגדולים!"

"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו... צריך להרגיש, שנפגע עמוד השדרה של כלל ישראל...!"

"במשך תשע שנים, רוב הזמן - ישב הרב וכתב "הלכה ברורה", ולפעמים ממש כאבה היד. מידי פעם, הייתי נכנס לברר עניינים קשים. הרב היה שקוע בעניינים אחרים, אבל מיד כששאלתי, נפתח המעיין, והכול קיבל אור חדש, עד שנדמה שזה עתה עסק הרב בדיוק בסוגיה זו!"

"הלוואי שביום כפור הייתי זוכה להתפלל כמו תפילת הרב בכל יום של חול."

"בשנתיים האחרונות הזדמן לנו להיפגש יחד על הכרמל, להתפלל יחד וכו'. במשך שבועות אחדים, היינו בצוותא בחלק גדול מן היום, וניתנה לי אפשרות להתבונן עליו הרבה יותר מאשר בפגישה ארעית. אז ניתנה לי הזדמנות לראות איך נראה פרצופו של אדם שאין לו רגע בלי קדושה!".

וכן כתב לכבוד הוצאה לאור של ספרים של הרב קוק בכ"ח באב תש"ה:

'ב"ה, ירושלים, יום ג' כ"ח לחדש מנ"א שנת תש"ה

הנני בזה להביע את רחשי לבבי ליום הזכרון, במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל. נוסף לאשר כבר נודע בכל תפוצות ישראל, עוצם גודלו בכל מקצועות התורה, בהלכה ואגדה, מוסר ודעת, לבד זה היה גדול מאוד בקיום מצות 'ולדבקה בו', שלדבקותו בד' ותורתו, אין מילים להעריך את ערכו.

ראוי לתלמידיו ומוקירי שמו ללמוד ממסירותו בכל לבבו באהבת ד' וישראל עמו, ותשוקתו העצומה לזכות את כל אשר היה ביכולתו להשפיע עליו, בין בדבריו החוצבים להבות אש בדרשותיו ובין בספריו הגדולים כבר אמרו חז"ל אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הם זכרונם, ובפרט לגאון ישראל כמותו, וראוי לתחזק ולעשות רצון הצדיק, לגמור ולהוציא את כל ספריו הגדולים, אשר עמל עליה ביגיעה עצומה. ואחר חורבן עם ישראל, גדוליו, גאוניו וצדיקיו, אשר עמהם נגנזו הרבה מחדושי תורתם, חובה להשתדל להוציא לאור ספרי גאוני הדור הנמצאים בכתבי יד. ד' ירחם על שארית פליטת עמו וישלח לנו משיח צדקנו ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים במהרה בימינו אמן.

איסר זלמן מלצר.' (ב'שיחות הראי"ה', עמ' י"ד, "במלאת"-"עצומה"; מעט מובא ב'בשדה הראי"ה', עמ' 96 ו-132)

במכתב עידוד לאדריכל יעקב יהודה שבנה דגם של בית המקדש והתייעץ בעניין עם הרב קוק והרב מלצר, הזכיר הגרא"ז במכתבו את הרב קוק וכה כתב: "...אשר עבודתו עבודת הקודש נעשתה בפיקוח ובהתייעצות תמידית עם גאון ישראל מרן הגרא"י הכהן קוק זצ"ל... ואבדל לחיים גם עימדי..."

הגרש"ז אוירבך זצ"ל שהיה תלמידו אמר לגרמ"צ נריה זצ"ל בשיחה ביניהם שהגרא"ז כינה את הרב קוק "שר התורה" ואמר לרב נריה שהגרא"ז היה חסיד של הרב.

בהתייעצות בבית הרב לאחר פטירתו אמר: "על יד שולחנו של הרב א"א לומר דברים בטלים גם כשהוא איננו..."

מרן הגאון הרב יוסף אליהו הנקין זצ"ל (תרמ"א-תשל"ג) - תלמידו המובהק של הגרא"ז ומתנגד מובהק למדינה היה גם הוא ממעריציו של הרב קוק וכך כתב נכדו הגאון הרב יהודה הרצל שליט"א מפי אברך שלמד עם הגרי"א הנקין בשנתו האחרונה: 'מו"ר הגאון זצלה"ה היה ממעריציו הגדולים של הגרא"י הכהן קוק זצלה"ה ואמר עליו שהיה איש קדוש ופלאי וגדול שבגדולים, ואע"פ שחלקו עליו חבריו בעניין הציונות, הצדק היה אתו.

אמר לי שבדרך כלל דעתו הייתה מסכמת עם דעותיו של הגרא"י קוק זצלה"ה, וכששאלתי אותו על אודות הקמת מדינת ישראל שכידוע התנגד אליה בתוקף. ענה לי שהרב קוק זצלה"ה לא היה סובר להקים מדינה על ידי מלחמה ושפיכות דמים (וזו הייתה סיבת התנגדותו של מורי ורבי.' (הדברים הובאו בידי נכדו בשו"ת "בני בנים" חלק שני,  חלק המאמרים המצורף בסוף, מאמר א' : 'אמרי הגאון ר' יוסף אליהו הענקין זצ"ל', אותיות י"ח-י"ט, עמ' ר"ט - כך הבנתו של הרב הנקין בדעתו של הרב קוק לגבי הקמת המדינה כפי שהייתה, אך לא כך דעתם של כל גדולי תלמידי הרב קוק כגרי"מ חרל"פ, הגר"י אריאלי, הגאון הרב "הנזיר", ר' אריה לוין ובנו הרצי"ה)

מרן הגאון הרב שלמה זלמן זלזניק זצ"ל - ראש ישיבה בישיבת "עץ חיים" לצד הגרא"ז מלצר, סיפר לגרמ"צ נריה זצ"ל: "פעם אחת ביום שישי אחר הצהריים, הייתי מוכרח לגשת אל הראי"ה לסדר איזה עניין בקשר לישיבה. כשבאתי לביתו וניגשתי לדלת חדרו הקטן בו ישב, למד וכתב, לא דפקתי מייד אלא שמתי אוזן לשמוע אולי הרב לומד, ואין להפריעו. והנה עולה באוזני קול המיה נרגשת... הרב לומד פרקי תנ"ך בהטעמה מרובה, וחוזר עליו ביתר הטעמה. ופתאום קולו עולה והוא חוזר וקורא את הפסוק בהתרגשות גוברת, וכאילו נתגלו לו דברי הנביא בגילוי חדש. הוא עובר לפסוק נוסף, וחוזרים הדברים, והלימוד נמשך. גדלתי בירושלים בין גדולים ויראים, צדיקים וחסידים. ראיתים בלימודם ושמעתים בתפילתם. אבל מעולם לא שמעתי לימוד תנ"ך כזה. היה זה לא לימוד, אלא תפילה. ולא תפילה רגילה, אלא עבודה שבלב. כך מתפללים קדושי עליון בעת רצון, בשעת התעלות, בדחילו ורחימו. עמדתי נרגש וחיכיתי, וגם כאשר נגמר הלימוד, כשנדמה התפילה, עדיין נשארתי עומד רתוק למקומי עד אשר שבה נפשי למנוחתה, ורק אז העזתי לדפוק בדלת. כשנכנסתי היו עוד פני הרב מלאים ריגוש, אולם הוא קיבלני כדרכו במאור פנים, וכשרק שמע את משאלתי הזדרז למלאותה. כשנפרדתי ממנו אמרתי לעצמי: ידעתי שהרב הוא גאון וצדיק, אולם כאן הוא נתגלה לפני כאחד קדמון, שלא מהעולם שלנו... וכל אלה שמרשים לעצמם לבקר את מעשיו או את דבריו, אינם מכירים אותו כלל וכלל. מי שמסוגל ללמוד כך פרק תנ"ך, לא רק שאסור לדבר בו סרה, אלא שאסור גם להרהר אחריו. לא לנו למדוד דרכיו בקנה מידה רגיל, כי גבוה ונשגב הוא מכולנו."

וכן סיפר בנו של הגרש"ז זלזניק, הרב שמעון זלזניק זצ"ל: "אבא ז"ל היה אומר ש'גאון' הוא הרב קוק. ישנם בירושלים ראשי ישיבות גדולים ששיעוריהם טובים מאוד, אבל היקף גדול כזה בכל מקצועות התורה - זה יש רק אצל הרב קוק. והוא הוא הגאון האמיתי".

מרן הגאון הרב אהרן קוטלר זצ"ל (תרנ"ב-תשכ"ג) - חתנו של הגרא"ז מלצר. כותב בראש מכתבו לרב קוק: 'מעלת כבוד הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי הארץ, פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת כקש"ת מוהרא"י קוק שליט"א ראש הרבנים באה"ק ובירושלים עיה"ק תובב"א'.

מרן הגאון הרב אברהם דוב כהנא-שפירא מקובנה זצוק"ל הי"ד (תרל"א-תש"ג) - היה מגדולי הדור הנודעים ונודע בעולם התורה בשו"ת "דבר אברהם". כך סיפר הרב ישראל שורין לרב יואל קטן: "סיפר לי הרב יצחק פייבלזון ז"ל, שהיה מלווהו של הרב מקובנה ר' אברהם דובער כהנא-שפירא בעל ה'דבר אברהם' זצ"ל בשנת תרפ"ד, כאשר הפליג לאמריקה עם הרב קוק זצ"ל במשלחת לגיוס כספים לישיבות (השלישי במשלחת שהיה הרב אפשטיין, ר"י חברון, כבר היה באמריקה): "הגיע ערב שבת באניה עליה הפלגנו, ואחרי שהכין את עצמו הרב מקובנה לְשבת אמר לי: 'בוא וניכנס אל הרב קוק'. הלכנו לתאו של הרב קוק, ומצאנוהו יושב לבוש לבן ועטור שטריימל. אחרי שהתיישבנו התחיל הרב קוק לדבר על קדושת עם ישראל וקדושת ארץ ישראל וקדושת השבת, והמשיך כך כשעה תמימה. כשיצאנו מתאו של הרב קוק היה הרב מקובנה נרגש מאוד, ופנה אליי ואמר: 'אילו היו אומרים לי עכשיו שהרב קוק הוא המשיח - הייתי מאמין'!" הרב שורין הכניס מקרה זה לכרך השני של חיבורו "מורי האומה".

בכ"ג בניסן תרפ"ה כתב ה"דבר אברהם" לרב קוק מכתב ידידות שבו כתב:

'אל הוד כבוד ידידי ואהובי הרב הגאון הגדול פאר הדור והדרו אב (?) התורה והיראה וכו' וכו' כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש הרבנים בארץ הקודש...

הגיעוני דבריו החמודים והמסולאים, אמנם באחור זמן, אבל חיבה יתרה [מילה לא ברורה] לי מהם ולהם ויהיו לי לעונג...'

מרן הגאון הרב אהרן וולקין זצוק"ל הי"ד (תרכ"ה-ת"ש) - התפרסם כרבה של פינסק-קארלין ומחבר שו"ת "זקן אהרן". חיבר גם את "מצח אהרן" על התורה והמועדים, "בית אהרן" על הש"ס, "חשן אהרן" על השו"ע, "סביב ליראיו" על ספר "יראים", ועוד. היה פעיל מאוד בענייני ציבור והיה ממייסדי "אגודת ישראל" ואף נשא דברים בכנס היסוד בקטוביץ בשנת תרע"ג ונשא דברים במעמד. קודם לכן בשנת תר"ע נסע לאנגליה יחד עם רבי אליעזר גורדון ראש ישיבת טלז כדי להניח יסודות לתנועה בלונדון. כמו כן השתתף בכנסייה הגדולה הראשונה של אגו"י בווינה בתרפ"ג. פעל למען מוסדות התורה באירופה ונסע מספר פעמים לארצות הברית כדי לגייס כספים לקרנות חסד ומוסדות ציבור. בשנת תרצ"ז כתב אגרת שיצאה לכל רחבי עולם התורה בבקשת סיוע לישיבת וולוז'ין עקב מצבה הכלכלי הקשה. היה מתנגד תקיף לציונות ונלחם בהקמת מרכז ציוני בפינסק. למרות זאת היה אהוב על כל גווני הקהילה בפינסק. למד עם הרב קוק בישיבת וולוז'ין והתייחס אליו בהערצה גם לאחר שהתפרסמו דעותיו כמו הדברים שב"אורות" (למעשה כאמור לעיל ולהלן, כך התייחסו לרב קוק כלל גדולי היהדות החרדית, למעט האנטי-ציוניים הקיצוניים ביותר). בחשוון תרפ"ד שלח מכתב לרב קוק כשהיה ראב"ד אמציסלאב שבמחוז מוהילב ברוסיה הלבנה, שבו מבקש ממנו לעזור לשניים מקהילתו שנמצאים בסכנת נפשות, אח"כ כותב שהצליח להשתיק דברים שנאמרו נגדו (נגד הרב קוק) בכינוס הגדול של אגו"י בווינה, ובהמשך בעיקר המכתב שואלו לגבי ההתלבטות שלו במצבו: האם להישאר במקומו או לברוח בגלל המצב הרוחני כשיש לו בנות שעדיף שיהיו רחוקים משערי הטומאה שבמקום הנוכחי כשגם בניו ששלח לישיבות לא יכולים להגיע אליו, ואם לברוח, האם גם לעיר קטנה או לחכות להצעה מעיר גדולה כי בני ביתו רגיעים לעיר כזו (בסופו של דבר התקבל כרב בעיר הגדולה פינסק וכותב לרב קוק על כך בב' בחשוון תרפ"ה):

                                                                                                                  'אהרן במהרי"ץ ז"ל וואלקין

                                                                                                                                אב"ד

                                                                                                                     דאמציסלעוו פלך מולוב

בעה"י יום ב' י"ט לחודש מרחשון תרפ"ד

אישי כהן גדול ידידי חביבי, הרב הגאון הגדול המפורסם לתהלה ולתפארת, פאר ישראל והדרו, כקש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, מרא דארעא דישראל ביתו וזרעו יתברכו בכל טוב

תיטיב נא עתירתי מאת כ"ג ידידי שליט"א בעד הני תרי אחי ילידי עירנו, הנמצאים כעת באה"ק, איום ונורא מצבם, על תומתם וישרתם באתי להעיד במכתב מיוחד הנשלח בזה, כאשר עיני כ"ג רואות. ולא באתי בזה כי אם לעורר את כ"ג לרחמם בעת צרתם אשר הגיע עד סכנת נפשות, ולדרוש טוב עבורם באיזה מקום ממקומות העבודה נוצרי תאנה מילדותם עד עתה, במסירת נפש, מהראוי שיאכלו גם את פרי הארץ ותבואתה. בידעי היטב את נפש כ"ג כי ישיש לעשות חסד על כל אדם ישר הולך, אבטח כי דבריי הנאמרים ברגש ימצאו מסלות בלבבו הטהור להיות בעזרתם בכל האמצעים אשר בידו.

כגון דא צריך לאודועי, כי בהיותי על הכנסי' בווינא, עלתה בידי לסתום פיות דוברי שקר, הדוברות על צדיק וגאון עתק. פרטי הדברים אוכל להודיע לכ"ג במכתב מיוחד, אם ימצא חפץ בזה.

מצבי אני נבוך כעת הנני עומד על פרשת דרכים ולא אדע מה לעשות... ולזה אבקש את שאהבה נפשי הוא כ"ג שליט"א שיואיל להתענין במצבי ולשלוח לי עצתו הנאמנה להשיבני על ספקותי הללו. א) לצאת לגמרי מפה, או אולי לא טוב אנכי מיתר שלשת מליונים יהודים הנמצאים פה, ואשר בתוכם נמצאו עוד כמה גדולים ויראי ה', ואיני רשאי לעת זקנתי כמעט בלי מצב קבוע מראש. ב) אם לדעתו מחויב אני לברוח אם אקבל הרבנות בעיר קטנה הזאת. או יותר טוב להתישב דירת ארעי, בלא מצב, ולחכות עד שיזמין לי ה' מקום הגון ביותר, כי בהיותי פנוי לגמרי אהי' פנוי יותר להשיג מקום. אחכה לתשובתו.

והנני יוצא מאת כ"ג ברגשי ידידות ואהבה נאמנה ובברכת שלו' וברכה לכ"ג וכאש"ל כנפש ידידו עוז המוקיר רום ערכו מברכו,

                                                                                                                בברכת אהרן וואלקין החופ"ק

מרן הגאון הרב יהודה לייב צירלסון זצוק"ל (תר"ך-תש"א) - מגדולי רבני רוסיה ורומניה. התפרסם כראב"ד קישינב וראש ישיבה שם וכרב הראשי של חבל בסרביה. נולד לגאון הרב משה חיים זצ"ל, ראב"ד קוזלץ שבמחוז צ'רניגוב באוקראינה. בבחרותו למד אצל האדמו"ר מגזע חב"ד הגאון ר' ישראל נח שניאורסון מניעז'ין, בנו של הגאון ה"צמח צדק" זצוק"ל, והוסמך על-ידו לרבנות. בגיל 20 מונה לרבה של פרילוקי ולאחר 28 שנים עבר לקישינב כשהייתה ברוסיה, וכשחבל בסרביה סופח לרומניה בסוף מלה"ע הראשונה קיבל גם את משרת רבו של החבל. רבים מתלמידיו בישיבת קישינב הפכו לאדמו"רים ורבנים. בתחילה היה בתנועת ה"מזרחי" ובתרנ"ג השתתף בועידת הציונים הרוסיים בורשה, אך לאחר שראה שהתנועה הציונית לא מוכנה שכל ענייני הדת החינוך יהיו בידי הצירים הדתיים של התנועה, פרש ממנה, והיה בתרע"ב ממקימי "אגודת ישראל" ונבחר לחבר ב"מועצת גדולי התורה" שלה. אמנם עדיין התייחס בחיוב להתיישבות הציונית ותמך במגביות הציונית ועמד בראש התומכים בהקמת מדינה ליהודים בכינוס הגדול השלישי של אגו"י בתרצ"ז.  נהרג בהפצצה אווירית של הגרמנים על קישינב במלה"ע השנייה.

כתב מכתב תשובה לרב קוק שכתב לו על מצבה הקשה של ישיבתו וזה לשונו:

ב"ה יום כ"ה לחודש אלול שנת תרצ"א

שלום רב לכבוד ידי"נ הרב הגאון האדיר, העומד לנס עמנו וארצנו, פאר הדור כו' וכו' מו"ה אברהם יצחק הכהן נ"י קוק. בתשובה על מכתבו הנשגב הנני מודיעו את צערי העמוק, אשר לבי יכאב ויהמה על המצב הרעוע של ישיבת הדר"ג הקדושה ועל שלרגלי העניות העצומה השוררת בבסרביא בכלל ובעירנו בפרט, אין לאל ידי לעשות מאומה לטובת מוסד נאדר בקודש כזה. יתברך בכוח"ט, כרצון ידידו דוש"ת מלו"ן, יהודה ליב צירלסאהן.

נ.ב. כצאתי מאת פניו הנני מתכוון לשלוח להדרת גאונו בתור מנחה את ספרי "הגיון לב. הנ"ל.

מרן הגאון הרב שמשון אהרן פולונסקי זצוק"ל (תר"ל-תש"ח) - שנודע כרבה של טפליק ובכינוי "הרב מטפליק", היה ממעריציו הגדולים ביותר של הרב קוק (כמו למשל הרב מלצר), ובימי ראשון היה פונה לרב נפתלי שטרן זצ"ל שהיה ממתפללי בית מדרשו של הרב מטפליק ומשומעי שיחותיו של הרב קוק בסעודה השלישית, ומבקש ממנו בזו הלשון: "נו, נפתלי, זאג שוין איבער כנסת ישראל תורה"="נו, נפתלי, אמור לפני את תורת כנסת ישראל!" וכן אם היה לו שאלות בהלכה היה פונה לרב קוק שיענה עליהן.

מרן הגאון הרב צבי פסח פרנק זצוק"ל (תרל"ג-תשכ"א) - מגדולי מורי ההוראה בדורו שכיהן כראב"ד האשכנזים בירושלים לאחר פטירת הרב קוק, אמר עליו: 'נבצר ממני מחמת חולשתי להעלות על הכתב פרשת גדולת ענק הרוח, הגאון האדיר, פאר הדור, ראי"ה קוק זצ"ל...'

מרן הגאון הרב יהודה מאיר שפירא זצ"ל (תרמ"ז-תרצ"ד) - ראש ישיבת חכמי לובלין ומייסד מפעל לימוד הדף היומי בתלמוד הבבלי. כתב לרב קוק בתר"ץ בלשון זו: 'חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל כש"ת אברהם יצחק הכהן שליט"א רב ראשי בא"י'. וכן באותו מכתב מבקש מרב קוק: "יאציל נא כבוד גאון תורתו מהודו עלינו... ישא נא כפיו הטהורות בתפילה ויברך גבולנו בתלמידים הגונים וגדול יהיה כבוד הבית שיגדלו בו תורה ויראה".

הגאון הרב שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל (תרמ"ו-תש"ח) - שהיה מגדולי היהדות החרדית של ארה"ב וראש ישיבת "תורה ודעת" בניו-יורק, היה מעריץ גדול של הרב קוק וכששמע על פטירת הרב קוק הוא התעלף. הוא למד בקביעות בספר "אורות התשובה". כאן יש לציין שהוא נפטר בג' אלול, באותו תאריך פטירה של הרב קוק.

הגאון הרב אליעזר סילבר זצ"ל (תרמ"ו-תשכ"ח) - היה מגדולי הרבנים החרדיים בארה"ב ושימש כנשיא אגודת הרבנים בארה"ב וקנדה וכרבה של סינסנטי והיה בזמן השואה גם יו"ר "ועד ההצלה" של אגודת הרבנים (תלמידם של מרנן הגאונים רמ"ש הכהן מדווינסק, ר"י רוזין [הרוגאצ'ובר], רח"ע גרודז'ינסקי, ר"ח סולובייצ'יק מבריסק, זצוק"ל), אמר על הרב קוק: 'עוד מנעוריו בליטא (למעשה לטביה - י"ק) היה הראי"ה קוק ז"ל מפורסם כגאון וצדיק נפלא, ושם גדול היה עליו בין גאוני הדור שעבר. היה עמקן וסדרן נפלא. חיבוריו עמוקים ומלאים בבקיאות בכל הש"ס. סברותיו ישרות ועמוקות בכל המקצועות, בזרעים, בקדשים ובטהרות. אהוד היה אצל אצל כל גאוני התורה בדור שעבר כי דרכו הייתה במתינות ונפלא היה בכל מעשיו.' ("אור המזרח", טבת תשכ"א)

הגאון הרב יהושע בוימל זצ"ל (נפטר בתשי"א) - מחבר "עמק הלכה" שהוא בעיקר שו"ת ששני חלקיו יצאו לאור בתרצ"ד ובתש"ה  ומגדולי רבני ארה"ב. נולד בטארנה (טארנוב) בגליציה ודרום-מזרח פולין ונודע כבר בגיל 9 בכינוי "העילוי מטארנא" (היהודים כינוי אותה גם בשם "טארנע") והוסמך לרבנות בגיל 13 בידי אחד מגדולי הדור אז, הגאון הרב שמואל אנגל מרדומישל זצוק"ל שפגש בו בפונדק והתפעל מאוד מגדולתו התורנית בגיל כה צעיר. תלמיד אביו הגאון הרב נחום זצוק"ל שכיהן 44 שנים כראב"ד שצאווניץ (קראשצינקי). בגיל 24 מונה לראש ישיבת ויז'ניץ וכעבור זמן מה עבר לכהן כראב"ד סלטון בבוקובינה. במלה"ע הראשונה התגלגל לחבל בוהמיה שבצ'כיה ושימש כרב קהילת "מחזיקי הדת" בברונה (שהיהודים קראו לה גם ברין הידועה היום כברנו). בתרפ"ד היגר לארה"ב וייסד את "אגודת ישראל" בארה"ב ושימש כיו"ר ועד הפועל שלה. כן שימש כרב קהילת "עדת ישורון" בויליאמסבורג שברובע ברוקלין בעיר ניו-יורק. כותב למרן הרב זצ"ל:

"אחרי נאחז בשבח הוד גאון תפארתו! את ספריו היקרים אורות התשובה וחבש פאר קבלתי וברכתי עליהם ברכת הנהנין.. ויהי רעוא שיאריך ימים על ממלכתו ויוציא לאור את שאר מעשי אצבעותיו. הנני לוטה פה דאלאר אמעריקאי אחד ואבקש לפני מאוד שישלח לי את שאר ספריו, ויתר אין ביכולתנו, ומאוד חשקה נפשי לראות בתפארת שאר ספריו". (אגרות לראי"ה, רס"א)

מרן הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל (תרנ"ה-תשמ"ו) - חתן נכדתו של הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הרב שבתי רפפורט, סיפר שבחג הסוכות אחד במונסי עסק הגר"מ בתשובה שנדפסה בחלק חו"מ ח"ב ב"אגרות משה" חלק שמיני, נגד פסק ה"ציץ אליעזר" שאסר הפלה במקום ספק סכנה לאישה. אז הראה לו הרב רפפורט את תוספת הדברים שהוסיף בזה הרב קוק: "כיוון שהתירה תורה דמו של רודף שוב הוי דינו כשאר איסורי תורה דנידחין אפילו מספק של סכנת נפש". על כך הגיב הרב פיינשטיין ואמר: "מה החידוש, הוא הלא היה גאון הגאונים!" ('ליקוטי הראי"ה' חלק א' בפרק "למדנותו").

הרב ניסן אלפרט תלמיד הרב פיינשטיין אמר שרבו המובהק היה חסיד של הרב קוק ומצא בספריו דברים גדולים, ולא הבין מה רצו מהרב קוק.

מרן הגאון הרב דוד שפרבר זצ"ל (תרל"ז-תשכ"ב) - נודע כ"הרב מבראשוב" והיה מגדולי הפוסקים בדורו ומגדולי רבני רומניה בכלל וטרנסילבניה בפרט (לפי רבנות בראשוב שבמרכז רומניה), ומראשי "אגודת ישראל" ברומניה ולאחר עלייתו לירושלים מחברי "מועצת גדולי התורה" של אגו"י. תלמידם של הגאון ר' חיים מקוסוב בעל "תורת חיים" והגאון הרב מאיר אריק, זצוק"ל. חיבר שו"ת "אפרקסתא דעניא" ועוד. בתקופת השואה פעל למען יהודי רומניה ואירופה בכלל. כמו כן היה נציגם ובא כוחם של הרבנים ראשי ועד ההצלה בארצות הברית, שהשתדלו להצלת שארית הפליטה. מתרפ"ב כיהן כראב"ד בראשוב ובתש"י עלה לארץ.

כותב לרב קוק: "... ויואל לשלוח לי את חיבורי הטהרה ודברות קדשו ולהבות אש מזבח אהבתו לה' ולעמו, והיה כאשר ועמתי מיערות דבשו ונופת קדשו ותאורנה עיני, כי נפתחו ארובות חכמתו ואראה אור האמת כי יהל, וכהקיר בור מימיה הקרו שביבי נוגה עומק תבונתו המאירים מחשכי תבל, והמה מרפא לנפש מתהפוכות הדורות ובלהות הזמן, אשרי עין ראתה כל אלה אשר ראה הכהן הגדול מאחיו.." ובסוף המכתב הוא כותב - "ואילו זכיתי גם לשאר ספרי אדמו"ר האדם הגדול בענקים... מה מאושר הייתי..." ('אגרות לראי"ה', ק"ן).

מרן הגאון אלעזר מנחם מן שך זצ"ל (תרנ"ח-תשס"ב) - התפרסם כר"י פוניבז' וכמחבר סדרת "אבי עזרי" על הש"ס והרמב"ם. אמר שיש לדעת שלושה דברים לגבי הרב קוק: שהוא היה גדול, שגם גדול יכול לטעות וגם אם טעה עדיין נשאר גדול.

מרן הגאון ר' יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ' זצוק"ל (תר"ם-ת"ש) - היה מתנגד תקיף לציונות, כתב בי"ז באייר תרצ"ה ("אגרות קודש" כרך ג', איגרת תשע"ב): 'כבוד הרה"ג הנודע ומפורסם לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב בכל מרחבי תבל וקצוי ארץ עה"י פה"ח (=עמוד הימיני פטיש החזק) רב פעלים כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן שליט"א' (וכן ראה למשל כרך ב' איגרת תנ"ב מכ"א באלול תרפ"ט וכרך י"ג איגרת ד'תשכ"ט מב' בסיוון תרצ"ב ועוד). וכן כתב לרב קוק בברכת החלמה במחלתו הקשה של הרב קוק בתרצ"ה (ראה להלן לקראת הסוף לגבי הדברים בעניין זה מהירחון קול תורה).

מרן הגאון ר' שלמה גולדמן מזוויהל זצוק"ל (תרכ"ט-תש"ה) - מגדולי האדמו"רים בדורו שהתפרסם כבעל מופת והיה מגדולי ירושלים לאחר שעלה לארץ. היה בראשי חודשים מבקר את הרב קוק ויושב לפניו כדי ליהנות מזיו פניו של הרב קוק ולהאזין לדברי תורתו.

בספר "מבחירי צדיקיא" בעמ' קנ"ב, מספר הרב יוסף יהודה לייב זוסמן זצ"ל: 'האדמו"ר ר' שלמה'לה זצוק"ל מזווהיל, היה ידוע לבעל רוח הקודש נפלא ובעל מופתים כבירים, והיה גדול מאוד בתורה, בנגלה ובנסתר, והוא היה מעריץ את הרב מאוד, וסיפר לי אחד מחסידי זווהיל, כי יש מכתב מהאדמו"ר זצוק"ל אשר בו הוא מתאר את הרב לצדיק יסוד עולם, והנ"ל הוסיף: "אם תרצה לדעת היכן המכתב ההוא, תדע לך שהוא נמצא במשרד העדה החרדית בירושלים". כשהגיע האדמו"ר הנ"ל לארץ ביחד עם נכדו, הרב הצדיק האדמו"ר ר' מרדכי זצ"ל שהיה אז בחור צעיר לימים, הכניסו האדמו"ר זצוק"ל בעצמו לישיבת "מרכז הרב" ולמד שם כמה זמן, ואחר כך הוא נכנס לישיבה חסידית, אולם גם אז הוא הלך כל שבוע ביום שישי לשמוע שיעור מפה קודשו של מרן הרב זצוק"ל. כך שמעתי מבנו של ר' מרדכי'לה. עוד אמר לי, כי האדמו"ר מוהר"ש הנ"ל עמל רבות כדי להשכין שלום בין הגרי"ח זוננפלד זצ"ל לבין רבינו זצ"ל, ואמר כי אם יהיה שלום אז יבוא משיח, ואחר כך הפסיק לפעול בזה, ושאל לו נכדו הנ"ל מדוע הפסיק מזה, וענה שעדיין לא הגיע הזמן. ושמעתי שאמר שבאמת בין הרבנים אין מחלוקת כי אם בין הצדדים. וידוע אשר הגרי"ח זוננפלד כבדו באופן אישי אלא שחלק על שיטתו.'

מרן הגאון ר' דוד בורנשטיין מסוכצ'וב זצוק"ל הי"ד (תרל"ו-תש"ג) - מגדולי האדמו"רים וממנהיגי אגודת ישראל.

האדמו"ר מסוכצ'וב השלישי, שלח לרב קוק מכתב ידידות לקראת ראש השנה תרפ"ו בו חוץ מאיחולי שנה טוב וכתיבה וחתימה טובה כותב לו איך התענג לפגושו כאשר זכה להיות בירושלים:

'דוד בארנשטיין

אבדק"ק טאמשוב

                                                                                                   ב"ה יום ג' דסליחות תפר"ה לפ"ק, טאמשוב
השוכן בציון ובוחר בירושלים יחון בספר החיים את כבוד ידידנו ידיד ישראל והרב הגאון הנפלא, הצדיק המפורסם, חכם חרשים ונבון לחשים, דורש טוב לעמו, כקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן שליט"א, רב הראשי לעה"ק ירושלים תובב"א ולארץ ישראל.

אחדשכגת"ה כמשפט ליראי ה' ולחושבי שמו. כאשר בחסדי ה' זכיתי להיות בתוככי ירושלים והתענגתי להתודע כ"ג שליט"א וחיבתו חיבת הקודש נתקעה בלבי וכמו כן נתכבדתי ממעכ"ג באות אהבה וידידות, והנני ממקום מרחוק להרגיש רחשי תודה ולהגיש ברכתי אל הכהן הגדול מאחיו בברכת השנים שיכתב ויחתם בספשצ"ג לחיים טובים ארוכים ומתוקנים ועד מהרה תחזינה עיניו ועינינו ירושלים נוה שאנן בנוי' על תלה וארמון על משפטו ישב ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה ולירושלים בשמחת עולם.

כתקות ועתירת ידידו הדושכגת"ה מוקירו ומכבדו כערכו הקודש, המצפה לישועת ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו.                 
                                                                                        דוד בהגר"ש שליט"א מסוכטשאב האבק"ק טאמשוב כמו כן שלח לרצי"ה דברי ניחומים לאחר מות אביו ובהם כתב:

"הלב נדהם ונדחף לשמוע כי גברו אראלים ונשבה ארון הקודש, מרא דארעא דישראל, גאון ישראל והדרו, אוי לה לספינה שאבד קברניטה... היה הקברניט המיוחד שהיה ברוחו פי שניים להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד, וממש איבדה האוניה את מנהיגה, הרב הראשי...!" ('אגרות לראי"ה', עמ' תקע"ו)

הגאון ר' אברהם מרדכי אלתר מגור זצוק"ל (תרכ"ו-תש"ח) - מיד לאחר פגישתו הראשונה עם מרן הרב, בשנת תרפ"א, יצא ואמר: "סבור הייתי שאני בא לבקר רב, ולבסוף מצאתי כאן רבי" (במובן צדיקות וחסידות שהרי הרב קוק לא היה רבי חסידי). עוד אמר בהתפעלות: "הוא לא רק יודע ללמוד, הוא שקוע בלימוד" (תרגום מאידיש - ליקוטי הראי"ה ח"ב לרב נריה ע' 133). סיפר בנו האדמו"ר רבי פנחס מנחם אלתר לרב נריה: "אחרי הפגישה הראשונה של אבא עם הרב, הוא הורה מיד לאנשי פמלייתו שיקנו בשר רק מהשחיטה העומדת תחת פיקוחו של הרב", ולא מהשחיטה שבפיקוח העדה הפורשת (ליקוטי ראיה ח"ב ע' 136; ראש השוחטים של השחיטה שבפיקוח הרב קוק היה הרב יוסף בנימין שמעונוביץ זצ"ל שמונה בידי המהרי"ל דיסקין ורב בית המטבחיים היה הגאון הרב אליהו ראם זצ"ל שהיה פוסק מובהק וידוע). גם הרב ברומברג כותב בספר "הרבי מגור" בסדרת "מגדולי התורה והחסידות", כרך כ"ד, כי הרבי הקפיד תמיד לבקר תחילה את הרב קוק, ורק אח"כ את רבני העדה החרדית, למרות שהיו מבוגרים מהרב קוק ואף היו קשורים ל'אגודת ישראל' שהוא היה ממנהיגיה הבולטים. וכך נהג גם לאחר מכן, בשנת ת"ש, שהקפיד לבקר תחילה את הרב הראשי הרצוג, ורק אח"כ את הרב דושינסקי מהעדה החרדית.

כשביקר מרן הרב קוק במקום אכסנייתו של הרבי, סיפר לו הרבי שעתה הוא עומד להפריש תרומות ומעשרות בפעם הראשונה. אמר לו הרב קוק, אם כן תזכה גם בברכת 'שהחיינו', כדברי רש"י (מנחות עה, ב) ביחס לכהן המקריב בפעם הראשונה, וכפסק הרמ"א ביורה דעה כ"ח. הרבי הקשה, הרי הש"ך מערער על פסק הרמ"א, וכן דעת הפר"ח. אולם מרן הרב חזר וביסס את דעתו, תוך כדי בירור שיטות החולקים ביסודיות ובהרחבה כדרכו. ואף הוסיף לומר לרבי, כי שמחת בואו לארץ ישראל אף היא מצטרפת לשמחת קיום המצווה בפעם הראשונה, והרי הוא יכול לברך בלא חשש. אחרי ששמע הרבי את דבריו המקיפים של הרב, קם ואמר: "אם מרא דאתרא, רבה של ירושלים, פוסק שיש לברך, מקבל אני את דעתו". וברך 'שהחיינו' בשמחה.

הרב קוק הציע לרבי לשבת בכורסה. אולם הרבי סירב, ואמר שגם בביתו אינו יושב אלא על כסא רגיל. אבל הרב שרצה לכבדו אמר לו: "כל מה שבעל הבית אומר לך עשה חוץ מצא" (דרך ארץ פ"ז). השיב הרבי, אבי מורי מפרש "חוץ מצא" - חוץ מן הדברים המוציאים את האדם מן העולם, והרי אחד מהם הוא 'כבוד'. נענה הרב, אמנם פירוש נאה הוא, אבל הוא נגד התוס' בפסחים פ"ו, ב', שם מפורש שאע"פ שיש בכך כבוד, יש לשמוע בקול בעל הבית. הרבי, שהיה בעצמו גאון מופלג, וכבר זכה להכיר רבים מגאוני הזמן, התפעל מאוד מהערתו של מרן הרב שנאמרה כלאחר יד, והצביעה על זיכרון וחריפות שאין דוגמתם. אע"פ כן לא ויתר הרבי על מנהגו ולא ישב על הכורסה (הרב ברומברג).

במכתבו המפורסם מהאונייה לאחר ביקורו הראשון בארץ כתב הרבי מגור:

'והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו, ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו...'

שאלוהו מה ראה לכנות את הרב קוק "איש אשכולות", השיב שהתשובה ברש"י. כוונתו לרש"י על דברי הגמרא בסוטה: "מאי אשכולות? אמר רב יהודה אמר שמואל: 'איש שהכול בו' ", ופירש רש"י: " 'איש שהכל בו' - תורה לאמתה, אין דופי שכחה ומחלוקת". וכן שאלוהו, והרי אמרו במשנה (סוטה ט, י), שבטלו אנשי אשכולות, והשיב: עיינו בתוספות בבא מציעא כט, ב', וכוונתו הייתה שאע"פ שבטלו, מעת לעת עדיין ייתכן שיופיעו אנשי אשכולות. גם מהמשפט הביקורתי ניתן לראות את הערצת הרבי לגדולתו של הרב קוק שרואה את הרב קוק כמי שאין כמותו בדורו אף שלא פוסקים כמותו, כמו במקור בגמרא. בנוסף כתב במכתב:

'והנה מדברי הרה"ג רבי אברהם קוק שיחיה הנ"ל תכירו מידותיו - כי הגם שרוב מאנשי עיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו, עם כל זה חולק כבוד להרבנים הזקנים'.

כאן רואים במפורש שרוב הקהילה היהודית והרבנים בירושלים ראו ברב קוק את רבם ולא ברב זוננפלד.

כמו כן אמר על הרב קוק לאחר ביקורו זה ש"הרב לא רק גדול מאוד בתורה אלא שקוע כולו בתורה". (הרב אברהם מרדכי ליכטשטיין זצ"ל שהיה מגדולי חסידי גור)

בעת ביקורו השני של הרבי בירושלים, בשנת תרפ"ד, ביקש אחד מחסידיו לכבד את הרבי בסנדקאות, ורק אחר שהתברר לרבי שהרב קוק לא ייפגע מזה, הסכים. הרב קוק כובד בברכות, ושלא כמנהג הרווח, לאחר שגמר את ברכת 'כורת הברית', שתה מן היין, ורק אח"כ המשיך "אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה" וכו'. כשקם הרבי מכסא סנדקאותו, שאל את הרב מדוע נהג כך. השיב לו הרב: "כורת הברית" זה סוף הברכה, ואילו ההמשך הוא תוספת בקשה. תשובתו של הרב נראתה מאוד בעיני הרבי, והוא כתב אח"כ לאחיו והודיע לו שאע"פ שמקודם נהג לשתות בסוף הבקשה, הרי מכאן ואילך גם הוא ינהג כך. ואמנם כך נוהגים בניו אחריו.

בתרפ"ג-תרפ"ד שהה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק בוורשה לרגל נישואיו, וכדי לעשות תעמולה למען עליית יהודים יראי שמיים ובעלי הון, כדי לבנות את הארץ ולהשפיע על אופייה של החברה המתגבשת בה. לאחר ביקורו השני של הרבי בארץ, נכנס אליו הרצי"ה לשאול בשלום אביו, אמר לו הרבי בהתרגשות: "מה כבודו שואל על אבא? הלא הוא מלא קדושה!" אח"כ הוסיף: "כבוד מעלת אביו הוא איש אמת וכל מעשיו לשם שמים!" ('לקוטי הראי"ה' ח"ב, עמ' 136)

בביקור השלישי של ה'אמרי אמת' בארץ, בשנת תרפ"ז, התלווה אליו גיסו הגאון הרב צבי חנוך הכהן לוין זצ"ל, ראב"ד בנדין. סיפר הרב אהרון טייטלבום, ממקורבי הרב קוק, על ביקורם של הרבי וגיסו אצל הרב קוק: "הייתי נוכח אז בבית הרב. לאחר חילופי דברים בין הרב לרבי, התחיל הרב מבנדין שואל את הרב על דברים בהלכה שהוקשו לו בלימודו במקומות שונים, והרב השיב על כל שאלה ושאלה, מתרץ קושיות, מיישר תמיהות ומגלה עמוקות. והנה שמתי לב שעם כל תשובה שהרב משיב, מפנה הרבי מגור את ראשו אל הרב מבנדין, בתוספת של הנהון, שמשמעותו היא "אתה רואה!" כיוון שהדבר התמיה אותי, הרשיתי לעצמי לפנות אחר תום הביקור אל הרב מבנדין ולשאול אותו לפשר הדבר. הסביר לי האורח החשוב: כשנסעתי עם הרבי באוניה, נשאנו ונתנו בהלכות שונות. היו דברים שהרבי השיב עליהם, והיו דברים שעליהם אמר: כשנבוא ירושלימה וניפגש עם הרב קוק תשאל אותו והוא כבר ישיב לך. כפי שראית, השיב לי הרב על כל שאלותיי, ותנועותיו של הרבי באו לומר שאכן צדק כשהיה בטוח שהרב ישיב לי על הכול" ('ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 149). הרב מבנדין עוד הספיק לשאול את הרב שאלות בענייני קודשים וענייני קבלה, וכולו היה מלא הערצה כלפיו. לאחר שחזר לפולין, סיפרו שהרב מבנדין היה מספר בשבחו של מרן הרב, ואמר: "העולם אינו יודע את הגדלות של הרב קוק! בירושלים מכהן רב בעל השגות מופלאות ביותר!"

באחד מביקוריו כשנלוו אליו גיסו, הרב מבנדין, והאדמו"ר מרן הגאון ר' יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב זצוק"ל, ולאחר ביקור הרב קוק במעונו של הרבי מגור שבו התווכחו על דברי הרב בעניין ההתעמלות של צעירי ישראל, מיהר האדמו"ר מגור ללכת לבית הרב כדי להחזיר ביקור, וסירב לנסוע בעגלה. הוא רצה לכבד את הרב קוק בביקור ברגליו וצעד מאכסנייתו בעיר העתיקה עד ביתו של הרב קוק.

האדמו"ר מסוקולוב זצ"ל היה נוהג להתקיף את מרן הראי"ה במאמרים שונים, וכשבא בפעם הראשונה שלו לירושלים לביקור עם גיסו, ובאו לבקר את הראי"ה, והנה ראו לפניהם רב מלובש כאדמו"ר, הרב חבוש היה בספודיק, עד שהאדמו"ר מסוקולוב אמר בהשתאות: 'והרי הוא כאדמו"ר ממש!' וע"ז ענה לו האדמו"ר מגור: "ידע כבודו מעתה שהרב קוק הוא גאון וצדיק, ואף אם איננו מסכימים לדרכו, אפילו הכי יפסיק כבודו לכתוב עליו."  ומאז פסקו המאמרים. וכן אמר הרבי מסוקולוב לתלמידיו בישיבה שבא לימד: "למרות שאינני מסכים עם דרכו, הוא צדיק וקדוש ותלמיד חכם ענק". והוא המשיך לשבח את הרב קוק.

בסיום סעודת נישואי בן אחיו של הרבי, שאליה הוזמן גם הרב קוק, כיבד האדמו"ר את הרב קוק גם בזימון לברכת המזון וגם בשבע ברכות. וכן אחרי הקידוש בשבת "שבע ברכות" ערבב הרבי את השיריים מכוס הקידוש שלו וכוס הקידוש של הרב ונתן לחסידים לשתות.

בסעודה כזו (ייתכן שזו אותה סעודה מהפסקה הקודמת), נמצא חסיד קנאי שלא רצה להיכנס לאולם ועמד על המרפסת. האדמו"ר הרגיש בדבר. האדמו"ר קרא לו ואמר: "בוא, תקבל שיריים". האדמו"ר עירב את היין מהכוס שלו עם היין מכוסו של הרב והגיש לאותו חסיד: "הא לך שיריים!". (הרה"ג שמואל אהרן שזורי [ובר] זצ"ל)

בביקור בביתו של הרב קוק ביקש ה"אמרי אמת" מרב שיריים מהאוכל שלו. הרב אמר שהוא מעדיף להיות שיריים מאשר לקחת שיריים. בכל זאת ערבב הרבי שיריים מהאוכל שלו בשיריים מהאוכל של הרב, ואכל. (מרן הגאון ר' יעקב אריה אלטר מגור שליט"א, בן מרן הגאון ה"לב שמחה" זצ"ל ונכד ה"אמרי אמת")

במכתב מתר"ץ כותב הרבי מגור לרב קוק: "כבוד אהובי ידידי, הרב הגאון חכם ושלם, נודע בשערים". ('אגרות לראי"ה', עמ' קע"ח במהדורת תשמ"ו; ב"בית גור לדורותיו" [ד"ר יצחק אלפסי], חלק ב', "מרן האמרי אמת", עמ' 58, הוצאת "מוריה", בני-ברק תשס"ה [מהדורה רביעית]), מביא זאת וכותב ש"אהובי" הוא תואר נדיר בגור) 

כששמע הרבי על מחלתו של הרב, פקד במכתב על בנו רבי שמחה בונים אלתר (שלימים היה האדמו"ר) לבקר את הרב ולמסור לו את איחוליו בכתב ידו: "הנני לברך את כבוד תורתו ברפואה שלמה. המקום יהיה בעזרו שישלח לו רפואה שלמה בקרוב, לשמחת לב אוהביו". סיפר האדמו"ר ר' פינחס מנחם, שבהיות הרבי באנייה בדרכו לארץ ישראל, באלול תרצ"ה, שמע על פטירתו של הרב, וגעה בבכייה בלתי רגילה. זה היה דבר נדיר מאוד אצל הרבי, שכמעט ולא בכה. אין זאת אלא כי ידע את גדולתו של מרן הרב קוק זצ"ל. וכן בביקורו הזה אמר לגרי"צ דושינסקי זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית (כשהרב בנגיס שימש בהמשך כראב"ד לצדו) שלא השתתף בלוויית הרב קוק, שאם הוא היה בירושלים בזמן הלוויה הוא היה צועד ברגל אחר מיטתו של הרב קוק עד הר הזיתים.

מכתב מרנן האדמו"רים הגאונים הרבי מגור, הרבי מאוסטרובצה הי"ד (תרמ"ז-תש"ג), הרבי מראדזין (תרל"ג-תרפ"ט) והרבי מנובומינסק, ר' אלטר אלעזר שמעון פרלוב (בנו הבכור של מייסד חסידות נובומינסק שהוא מרן הגאון ר' יעקב פרלוב זצוק"ל - תרל"ד-תרצ"ג), זצוק"ל, שבו מביאים את השקפתם כנגד השקפתו אך עדיין מעניקים לו כבוד רב:

בעזה"י חודש מ"ח ובחרת בחיים [תרפ"ו] לפ"ק ווארשא

כבוד ידידינו הרב הגאון המפורסם איש האשכולות וכו' כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א רב ראשי בירושלים עה"ק תובב"א

כאשר שמענו כי כ"ג שיחי' מתרעם על עמידתינו מנגד לסייע לקופת הקק"ל וקרן היסוד ואדרבה הנני מזהירים שלא ליתן לקופות הללו, הננו בזה להודיע לכ"ג שיחי' כי לדעתינו מאחר שחובתנו ליישב ישראל בארצינו הקדושה על יסוד התורה"ק והדת, והכספים הנאספים לקופות הללו דעת הנותנים רובם ככולם אף החפשים עכ"פ רוצים שהישוב הקדוש באה"ק יעמד על יסוד התורה"ק ובניית הדת על תלה, ולאשר בהתמיכה מהכספים הנאספים לקופות הללו הוא מסייע ידי עוברי עבירה ומחללי הדת בפומבי כנודע ואין מי מהחרדים לדבר ה' בראש המוסדות שישגיח שיהיה הסיוע רק למשפחות אחב"י שומרי הדת בעלי אומנות ועבודה משומרי התורה לזאת מלבד כי זה גזל הרבים אין באפשריות להחזיק בידי המחללים כל קדשי בני ישראל, ולכן מבקשים אנחנו גם את כ"ג שיחי' כי גם הוא יעמוד בפרץ לתקן גדרו של עולם ולעורר על דברינו הנאמרים באמת מקרב לב כי יסייעו אך ורק בידי המתיישבים באה"ק שומרי התורה והדת להרבות כבוד שמים וכבוד ישראל ובטוחים אנו כי בעזה"י יעמוד לנו זכות התורה והמצוה ושבו בנים לגבולם ונזכה לראות בהמ"ק בבניינו וירושלים עיר קדשינו בתפארתה בב"א

ונאום אברהם מרדכי אלטר

הק' מאיר יחיאל הלוי מאוסטראווצא

מרדכי יוסף אלעזר ליינער

אלטר ישראל שמעון

גורמים חרדיים שונים יטענו כי כאן האדמו"רים נקטו בכבוד מזערי ולא יותר מצד הנימוס וכן כתבו "רב ראשי" ולא "הרב הראשי", זה ואף ראיתי מי שטען ש"איש אשכולות" זה כלל לא תואר כבוד לרב. ראשית, רואים שהאדמו"רים ראו ברב קוק את ידידם, ואם היו מתייחסים אליו בשלילה, לא היו רואים בו ידיד, ולא בכל מכתב שגרתי לרב מקובל לכתוב "ידידי"/"ידידנו", אא"כ מדובר באמת בידידים. שנית, "רב ראשי" או "הרב הראשי" זה אותו הדבר כמו ב"רב עיר"/"רב העיר" וכן "רב אזורי"/"הרב האזורי". שלישית, "איש האשכולות" הוא בהחלט תואר לרב ותואר מיוחד ולא שגרתי. רביעית, בנוסף הם חוזרים כמה פעמים על "כ"ג שיחי' "="כבוד גאונו שיחיה" המראה על כבוד רב שרחשו לו.

מרן הגאון ר' שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ זצ"ל (תרמ"ז-תש"ח) - מגדולי האדמו"רים שהתפרסם כמחבר "אמרי שאול" וכמלחין מחונן שהלחין ניגונים חסידיים לא מעטים (חסידות מודז'יץ ידוע כ"חסידות הניגון").

התייחס בהערצה אישית גדולה לרב קוק ובין השאר בהזמנה לחתונת בנו, ר' שמואל אליהו, ששלח לרב קוק, כתב (חלק לא ברור): '...לאור הנותב... כליל התפארה, נוטה כשלמה אורה, תפארת עמו ועטרת (מילה לא ברורה) הרב הגאון... כש"ת מו"ה הרב אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש...'

מרן הגאון ר' משה יחיאל הלוי אפשטיין מאוז'רוב-חנצ'ין זצ"ל (תר"ן-תשל"א) - מגדולי דורו וצדיקיו. חבר מועצת גדולי התורה של אגו"י ויו"ר כבוד שלה לאחר פטירת מרן הגר"ז סורוצקין זצוק"ל. כבר בגיל 22 התמנה לרב באוז'רוב. היה גם נכדו של הגאון ר' שמואל חיים הלוי הורוביץ מחנצ'ין ולכן היה גם האדמו"ר של חסידות חנצ'ין. בי"ז בתמוז תשי"ג עלה לישראל לאחר שהות של כמה שנים באמריקה מתרפ"ו, והתגורר בסמוך למרן הגאון החזו"א זצוק"ל בבני-ברק. חודשים ספורים לאחר שעלה, נפטר החזו"א, והוא עבר לת"א והתגורר בשדרות רוטשילד עד סוף ימיו. נפטר בת"א ונקבר בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק. ר' משה יחיאל הקפיד למצוא בכל דבר את הטוב. נהג להדגיש כי גם מתוך עינוי וייסורים צומח טוב, כפי שהשיעבוד במצרים הכשיר את בני ישראל לכניסה לארץ. הדגיש כי יש לאהוב כל אדם, גם מי שאיננו שומר מצוות. קרא לקרב את החילוניים ולא להרחיקם, ולהתפלל שהקב"ה יגרום להם לחזור בתשובה. השתדל לסנגר על ישראל ככל האפשר. לטוענים לפני השואה כי אין לעלות לארץ ישראל משום ההשפעה החילונית הקיימת בה, אמר שזוהי עצת המרגלים. שהרי משה רבנו שלחם לבדוק רק את מצבם הצבאי והחומרי של עמי כנען, ואילו הם נתעטפו צדקות ואמרו שלא כדאי להיכנס לארץ מחשש של השפעה שלילית מן היושבים בה. חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית בתשי"ט ופרס ישראל לספרות תורנית בתשכ"ח. בין חיבוריו הלא מעטים יצאו לאור רק "באר משה" עה"ת והנביאים (כרך שישי ואחרון) ו"אש דת" בן אחד-עשר הכרכים שעוסק בעיקר באהבת ה', אהבת תורה ואהבת ישראל, ומסודר גם הוא לפי פרשיות התורה ומבוסס גם על תורת הקבלה. ב"באר משה" דרכו, בין השאר, להסביר פרטים אשר נראים במבט ראשון מיותרים או ברורים מאליהם, תוך כדי הסתמכות על דברי חז"ל בתלמודים, במדרשים ובזוהר, ומדגיש את היסוד של "מעשה אבות סימן לבנים", ומראה כיצד כל מעשיהם של האבות הם הכנה והוראה עבור הדורות הבאים.

אמר על הרב קוק שהיה צדיק אמתי וגאון אמתי ואמר על "אורות" לאחר שעיין בו: "מה נטפלו לספר... הלא יש שם דברים נפלאים!" (ליקוטי הראי"ה, חלק א') 

מרן הגאון הרב יחזקאל ליבשיץ זצוק"ל, בעל 'המדרש והמעשה', מגדולי רבני פולין, כותב למרן הרב צבי יהודה זצ"ל: "זה לא כבר קבלתי לשמחת לבבי את הקונטרס "אורות" של כ' אביו הכהן הגדול שליט"א והוא כלו מחמדים ואשר לא פללתי ראיתי בו: את הערך הגדול שמעריך כ' אביו את התקופה הנכחית כתקופת תחי' אמיתית..." ('אגרות לראי"ה', נספחות, 23)

מרן הגאון הרב חזקיה יוסף מישקובסקי זצ"ל (תרמ"ד-תש"ז) - התפרסם כרבה של קרינקי שבפולין. בנו של מרן הגאון חיים אריה לייב מסטאוויסק זצוק"ל שהיה ידוע כצדיק מופלא ובעל מופת, וחתנו של מרן הגאון הרב יצחק בלאזר זצוק"ל (מגדולי תנועת המוסר ותלמידי מרן הגר"י ליפקין מסלנט זצוק"ל שייסדה) כשנשא בתחילה את חנה הבכורה ולאחר פטירתה נשא את בריינה. בתרס"ד עלה עם חותנו לארץ לירושלים. בתרע"ג נשלח לבדוק מועמדים מגדולי רבני פולין וליטא למשרת רב הקהילה האשכנזית ירושלים שהייתה ללא רב מפטירת מרן הגר"ש סלנט זצוק"ל בסוף אב תרס"ט. בגלל פריצת מלה"ע הראשונה נשאר בפולין וכיהן כרב בז'אלודוק ובוֶרנובה ומתרפ"ב בקרינקי. בת"ש ברח לווילנה מפני הכיבוש הנאצי. היה סגן יו"ר "אגודת הרבנים" של רבני פולין ורוסיה. מקורבם של הח"ח ורח"ע, שלוחם בענייני ציבור, וממייסדי ועד הישיבות בפולין וליטא שבראשו עמדו השניים. בפרוץ מלה"ע השנייה עבר לווילנה שהייתה בשלטון עצמאי ונבחר להיות נשיא איחוד הרבנים פליטי פולין והיה ממנהיגי פעולות הסיוע לפליטים שהגיעו לווילנה שהעומד בראשם היה ר' חיים עוזר. בניסן תש"א הצליח לחזור לארץ עם חלק ממשפחתו, אך בנו ובתו הנשואים ואחיו ואחיותיו, וכל בני משפחותיהם, נספו בשואה הי"ד. ממייסדי "ועד הישיבות" בארץ יחד עם מרן הגרי"א הרצוג, הגר"מ קרליץ (אחיו הבכור של מרן הגאון החזו"א זצוק"ל) ומרן הגר"ז סורוצקין, זצ"ל. ממובילי ניסיונות ההצלה של היהודים בתקופת השואה ופעולות הסיוע לנותרים אחריה, וכן פעל יחד עם הרב הרצוג להוצאת ילדים יהודים ממנזרים וכנסיות שהוחבאו שם בידי הוריהם כדי שיינצלו מהשמדה. נפטר בצום גדליה ונקבר בהר הזיתים לצד חותנו. על שמו ישיבת "כנסת חזקיהו" שהוקמה בזכרון-יעקב ועברה לכפר חסידים.

ראשית היכרותו עם הרב קוק היה בשנים תרס"ד-תרע"ג שבהן היה בארץ לאחר עלייתו עם חותנו. היכרותו הייתה דרך הרב חרל"פ שעימו התיידד מאוד והיה חברותא שלו.

במכתב תודה של הרב מישקובסקי לרב קוק על מכתב ברכתו למינוי לרבנות קרינקי מכ"ח באייר תרפ"ב כתב בראשו:

'להארז אשר בלבנון, תפארת ארץ הצבי, נזר ועטרה, הרב הגאון הגדול, נודע ביהודה ובישראל גדול שמו, אוצר כל יקר וסגולה, אבן פינה בציון המצוינת, הכהן הגדול מאחיו, מרן אברהם יצחק הכהן קוק הי"ו, ראש הרבנים ונשיא קרתא קדישא וארעא קדישא. אחדשת"ה.

...מכתבו הטהור מיום כ"ט לחודש העבר ותוכנו רצוף אהבה וכבוד ויקר ברכה מקודש ברכות כהן גדול נשיא ארץ הקודש... תודתו לרום כתר"ה גאון ישראל ותפארתו... יפוצו מעינותיו הטהורות היצאות מקודהק"ד... ויאציל מאורו המבהיק והבהיר... יגדל שמו ותרבה השפעתו על כל שדרות עמנו...

והנני אסיר תודה משתחוה מארץ מרחק מול רום גאונו ומתכבד להוקירו כרוב ערכו הנשא.

חזקיהו מישקובסקי

רב דפ"ק הנ"ל.' ('אגרות לראי"ה', מכתב פ' מהדורה הראשונה וקל"ג בשנייה)

וכן כתב במכתב לעורכי הירחון "שערי ציון" בב' אדר תרפ"ד וכן הודפס גם בעתון "קול יעקב"  תרפ"ד, גליון כ"ד: 'כבר ידוע למדי בכל תפוצות הגולה צדקתו וגדולתו של מרן ראש הרבנים לא"י מרן הגרא"י קוק שליט"א וכי בכל מעשיו כוונתו אך לשם שמים. מידותיו הנעלות, הלך רוחו וטוהר לבבו המלא אהבה בלי מצרים לכלל ישראל לכל שדרותיו, ועיניו הטהורות רק אל הטוב שבכל דבר יביטו.'

מרן הגאון הרב שמעון יהודה הכהן שקופ זצוק"ל (תר"ך-ת"ש) - מגדולי ראשי הישיבות שהתפרסם בספרו "שערי ישר" ניסה פעמים שונות לעלות לארץ בין השנים תר"פ-תר"צ (הפרטים להלן מובאים בהרחבה עם מקורות במאמר 'עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב : רבי שמעון שקופ זצ"ל וכהונת ראש ישיבת 'מרכז הרב' - מסורות ועובדות', ב"המעיין" תמוז תש"ע, המופיע גם בכתובת:

http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=333).

בין ניסיונותיו ניסה לפעול להעלאת ישיבתו ("שער התורה" בגרודנה) או בגלל חוסר באמצעים לעלות לבדו, ובעניין זה פנה לרב קוק עצמו בב' אדר א' תרפ"א וכותב בראשו: 'לכבוד הרב הגאון הג' פאה"ד כש"ת אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א...'; ניסה להתמנות לראשות ישיבת "עץ חיים" אם הגרא"ז מלצר לא מגיע; פנה לראשי אגודת ישראל בוינה שיקימו ישיבה בירושלים ויקבלוהו כעובד בתוכה; פעל בעניין קבלת משרה תורנית בירושלים אצל הרב זוננפלד שמקורביו הציעו לפני הרב חסמן להקים ישיבה בירושלים, והרב חסמן שיתף בהצעה הזו את הרב שקופ וכתב לרב זוננפלד שהוא מציע שהוא והרב שקופ יקימו יחד את הישיבה; בנוסף ניסה להתמנות לר"מ ואף כראש ישיבה ('ר"מ ראשי') בישיבת "מרכז הרב"; הניסיון האחרון היה להקים ישיבה בתל-אביב.

יש לציין שלגבי הבדיקה לגבי ישיבת "עץ חיים" הוא פנה לגאון הרב ישעיה זאב וינוגרד זצ"ל שהשיב לו בכסלו תרפ"ב שהוא לא יכול להיענות לבקשתו כי הרב מלצר מתכוון להגיע וכותב לרב שקופ: 'דברתי גם עם הגאון מהרא"י קוק שליט"א, שטוב ונכון לפני מעכ"ג שקודם שיבא לירושלים אל המנוחה יסע קודם לאמעריקא, ושם בסיוע של תלמידיו הרבנים הגאונים דשם יעלה בידו ליסד פה עיה"ק ישיבה'. הרב שקופ המשיך לפעול בעניין זה כשראה שהרב מלצר מתעכב וסבר שעדיין הוא יכול להתמנות לראש ישיבת "עץ חיים" במקומו, ובכ"ח כסלו תרפ"ד כתב בעניין זה לרב וינוגרד וביקש בסופו להביא את הבקשה לפני הרב קוק: '...ולהגיש בקשתי להגאון מהרא"י קוק שליט"א, שיהיה בטח כהנא מסייע כהנא, להוציא מחשבתי לאור אם יהיה ביכולתו'. בעניין אפשרות משרת ר"מ ב"מרכז הרב" ואף ראש ישיבה ('ר"מ ראשי'), בחורף תרפ"ו הייתה התכתבות בעניין זה בין הרב שבתי שמואלי, תלמידו לשעבר ותלמיד "מרכז הרב", לבין הגריש"ש: הרב שמואלי שלח מכתב לרב שקופ בכ"ב בכסלו בעניין אפשרות עלייתו לארץ ללמד בה תורה והרב שקופ שלח מכתב תשובה בי"א בטבת שבו מבקש מהרב שמואלי שיברר בעניין אפשרות לקבלו כר"מ ב"מרכז הרב". זמן קצר לאחר מכן אכן קוּדם עניינו של הרב שקופ בידי ידידו הגרח"י מישקובסקי, ששלח לגרי"מ חרל"פ זצוק"ל מכתב ישיר בנושא משרת ראש ישיבה ('ר"מ ראשי') ב"מרכז הרב" בי"ג שבט תרפ"ו. כפי שהוא מציין הוא שלח מכתב בעניין גם לראי"ה עצמו, אך עתה הוא פונה לרב חרל"פ, מעמודי התווך בישיבה, כדי שיסייע לדבר. בהתייחסו להתאמת המשרה לרב שקופ הוא כותב '...כאשר בפטירתו של הגאון הג' אבד"ק טאווריג ע"ה נפקד מקום ר"מ בישיבת 'מרכז הרב', והנה הודיעני ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר שמעון הכהן שקאפ הי"ו, שנפשו איוותה לעלות לציון ולהרביץ תורה מציון. והנה למותר לדבר בשבחו של הגר"ש הי"ו...' ובהתייחסו למכתב ששלח לרב קוק כתב: 'הצעתי זאת במכתב לפני שבועות אחדים לפני ראש הרבנים לארץ הקודש, הגאון הגדול פאר דורנו מוהרא"י הכהן קוק הי"ו'. הרב חרל"פ השיב על דעת הרב קוק שמשרה זו שמורה לרב קוק עצמו שמעדיף את שיטת הלימוד של הגר"א (המבוססת על בקיאות, היקף וחיבור לפסיקת ההלכה, וכפי דרך רבותיו, הגאון הרב ראובן הלוי לוין מדווינסק זצוק"ל, שאמר לו ש"כל סברה היא חשודה", והגאון הנצי"ב זצוק"ל) על פני שיטת החקירות והסברות. אמנם יש לציין שהגרא"א בורשטיין היה ראש ישיבה, אך כנראה ששיטתו הייתה כשיטה המועדפת על הרב קוק, או שתוך כדי כהונת הגאון מטבריג הייתה נסיגה מדעתו של הרב קוק ש"כוחות הוראה גדולים, חשובים ועצומים, נוסף על הכוחות החשובים שיש לנו מכבר, ילוו אלינו מן הגולה בתור ראשי ישיבות ומורים מובהקים לכל המלאכות השונות ולנצח על כל מלאכת העבודה..." (כפוף כמובן לשיטת הלימוד המועדפת עליו).

מעט לאחר מכן הרב שקופ היה במשא ומתן עם ישיבת "שער השמים" בראשות הגאון הרב חיים יהודה לייב אויירבך זצוק"ל (אבי הגרש"ז זצ"ל שהיה לוקח את בנו זה לרב קוק לשמוע מדבר תורתו): במכתב מי' אלול תרפ"ו, פירט הרב שקופ מגעים שהיו לו באותו זמן עם ישיבת 'שער השמים' בירושלים, והפעם היה זה הרב שקופ שדחה את ההצעה, כיוון שזו ישיבת מקובלים ו"לא משך לבי בזה כ"כ בלי דעת תכונת הרב המנהל". הרב שקופ כבר התייאש מלעלות לארץ, אך בכל מקרה הניסיונות לא היו יכולים להצליח בגלל התנגדותו של הגרח"ע גרודזינסקי שהרב שקופ יעזוב את גרודנה שאליה הגיע בהזמנתו. ומאותה סיבה לא התממשה ההצעה בתרפ"ט להיות ראש הישיבה ב"ישיבת רבי יצחק אלחנן" בניו-יורק, בעת שהותו בארה"ב. בתרצ"ה הוסרה התנגדות הרב גרודזינסקי, ואז שוב ניסה הרב שקופ לעלות לארץ. הרב שקופ ביקש מתלמידו הרב ברוך יצחק לוין לסדר בעבורו ישיבה בתל-אביב, והתנגד לרצון מעריציו בארץ שיעלה ללא משרה תורנית. תלמידו זה עלה לארץ בתרצ"ו לשם כך, והתוכנית כמעט יצאה אל הפועל, אך בוטלה בגלל פטירת חתנו של הרב שקופ, הגאון הרב שרגא פייבל הינדס זצ"ל. הרב שקופ לא רצה שעלייתו תפגע באופן רציני בישיבת "שער התורה" בגרודנה, ורצה להעמיד את חתנו בראשותה, אך הוא נפטר. בחשוון ת"ש רצה שוב הרב לוין להעלות את הרב שקופ לארץ ישראל (לאחר שישיבת גרודנה נסגרה עם פרוץ המלחמה), ואף דאג להשיג עבורו אישור עלייה מגרי"א הלוי הרצוג זצ"ל, אך בט' בחשוון נפטר.

יש לציין שלאחר הקמת ישיבת "מרכז הרב" ראשי ישיבות גדולים מרחבי אירופה שונים פנו לרב קוק לקבל תלמידים מישיבתם לישיבתו, וביניהם: הגאון הרב שלמה יוסף כהנמן מפוניבז' זצוק"ל (תרמ"ו-תשכ"ט; שלח מכתב ה' תשרי תרפ"ה שבו ממליץ לקבל תלמיד מישיבתו); בי"א בשבט שלח הגאון הרב יעקב שפירא זצוק"ל (תרל"ג-תרצ"ו), ראש ישיבת וולוז'ין המחודשת ובן הגאון הרב רפאל שפירא זצוק"ל (חתן הנצי"ב וראש הישיבה הראשון של ישיבת וולוז'ין המחודשת), מכתב שבו ביקש מהראי"ה לקבל ל'מרכז הרב' עשרה מתלמידיו שהשלטון אינו מניח להם להישאר אצלו; בי"ח בשבט שלח הגאון הרב משה סוקולובסקי מבריסק זצוק"ל, ראש ישיבת "תורת חסד" בבריסק, מכתב שבו המליץ לראי"ה על קבלת שבעה מתלמידיו ל'מרכז הרב'; מכתבי המלצה דומים על תלמידים הגיעו בח' שבט מהגאון הרב נפתלי צבי טרופ מראדין זצוק"ל (תרל"א-תרפ"ט) שהיה מגדולי ראשי הישיבות ונודע בכינויו 'הגרנ"ט'; בב'-ג' סיון מהגאון הרב מאיר אטלס משאוול זצוק"ל (תר"ח-תרפ"ו); מהגאון הרב יהודה לייב פיין מסלונים זצוק"ל שהיה מגדולי רבני רוסיה ואביו של הגאון הרב ראובן פיין זצ"ל (תרפ"ד-תשנ"ג) שהיה מגדולי ראשי הישיבות ומחבר "בין משפתיים" על הש"ס, ועוד.

בקשות אלו החלו לפני מינויו של הגאון הרב אברהם אהרן בורשטיין מטבריג זצוק"ל (תרכ"ז-תרפ"ז), מגדולי גאוני דורו, ונבעו מהערכה רבה ביותר לרב קוק  לראש ישיבה ב"מרכז הרב" באדר א' תרפ"ה, והתחזקו בעקבות בואו של אחד מגדולי גאוני דורו וצירופו יחד עם הרב קוק (ראו ב'אגרות לראי"ה' מכתבים שונים בעניין זה מראשי ישיבות רבים). הגרא"א בורשטיין הספיק לכהן במשרה רמה זו עד יום י"ט בסלו תרפ"ו שבו נפטר בפתאומיות (גם פרטי פסקה זו מהמאמר הנ"ל מכתב העת "המעיין").

במכתב הנ"ל מודה הגר"י שפירא, ר"י וולוז'ין המחודשת, לרב קוק על פעלו למען מוסדות התורה וכן כותב שהוא מבקש להעביר חלק מישיבתו לארץ ומבקש מהרב קוק שינהל את ענייניה אם המעבר יתבצע וכאמור גם מבקש לקבל ל"מרכז הרב" תלמידים לישיבתו שמאוד רוצים בכך:

'לכבוד הוד כבוד ידיד נפשי הגאון הגדול המפורסם פאר הדור, נרו יאיר, עומד בפרץ עמו, כקש"ת מה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א רב הכולל דעיה"ק ירושלים תובב"א

הנני מוצא חובה לנפשי להביע לפני הדר"ג שי' את את רחשי ברכותינו ותודתנו מעומקא דליבא, בשם הישיבה הק' 'עץ חיים' דוואלזין יצ"ו, עבור פעולותיו הכבירות והתועלתיות, אשר פעל ועשה בס"ד בין אחינו בני ישראל אשר במדינת ארצות הברית, לקיום מוסדות התורה בכל ארצות פזורינו – ובתוכם גם לטובת מוסדנו אנו. חיבה יתירה נודעת לנו מאת הדר"ג שי' המתיחס אל בית האולפנא רבתא דמחננו בתור אחד בניה בוניה, אשר זכה ליהנות מזיו הודה והדרה בתקופת אא"ז הגאון רשכבה"ג מרן הנצי"ב זצוק"ל, והאציל [שהאציל] מרוחו על אלו יקירי האומה העומדים בראש היהדות החרדית העולמית... כי מעכתר"ה שי' מתייחס אל מקום מקדשנו זה, מקור מחצבתו, בחבה וכבוד מיוחד...

אגלה את אזנו דמר הדר"ג שי', כי עלה בדעתנו להתחיל ולהתעסק בדבר העברת חלק הישיבה הק' לארצנו הקדושה... מה טוב ומה נעים היה לנו אילו כבוד תורתו שי' היה מנהל אותנו בעצתו והוראתו בנידון זה. דעתו דמר תהיה נחשבת בעינינו כיתד בל ימוט, אשר ממנו לא נזוז ימין ושמאל!

...הנה שמענו את שמע ישיבתו הק' אשר מעכתר"ה יסד ושכלל בעיה"ק תובב"א בשם 'מרכז הרב'... ישמש היכלו דמר למקום מסוגל בעד יקירינו מיטב צעירינו... בחורי חמד... בעלי כשרון מצוין, ישרים ונכוחים... אוותה נפשם לפנות אל רומעכת"ר שי' בבקשתם לקבלם אל ישיבתו הק', ולשלוח להם ע"י עו"ר כל התעודות הנחוצות, וכל הצריך אל ענייני הנסיעה... ומבקש אני לקבלם ולהכניסם תחת כנפיו... ורום מעלת כבו תורתו יזכה לבנות כמו רמים מקדשו, להגדיל תורה ולהאדירה...'

הגרנ"ט מראדין מבקש במכתבו לקבל את תלמידו ישראל ביארסקי ל"מרכז הרב" וכותב במכתבו:

'מתיבתא רבא "חפץ חיים"

בראדון פלך ווילנא

                                                                                                             ב"ה יום ה' לחודש שבט תרפ"ה

כבוד הגאון האמתי, סוע"ה, מדברנא דאומתי', כקש"ת מוהר"ר אברהם יצחק שליט"א קוק, הרב הראשי לעדת ישראל בירושלים...

                                                                                                           הכותב למען קיום התורה ולומדיה

                                                                                                             נפתלי צבי טראפ ר"מ בהישיבה

במכתב הגר"מ סוקולובסקי חוץ מלגבי התלמידים מבקש מהרב קוק לשלוח אשרת עלייה עבורו וששולח את חיבורו "אמרי משה". ממכתבו:

משה סאקאלאווסקע

ר"מ בישיבת "תורת חסד" בבריסק

הוד כבוד ידי"נ כב"י הגאון הגדול האמתי, ראש גולת אריאל, מעוז ומגדול, המפורסם בכל אפסים, כקש"ת ר' אברהם יצחק קוק שליט"א אב"ד בתוככי ירושלים...

                                                                                                        המצפה לישועה בתוך אסירי התקוה

                                                                                                                            משה סאקאלאווסקע

הגר"מ אטלס שכיהן ברבנות סלנט, קוברין, ליבוי ושאוול, אמנם פרסם בתרס"ה מכל נגד הציונות, אך ככלל הגדולים מתנגדי הציונות התייחס בהערצה אישית לרב קוק ובמכתבו הנ"ל כותב על תלמיד חתנו הגרא"ב וסרמן זצ"ל הי"ד, ישראל ליפקינד (נצר למרן הגאון ה"הגהות בן אריה" זצוק"ל) שמעוניין ללמוד ב"מרכז הרב" וממליץ עליו שהוא שקדן וירא שמים. במכתב כתב בפתיחה ובסיום כך:

'הוד כבוד ידי"נ ויד"ע, הגאון הגדול המפורסם לתהלה ולתפארת, מרן אברהם יצחק הכהן שליט"א...

מאת הדו"ש ושלו' כל החוסים בצל תורתו, מוקירו ומכבדו כערכו הרם, המצפה לתשועת השי"ת להרמת קרן התורה וביאת משיחנו בבי"א

                                                                                                                מאיר אטלאס החופ"ק שאוולי                    

הגאון הרב דוב בריש איינהורן מאמסטוב זצ"ל הי"ד - בן הגאון הרב אפרים צבי איינהורן זצוק"ל ובעצמו מגדולי דורו. שלח לרב מכתב על קבלת תלמידו הרב יעקב שטיין לישיבת "מרכז הרב", וכותב בראש מכתבו 'לכבוד הרב הגאון הגדול פ"ה פה"ד החכם הכולל חוקר אלקי דמטמרין גלין ליה מרא דארעא דישראל כקש"ת אברהם יצחק שליט"א כהן לאל עליון ורב והגאון אב"ד דעה"ק ירושלים תובב"א.' ומסיים את מכתבו ב'דברי המשתחוה מול הדר"ג וקדושתו הרמה דוב בעריש בהרה"ג א"צ.'

הגאון הרב מאיר סטלביץ ("הרב מחסלביטש") זצ"ל - היה מגדולי ירושלים לאחר התיישבותו בה. אמר במלאת שנה לפטירת הרב קוק: "גאון הדיבור ויחד עם זה גאון השתיקה היה מרן הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. מצד אחד היה דיבורו קולח בלי מעצור... מצד שני היה לו כוח השתיקה: אף פעם לא שמענו ממנו דיבור אסור... גם לדבר וגם לשתוק... לא כל אחד זוכה, ואחד מיוחד שזכה לכך היה רבנו הרב זצ"ל." (פורסם ב"היסוד", ערב ר"ה תרצ"ו)

הגאון הרב משה חסקין ("הרב מפרילוקי") זצ"ל (תרל"ב-תש"י) - מתלמידי מרן פוסק הדור הגרי"א ספקטור מקובנה זצוק"ל שימש כרב ור"י בקרקינובה (במחוז קונה שבליטא) ובפרילוקי (במחוז קובנה שבליטא). בערב פסח תרצ"ג עלה לארץ לירושלים והיה מגדוליה. בתרצ"ח הוציא לאור את ספרו "כלכלת שביעית" שבו קיבץ וביאר את הלכות שמיטה מן המשנה והתלמודים, הרמב"ם והראשונים וגדולי האחרונים וביאר אותן. כן חיבר את "אהל משה" על סדר זרעים שבתלמוד הירושלמי. אמר על הרב קוק שהוא היה הרמב"ם של דורינו.

מרן הגאון הרב צבי אריה יעקב מייזלש זצוק"ל - התפרסם כרבה של לאסק הסמוכה לפיוטרקוב ומחבר שו"ת "חדוות יעקב".

כתב בתרפ"ה מכתב לרב קוק שבו מודיע לו על שליחת ספרו ומבקש לשלוח לו את הערותיו, וכך כתב בפתיחה:

'צבי אריה יעקב מייזלש

בן הגאון מו"ה דוד זצל"ה

אבד"ק לאסק והגליל                                                                                           כ"ה יום א' ויקרא תרפ"ה

כבוד גאון הגאונים, רב רבנים, שר התורה, כל רז לא אניס ליה, מופת הדור, איש אשכולות הצדיק וכו' כקש"ת מו"ה אברהם יצחק שליט"א קוק, ראש הרבנים בירושלים עה"ק דארעא דישראל...'

מרן הגאון הרב ישראל חיים דייכס מלידס זצוק"ל, שהיה מגדולי הדור באותה תקופה, היה מעריץ נלהב של הראי"ה. לדוגמא, בפתחו של אחד מספריו הרבים של הגרי"ח דייכס, מובאת הסכמה מרגשת של הראי"ה, והרב דייכס מכנהו: 'ידיד נפשי הגאון הגדול האמיתי, תפארת ישראל, אוצר תורה יראה ותבונה, חוקר ומקובל, כקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, רב הכולל בעה"ק ירושלים תובב"א'. הקנאים שלחו מכתב לגרי"ח דייכס, וציפו כי הוא יענה לבקשתם להחרים את הראי"ה וספרו, הם לא ידעו שהרב דייכס הוא מעריץ של הרב קוק, ולא היה סיכוי שיחרים את הרב קוק. אדרבא, הוא הזדעזע ממעשיהם המגונים, ומחה על כך בחריפות.

מרן הגאון הרב עובדיה הדאיה זצ"ל (תר"ן-תשכ"ט) - מגדולי המקובלים והפוסקים וראש ישיבת המקובלים הספרדית "בית אל", כותב למשל, בשו"ת "ישכיל עבדי" ח"ב קונטרס אחרון או"ח סימן ב' בפנייתו לרב קוק "גאון ישראל וקדושו, פאר הדור והדרו". הרב הדאיה היה מבקש בקשות שונות מהרב קוק במשך שנות היכרותו עם הרב קוק, והרב קוק היה נענה מיד. הרב הדאיה אמר שהוא נוכח לדעת שהרב קוק הוא "לא רק גדול בתורה אלא גם גדול במידות ונשמה גבוהה שממנה יש ללמוד אורחות חיים!"

הגאון הרב רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל (תרס"א-תשי"ט) - היה מגדולי רבני תוניס, שנקרא על שם סבו וכמוהו היה ראב"ד ג'רבה, כותב על הרב קוק (שו"ת 'שמחת כהן', חלק או"ח סימן קנ"ב) 'הגאון הגדול המפורסם מהרא"י הכהן קוק זצוק"ל'. יש לציין שהוא היה היה דתי-לאומי בהשקפתו, כרבו הגאון הרב משה כלפון הכהן זצוק"ל. הרב חויתה עלה לארץ וכיהן כרב מושב ברכיה ותמך במפד"ל.

הגאון הרב בנימין יהושע זילבר זצ"ל (תרס"ג-תשס"ח) - מגדולי הפוסקים בדור האחרון ומחבר שו"ת "אז נדברו". למרות שהלך בדרכו של החזון איש והתנגד להיתר המכירה, ציין בהסכמתו להוצאה המחודשת של ספר 'שבת הארץ' של הראי"ה קוק מטעם מכון 'התורה והארץ', כי כשכתב את ספריו על הלכות שביעית היה ספר זה אחד הספרים היסודיים בהם השתמש, ולא נמנע מלהביא בספריו את דברי הרב קוק ב"שבת הארץ" עם הערכה רבה לגדולתו של הרב קוק.

הגאון הרב שלמה-זלמן אויירבך זצ"ל (תר"ע-תשנ"ה) - מגדול הפוסקים שנודע בעדינות נפשו ומידותיו הנעלות לצד גאונותו בתורה. נולד ונפטר בירושלים והיה בן 25 כשנפטר הרב קוק. אמר על הרב קוק: "הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד." בהזדמנות אחרת אמר: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון! וחבל מאוד שבגלל ניגודי דעות בתוך הציבור התורני ממעטים את דמותו ומתנכרים אפילו לספריו ההלכתיים. והלא ספריו מצטיינים בישרותם ומתשובותיו הבהירות לשאלות השונות שנתעוררו בזמנו אפשר ללמוד דרכי פסיקה והוראה". ועוד אמר על הרב קוק: "...לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת... היה הרב גדול לא רק בדורו אלא בדורות!" כן במכתב תודה לרב נריה על קבלת 'שיחות הראי"ה' כינה הגרש"ז את הרב קוק 'רבנו זצ"ל' ('ליקוטי ראי"ה' ג', עמ' 104-97). וכן סיפר ר' יהושע הרשקוביץ, יו"ר המועצה הדתית ברמת הגולן, ששמע מהרב אברהם דוב אוירבך אב"ד טבריה, ראב"ד טבריה שאביו אמר שהרב קוק היה היחיד בדורו שידע ללמוד את חכמת הקבלה ואת חכמת האגדה לעומקה של הלכה. סיפר הגאון הרב יוסף בוקסבוים זצ"ל, שהיה מנהל 'מכון ירושלים' ותלמידו של הגרש"ז: 'עד סוף ימיו של מו"ר הגאון ר' שלמה זלמן אויירבך, כשהוא היה אומר "דער רב", "הרב", זה היה הרב קוק.' יש לציין שאמר לבעל אחייניתו, הגרי"מ שטרן שליט"א, שדעתו כדעת הרב קוק בענייני השקפה.

סיפר הרב אהרן גולדנברג, נכדו של הגרש"ז ובן חתנו הגאון הגרז"נ גולדנברג שליט"א: "פעם כשדברו מענייני רבנים ורבנויות התבטא סבא ואמר: 'היחיד שהנני מכיר שמגיע לו התואר 'רב' בכל המשמעויות של תואר זה הוא מרן הרב קוק זצ"ל'.

בהזדמנות אחרת אמר לקבוצת תלמידים בשיעור: "אני אינני תלמיד של הרב זצ"ל, אני חסיד שלו..." (שני העובדות האחרונות מ"שיחת אבות", עמ' ס"ד מפי הרב יעקב בס ששמע מהרב אויירבך)

הרב זק"ש ראש ישיבת "בית זבול" (ע"ש ספרו ההלכתי של הגרי"מ חרל"פ שחתן שלו היה ממשפחת זק"ש) סיפר, כי פעם פגש את הגאון הרב חיים קרויזווירט זצ"ל (שימש ברבנות בבלגיה  והיה אחד מגאוני הדור) בצאתו מביתו של הרב אויירבך, וסיפר לו הרב קרויזווירט כי הוא משתומם למשמע דברי ההערכה המופלגים שאמר הרב אויירבך על הרב קוק, והוסיף כי לא הכיר עד כה את גדולתו של הרב קוק זצ"ל.

בחוברת 'סיני', כרך מ"ז אלול תש"כ, שהוקדשה לזכרו של מרן הרב זצ"ל במלאות עשרים וחמש שנה להסתלקותו, מובאים שמונה מאמרים, מרבנים גדולים, וביניהם מרן הגאון הרצי"ה זצ"ל, הגאון הרב יהודה גרשוני זצ"ל, הגאון הרב ראובן כ"ץ זצ"ל, ראב"ד פ"ת, וגם הגרש"ז כתב מאמר בעניין "תנאי שלא נעשה כמשפט התנאים". ובפתח מאמרו כתב: 'לזכר נשמת רבנו הגדול מרא דארעא קדישא, מרן הגאון מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל, למלאת כ"ה שנה לפטירתו'.

הקונטרס "ישועת הארץ" שבהוצאת "מדרש בני ציון", ירושלים תרצ"ח, שהרב אוירבך היה מעורכיה, התבסס על הלכות שביעית של הרמב"ם עם הערותיהם של "פאת השולחן", הרידב"ז ודברי הרב קוק ב"שבת הארץ".

וכן יש לציין שבספר "מאורי אש" על חשמל בשבת שהוא ספרו הראשון שיצא לאור בתרצ"ה, בין ההסכמות נמצאים הסכמותיהם של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל ושל מרן הגאון אבא יעקב הכהן בורוכוב זצוק"ל שהיה מהרבנים הראשונים שהצטרפו ל"מזרחי", בנוסף להסכמותיהם של מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל, מרן הגרח"ע גרודזינסקי זצוק"ל ואביו, הגרחי"ל אויירבך זצוק"ל. הגרש"ז העניק עותק מספרו לרב קוק וכתב בהקדשה: 'למעלת כבוד רבנו מרא דארעא דישראל הגאון הגדול אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א מאת שלמה זלמן אויערבאך.'

סיפר בחור שלמד בישיבה לצעירים של "מרכז הרב" שפעם התלבט בדרכו, ופנה אל הגרש"ז זצ"ל ושאלו, שמא כיוון שרוב הגדולים אינם הולכים בדרכו של הרב קוק, גם הוא צריך ללכת בדרכם של הרוב. ענה לו הרב אוירבך: "מה אתה מדבר? בזמן הרב קוק רוב ככל גדולי ישראל היו בטלים אצלו!"

אמר בעניין על המבזים כבודו של הרב קוק: "אני מפחד מיום הדין על שלא מחיתי על ביזוי כבוד הרב (קוק) זצ"ל." ואח"כ הוסיף דוגמא: "היה מקרה מסוים שהתפרסמה חוברת (השמצות) כנגדו, והכרתי את העניין וידעתי שזה לא היה נכון, אבל לא מחיתי..." ואח"כ הוסיף שאין לו כוח לזה (כך אמר לרב אליעזר מלמד קרוב משפחתו ששמע הדברים מהרב אויירבך וראו בקונטרס "אור שלמה").

סיפר הרב חיים שלום פרוש, מזכיר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שהרב אויירבך שוחח עמו על גדולתו של מרן הרב קוק זצ"ל, ואח"כ אמר לו שלצערו בעקבות השפעת בעלי המחלוקת הקנאים אינו יכול לדבר כך עם הצעירים.

כן סיפר כתב "בקהילה", יעקב פרידמן לגבי יחס הגרש"ז לרב קוק: "שמעתי במו אוזניי ממרן הגרש"ז אויירבך: 'הוא הרי היה קדוש עליון, אך אם אומר זאת ברחוב ישליכו עליי אבנים!'" (גיליון כ' אייר, תשס"ט, מוסף "קולות")

מרן הגאון הרב יוסף שלום אליישיב זצ"ל (תר"ע-תשע"ב) - נולד בהומל לגאון הרב אברהם אליישיב זצ"ל, חתנו של עמוד הקבלה בדורו, הגר"ש אליישיב, ועלה לירושלים עם אביו וסבו (הגר"ש פנה לרב קוק להפעיל את קשריו כדי לעזור להם בעלייה והרב קוק הזדרז לעשות זאת), והיה בן 24 בפטירת הרב קוק. מעריץ ביותר את גדולתו של הרב קוק.

כשהיו באים אליו בחורים להדרכ בלימוד היה מוציא מארון הספרים את 'אגרות הראי"ה' א' ומקריא להם את אגרתו של הראי"ה לאחיו הרב שמואל בעניין זה.

שמענו מפי הרב ישראל משה סלומון שליט"א (בנו וממשיך דרכו של הרב ברוך שמעון סלומון זצ"ל, רבה של פ"ת) במעמד שירת הים בשביעי של פסח: "מסורת חשובה היא המעמד הזה של אמירת שירת הים בליל שביעי של פסח במנגינות המקובלות מבית מרן הרב זצ"ל והרב חרל"פ זצ"ל. פעם נכנסתי עם אבא זצ"ל אצל מרן הרב אלישיב והיה זה בעידנא דחדוותא והם דיברו מעניינים שונים ולא כמו הכובד ראש הרגיל שהיה ביניהם כשהיו מדברים בדברי תורה. ואז שאל אבא את מרן הרב אלישיב על ההכרות שהיתה לו עם הרב קוק זצ"ל והוא אמר "הוא היה גאון וצדיק ראשו בשמים, אגרויסע פון אלע" (הוא הגדול מכולם).

במקרה אחר, בו הזכיר הגרי"ש אלישיב דבר מסויים שאמר הראי"ה, שאלו אחד הנוכחים: הרי ת"ח פלוני, אחד מגדולי הדור, אומר אחרת! (מפאת כבודו לא נזכיר את שמו). ענה הגרי"ש בפשטות: "הרב קוק היה יותר גדול ממנו!" (מפי קרוב משפחה של הגרי"ש).

סיפר הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א: פעם אחת באו לגרי"ש אלישיב כמה אנשים, ודיברו עמו בענין מרן הראי"ה קוק. תוך כדי הדברים, אמר אחד האנשים: הרי היו שחלקו על הראי"ה, והתנגדו לו. מייד ענה הגרי"ש אלישיב ואמר: "ומה עם הרבים שהיו עמו?!"

סיפר הגר"י בוקסבוים (בהמשך לדבריו לעיל לגבי קשר רבו הגרש"ז לרב קוק): "ופעם אחת היה עורך אחד במכון שלנו שמצא קטע שהרב קוק הוציא והדפיס בקובץ תורני. לאחר שהכניס אותו לאוצר מפרשי התלמוד, עורך פלוני הוציא אותו. אחד מהעובדים התלונן על כך. קראתי לעורך ואמרתי לו: "אני רוצה שאתה תלמד איתי את הקטע. אם יש לך קושיה ודבריו של הרב צריכים עיון אז בבקשה". הוא ענה לי: "בכלל לא נכנסתי לעניינים. אני חושב שקטע מכתבי הרב קוק לא מתאים לאוצר מפרשי התלמוד". אמרתי לו: "מרגע זה אתה מפוטר". הוא לא קיבל את הדברים, והלכנו לדין תורה אצל הרב אלישיב. הרב אלישיב היה מזועזע. הוא אמר לאותו עורך: "אתה הכרת את הרב קוק? דע לך שהוא היה קדוש. הוא לא היה שייך לתקופה שלנו, ולא הבינו אותו טוב. בוודאי שר' יוסף רשאי לפטר אותך. אני הייתי עושה אותו דבר".

מקרה נוסף בו מחה הגרי"ש אלישיב כנגד אותם קנאים היה בתשס"ו כשיצא הספר החשוב 'עיניים למשפט' של הגאון הרב יצחק אריאלי זצ"ל (ובו ביאורים מהגמרא עד להלכה) בהוצאה מחודשת, תוך השמטת הדברים שכתב הרב המחבר (המופיעים במהדורה המקורית) על הרב קוק זצ"ל. הגר"י אריאלי היה מתלמידיו המובהקים של מרן הרב קוק זצ"ל, ואף שימש כאחד מראשי ישיבת "מרכז הרב", ואעפ"כ מלאם ליבם של המדפיסים להשמיט את דבריו על אודות רבו המובהק. וכך כתב שם בהקדמתו הגר"י אריאלי: 'וכמה מהחידושים נאמרו לפני גדולי ישיבתנו הקדושה "מרכז הרב", היא הישיבה החופף עליה הוד רוחה של מחוללה, גאון ישראל וקדושו מרנא ורבנא רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אשר גידלה וטיפחה בלימודים במסלולם הישר והאמיתי היא ההלכה, באהבת השי"ת, תורתנו הקדושה, עם הקודש וארץ הקודש. וברוב חסדי ה' הייתי מהזוכים לייסד ולהקים את הישיבה הקדושה בעבודה מאומצת, בהשקעת כוחות רוחניים וגופניים, ומאת מרן הרב זצ"ל הוטל עליי הנהלת הישיבה בתפקידיה השונים, והנני מנושאי הארון במשך כל זמן קיומה'. בעקבות השמטה מכוערת זו, הושמעה ביקורת חריפה על האחראי על מהדורה זו, והוא הלך לשאול את הגרי"ש אלישיב שליט"א האם עשו המהדירים כשורה כשהשמיטו את דמותו של הרב קוק. כמובן, הרב אלישיב שלל את מעשיהם לחלוטין. בעקבות זאת הוחזרו הספרים לכריכיה, הגיליון הראשון הודפס מחדש, והכניסוהו במקום הגיליון המוטעה, וכך הספר נמכר היום.

פעם אחת כתב הגרי"ש פסק הלכה בעניין מסוים, וכשסיים לכותבו, הראה לו אחד הנוכחים את דברי הראי"ה באותו עניין, ובהם פסק הלכה שונה. מייד קרע הגרי"ש את פסקו שלו, וביטל דעתו כלפי דעת מרן הראי"ה.
כשיצא לפני כמה שנים ספר חדש ובו סיפורים על הראי"ה, שמח הגרי"ש לקבלו, והביע התעניינות בתוכנו.

העיתון 'יתד נאמן' פרסם סילופי דברים נוראיים על מרן הראי"ה, בקשר לנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, ומייד לאחר הוצאת העיתון התברר שהדברים שנכתבו היו שקריים ומגמתיים, וגדולי ישראל (בינהם הגר"נ קרליץ שליט"א) ביקשו והתחננו למערכת העיתון שתפרסם התנצלות, אך היא התחמקה. כשהגיעו עורכי העיתון לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הוא מחה בחריפות על השקרים הנ"ל, ואמר מתוך כאב: מדוע לא בדקתם את הדברים לפני שפרסמתם אותם? וכמובן שהורה להם לפרסם התנצלות מיידית, אך הם לא שמעו בקולו [עיין בחוברת 'לכבודה של תורה' בעניין פרשה זו, ובעניין התעלמות עתונאים מדעת תורה].

בפעם אחרת, כשעשו כתבה בעיתון הנ"ל על איזה עניין, והוזכר בדרך אגב מרן הראי"ה, הם כתבו: 'הראי"ה' ללא תואר נוסף. כשראה זאת הגרי"ש, מחה על כך, וציווה לגנוז את כל העותקים שהודפסו, ולעשות עותק חדש של העיתון שבו יהיה כתוב: 'הראי"ה קוק, גאב"ד ירושלים'.

הגאון הרב בן ציון מוצפי שליט"א () - מגדולי הדור ומרבני יהדות עיראק המתנגד בחריפות לציונות שנשאל לגבי כת הדרדעים התימנית הכופרת בתורת הנסתר, בניגוד גמור לכלל יהדות תימן בפרט ושומרי המצוות בכלל. בתשובתו כותב שרבנים מכל גוני הקשת גינו אותם ומזכיר את הרב קוק וכן את הרב חרל"פ והרב הרצוג והרב עוזיאל לצד הרב זוננפלד, הרב אלפנדארי, הרב יוסף ידיד הלוי, "כף החיים" ועוד גדולים חרדיים נודעים (שני הראשונים כאמור לעיל התייחסו בכבוד רב לרב קוק למרות המחלוקת ההשקפתית הקשה ושני האחרונים היו מהאנטי ציוניים הקיצוניים ביותר):

שאלה - 50510

לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלום לכבוד הרב ושלומו יסגא לעד, תודה על אשר מחכימנו ביראה ודעת, חכמה ומוסר ודברי הלכה. חבר וידיד שלי אמר לי כי הכת הנקראת אצל התימנים "דרדעים", והם אינם מאמינים בקדמות ספר הזוהר, היו להם תומכים מקרב רבני ירושלים. האם הדבר נכון? ויש בדברים משהו מן האמת ?

תשובה

אוי הדרדעים לפני קרוב למאה שנה חיבלו והשחיתו כרם השם צבאות בדיעותיהם הכוזבות והמשובשות וגרמו אש מחלוקת נוראה בתוך יהדות תימן המפוארת השלימה והשליווה. הגיעו הדברים לפני גדולי ישראל בארץ הקודש,  כולם כאחד התייצבו מולם בנידוי חרם ושמתא עליהם ועל הנלווים אליהם במלים חריפות וקשות ללא יוצא מהכלל כל גווני הקשת החל מהגאון הרב קוק שהתבטא במלים חריפות ואתו הרב חרל״פ והרב הרצוג, הרב זוננפלד מהעדה החרדית והרב אלפנדרי ועמו המקובל הרב אלישיב וגדולי רבני תימן ורבני הספרדים כשמונים גדולים, עליהם נמנו הרב יוסף ידיד ראב״ד ירושלים, ואתו הרב כף החיים ורבנו שלום הדאיה ראש רבני בית אל והרב שאול דוויק הכהן והרבנים אפרים הכהן, והרב חזקיה שבתי ז"ל רבה של ירושלים, הרב עוזיאל הראשון לציון ועוד. וכל רבני הספרדים והאשכנזים השתמשו בביטויים חריפים של חרם נידוי ושמתא. ספר אמונת השם נדפס בשני כרכים להרב עראקי ז״ל בשנת תרח"ץ בירושלים, ואתו גדולי רבני תימן הגדולים שבירושלים ואגפיה וכל גדולי רבני אשכנז. שם יש חלק מפסקיהם של גדולי הדור ההוא עם תשובה לטענותיהם הנלוזות.

הגאון הרב גדליה איזמן שליט"א (תר"ע-תשע"ב), הוא זקן המשגיחים היום בעולם הישיבות, כשגילו מעל מאה ואחת שנים, (נולד ה' ניסן שנת השמיטה עת"ר) שלח מכתב לגרצי"ה קוק זצ"ל לאחר פטירת אביו, כנראה בשנת תרצ"ו, בהיות הרב איזמן תלמיד ישיבת קמניץ שבליטא בראשות הגאון ר' ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בעל 'ברכת שמואל' (שהיה מידידיו ומעריציו של הרב), לאחר שהגיעו אליו כמה מספרי מרן הראי"ה זצ"ל. הרב איזמן עלה לארץ בשנת תש"א ולמד כשנתיים בישיבת 'מרכז הרב', ומאז שנת תש"ד הוא משמש כמשגיח רוחני בישיבת 'קול תורה' בירושלים. בזמנו הוא הזמין את הרצי"ה להיות הכהן שיפדה את בנו בכורו, ושמר עמו על קשרי ידידות חמים ומיוחדים עד לפטירת הרצי"ה בפורים תשמ"ב. עוד ינוב בשיבה דשן ורענן בבריאות ובנחת.

'בע"ה ב' לס' אמור קמניץ ליטא.

הוד כבוד הרב הגאון המפורסם בצדקותו ובחסידותו כמוהר"ר צבי יהודה קוק שליט"א מנהל רוחני דישיבת 'מרכז הרב' בירושלים.

שלום וכל טוב לרו"מ הדר"ג שליט"א.

הנה ארהיב עוז בנפשי לגשת מול הוד מעלת הדר"ג במכתבי זה - אף שלא היה לי הזכות עד עתה להכירו פנים בפנים - בקשר לקבלתי מאת תלמידו הוד ידיד הנעלה כמה"ר מה בוריסרובסקי נר"ו ספרים אחדים מספרי כ"ק אביו מרן ומאורן של ישראל זצ"ל שהואיל הוד רום מעלת הדר"ג שליט"א, ברוב הדרת טובו וענוותו, ליתן לו בעדי. ליבי מלא על כל גדותיו רגשי תודה עמוקה, להוד כבוד הדר"ג שליט"א בעד טובתו הרבה, מבלי שקדם שום זכות מאיתי על זה. הטבה הלזו שיש [בה] משום הליכה בדרכיו ית' על דרך "מי הקדימני ואשלם" (איוב מ"א, ג'), ובחז"ל (ויק"ר כ"ז, ב') מי מל לפי עד שלא נתתי לו בן וכו'. ואם חז"ל בנועם מוסרם העירו "כל הפותח פתח לחברי נפשו חייב לו" (שמו"ר ד', ב'), כמה יש לי הדל להכיר טובה בכל ישות נפשי אל הוד רום מעלת הדר"ג שליט"א, בעד פתיחת לי פתחו של אולם לחדור, כפי רוח בינתי החלושה, לתוך עמקי תורת כ"ק אביו מרן זצ"ל, ע"י ספריו הקדושים. והנה, לבוא לתוך עומק כוונת כ"ק אביו זצ"ל בספריו הקדושים, מובן – שמפאת אי ידיעת לאנשים שכמוני בחכמת האמת היא חכמת הנסתר - אין לחשוב כלל. אבל מה שעשה עלי רושם כביר, ושהיה לי כמדומה תועלת רב בע"ה, מתוך עיון שטחי בספריו הק', הוא ההכרה שלו, כה ברורה, בפנימיות ובפנימי פנימיות, בכל העניינים שנגע, במידה כה חזקה שהוא כראיה ממש, עד למדריגה שנעלם מאיתו זצ"ל לגמרי החיצוניות והקליפה, באפיסותה ובשלילתה, לעומת עשירות וזוהר התוך והפנים. כל מה שמוסר לנו עושה רושם עלינו מפני שמספר לנו מה שרואה, לא מה שחושב ולא מה שמרגיש לבד, כי אם מה שנתגלה לו לעיניו ממש.

ההשגחה העליונה ברוב טובה וחסדה, שלחה אלינו נשמה אצילה זו המוכרחת ביחוד לדורנו, דור דל הפנים, דור שנמשך לגמרי אחרי דרך החומריות והחיצון, מבלי הבין כלל עשירות תוכן הפנימי של הישות ומלואה, שלעומתה החיצון הוא שלילה גמורה במלוא מובנה של המילה. והלא זה כמדומה, הוא הסיבה העיקרית להירידה הנוראה של הדור בתור 'מחלל את הקודשים' (אבות ג', י"א). בהורקת כל תוכן קודש פנימי ורוחני מן היצירה, ורק אל זוהמת החומריות והחיצון עיניו. ובחז"ל, "תשת חושך ויהי לילה, זה עולם הזה שדומה ללילה" (ב"מ פג:), וכביאור הגרש"ז זצ"ל (הג"ר שמחה זיסל זיו מקלם) מפני "שפנימיות עוה"ז נעלם ונסתר מבני אדם", "בו תרמוש כל חייתו יער, אלו הרשעים שדומים לחיות היער". ועוד בראשית התייסדות האומה האלוקית מבט חיצוני זה עשה הקרע הנורא ומחיצה עולמית בין בחיר האבות הוא יעקב אע"ה ובין עשיו, מקור הקליפה והחומר, כמו שביאר הספורנו זצ"ל על "הלעיטני נא מן האדם וכו' על כן קרא שמו אדום" [בראשית כה, ל], כשראה שכל כך נתמכר למלאכתו הנפסדה עד שלא הכיר בנזיד כי אם צבעו", ומחמת כן בא אליו בטענה שימכור לו הבכורה, הוא ירושה הרוחנית של אברהם אבינו ע"ה, מכיוון שאין לו יכולת להכיר הפְנים, יעוי"ש בספורנו. מני אז ואילך נתפרדו השבילים, יעקב בתור נשמת היצירה וסגולתה, ועשיו בתור קליפתה, כי כל מבטו ומגמתו היה אך ורק אל החיצון.

ומה מאוד מורגש הירידה הנוראה הלזו בימינו, שנגררים אחרי הקליפה והחיצון בכל מקצועות החיים הרוחניים והגשמיים באופן מבהיל למדי. ואז הורד אלינו נשמת כ"ק אביו מרן זצ"ל, לפקוח עיניים עוורות ולאמור לאסירי החיצון צאו. ומבעד ערפילי החציון חדר לתוך פנימי פנימיות החיים, וכשופר נשא קולו אל כל אנשי החיים להרים להם וילון הדק של הקליפה, להראות להם העשירות, הזוהר וההוד שיש בנשמות ובפנימיות היצירה האנושית והאומה האלוקית. כמה מקסימים דבריו כשאומר "הנני רואה איך העוונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלוקי" כו' ('אורות התשובה' ז, ה), פשוט רואה ומספר מה שרואה. חדר בברירות הראיה אל הפנימיות של "החוצפה דעקבתא דמשיחא", שהסיבה הוא "מפני שהעולם כבר הוכשר להבין איך כל הפרטים מקושרים עם הכלל" וכו' (שם ד, י), ראה, פשוט, איך זרמי התשובה שוטפים כגלי שלהבות שעל גוף השמש, והם נותנים חיים לכל הישות (שם ד, א). ראה, איך שכל חטא סותר את האחדות שבין האישיות הפרטית עם ההוויה כולה (שם ח, ג). הוא זצ"ל ראה מה שלא ראו כל בני דורו, איך שכל הכרה ומחשבה יורדת ממקום גדולתה לשעה, ירידה צורך עליה, כדי שתקנה לה בסיס חומרי בכמות המספרי וכוחני (שם יב, יב). ומהו הפלא אם לא הבינו אותו רבים ואף גדולים מבני דורו, כשהיה חסר להם החזיון הזה. עוד יותר העמיק וחדר לתוך פנימי הפנימיות של מקור הרע והקליפה, עד שחדר לאותו הפינה הנוראה, שמשם ראה במבט "הצדיקים הבהירים" שהרשע ונושאיו המה רק מסכים להסתיר את ריבוי השפע של האור העליון, והמתקנים בעצם את הזרחת האור [שם טז, ב]. עומדים אנו נבהלים על מקומנו מרחוק, ואין אנו מרשים לעצמינו אף לחשוב איך להתאים החזיון הנורא הזה עם מהלך מחשבותינו הרגילים, כי מראש ידענו כי לא תצלח.

מה מאושרים היו אנשי הדור שלנו אילו היו זוכים לקבל שפע הבנת פנימיות נשמת היצירה, ומקול רעש ורעם של ההוויה לשמוע איך היא צועקת כלביאה נוראה ומתגעגעת לתיקונה הגמור (שם ד, א). ובחז"ל, הובא בתחילת 'שערי תשובה' לרבינו יונה על רעת המתאחר מן התשובה, משל לכת של ליסטין שחבשן המלך בבית האסורים, חתרו מחתרת פרצו ויעבורו, ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וכו', ויך אותו במטהו, אמר לו, קש יום, הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מיהרת להימלט על נפשך [קהלת רבה ז, טו]. ומעולם היה קשה לי, הלא אין המשל מתאים עם המציאות, כי הלא השר צריך להיות שבע רצון שעל כל פנים נשאר אחד מהם, ויהיה עליו עונש יותר פחות בעד שמירתו הפחותה? וכמו כן בנמשל? אמנם כל זה לפי מבט החיצוני על עולמנו הגשמי. אבל לפי מהלך הראיה של כ"ק מרן זצ"ל כמה פשוטים הדברים, האם עולמנו החשוך אינה מתגעגעת לתיקונה הגמור בתור שאר העולמות אין מספר, והאם ממעמקי סתריה אין היא צועקת אל האדם "הלא המחתרת חתורה לפניך"?

הארכתי לדבר, מרוב שמחתי בספרי כ"ק אביו זצ"ל, ומרוב רצוני להראות אל הוד מעלת רום הדר"ג שליט"א אותו הכרת טובתי בהראותי לו עוצם שמחתי בהם. כעת אני לוקח לי פנאי להגות ב'אגרות ראיה' [מהדורת תרפ"ג], כמה הון ועשירות יש שם על כל מילה ומילה.

יתן ד' שיחדרו מי הדעת של תורת כ"ק אביו זצ"ל, לשמחת לב כל ההוגים בה, בכל רחבי תבל, לטוב לה בשני העולמים, אמן.

מנבכי לבבי נובע חפצי העז, ששמש העליון, שמש ההשגחה העליונה, תשלח אל מול עבר פני הדר"ג שליט"א את זהריה, זהרי עונג ועידון, ומנוחה נפשית שלמה ומקיפה.

כחפץ לב עבדו מוקירו בהערצה רבה,

גדליה איזמן.'

המכתב עם הערות ומקורות בכתובת: http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=214.

רבני תימן בירושלים העריצוהו מאוד. בירושלים תרצ"ח יצא לאור הספר "אמונת ה'" התומך בתורת הנסתר שהביאו לבית הדפוס הרב חיים בן שלמה עראקי-כ"ץ, הרב יהודה אברהם חבשוש והרב שלום שלמה נג’אר, זצ"ל, כנגד החיבור "מלחמות ה'" של הרב יחיא קאפח זצ"ל השולל את חכמת הקבלה. גדולי הרבנים בירושלים הוחתמו על הספר והרב קוק הוזכר בספר ותואר כך: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור ונזרו, מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'".

ביחס לספר: יצאו דפוסי צילום בניו-יורק תשנ"ג ובירושלים תשס"ב כשבהדפסת תשס"ב נוספו תיקוני טעויות ומאמר של פרופ' דוד תמר (פרופסור לתולדות עם ישראל) על זהות מחבר הספר שבמקור פורסם בכתב העת "קרית ספר", גיליון מ"ז, תשל"ב, עמ' 329-328, והוא מסיק שחיברו הגאון הרב יוסף צוברי זצ"ל (מנהיגה של קהילת השאמי בקרב יהודי תימן) בסיוע רבותיו ובראשם הגאון הרב סעיד עוזרי זצ"ל. אך פרופ' יוסף טובי (פרופ' לספרות עברית והשוואתית) מסיק כי המחבר הוא הגאון הרב יחיא ערוסי זצ"ל, שהיה מרבותיו של הרב צוברי, ומאמרו על כך פורסם בכתב העת "דעת", גיליון 49, קיץ תשס"ב, עמ' 95-87.

הנה מחאה של גדולי ישראל ומנהיגי הישוב הישן בירושלים שהתפרסמה בטבת תרצ"ג, בעקבות ביזוי הרב קוק:

'מחאה גלויה, מאת ראשי ומנהלי מוסדות התורה והחסד של הישוב הישן והיהדות החרדית בירושלים ת"ו. בהתאסף יחד ראשי מוסדות הקודש של היהדות החרדית בירושלים, עמוד התווך של הישוב הישן בארה"ק, למראה הסכנה הצפויה ח"ו לקיומה של תורה ושלטונה בחיים, ע"י מעשיהם של כנופיית צעירים מחוסרי כל מצפון ורגש אחריות, ונעדרי כל זיק של כבוד התורה, שבשנאתם וקנאתם בגדולי התורה ועמליה בטהרה הרעישו מלחמת פלסתר על רבני ירושלים גאוניה וצדיקיה בכלל, ועל רבנו הגאון הצדיק מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, ראש רבני אה"ק והגאב"ד דפעיה"ק ירושלים ת"ו בפרט, ואחרי שנוכחו לדעת כי כנופיה זו של כותבי הפלסתר הם הם בעלי העתון 'קול ישראל' והם הם התופסים את בית ישראל בליבותם בתור סניפה של "אגודת ישראל" בירושלים, וגדולה החרפה ורבה הכלימה כי הרס זה לבית ישראל בא לנו בעווה"ר תחת השם המזוייף של "יהדות חרדית" והגנת הישוב הישן שמחרפיו אלה מתיימרים ומתחצפים עוד להשתמש בו.

לכן מצאנו חוב קדוש בנפשנו להוקיע את עושי הרשעה האלה לעיני השמש ולהסיר מעל הישוב החרדי את קלון מעשיהם של מחריבי קרתא קדישא אלה. והננו מבקשים את פני רועי ישראל[...] לכלות הקוצים מכרם ד' צבאות.

[...] חלילה להכניס שום רפיון בלב, מפני מעשיהם המקולקלים של איזה כנופיה בעלי ריב ומדון השקועים בפוליטיקה של פירוד לטובת עצמם, והם הקימו והרחיבו מספר נערים קלי עולם רודפי שקר ותוהו להעיז פניהם ברבותינו בדברי דופי, ובמה נחשבו הם, ואין כוחם אלא בכתבי פלסתר שהם מפיצים ברשעתם. אבל ת"ל, כל העדה כולם קדושים, יראי ד' ושומרי תורה ומצוות מכבדי התורה וגדוליה ומגינים במסי"נ על כל קנייניה הקדושים של היהדות החרדית.'

על כרוז נוקב וחריף זה, שאינו משתמע לשתי פנים, חתומים כלל גדולי ירושלים, ראשי הישיבות, ומנהלי המוסדות של הישוב הישן.

בירחון קול תורה תמוז-אב תרצ"ה (עמ' כ"א-כ"ה) מופיעה הכרזה על יום תפילה לרפואת הרב קוק שבו הוא מוגדר "רבנו גאון ישראל וקדושו מרן..", 'רבנו גאון עוזנו הגאון הגראי"ה קוק שליט"א', 'גאון הדור שבית ישראל נשען עליו, עמוד התווך של התורה והיהדות באה"ק', ועל ההכרזה הזו חתומים מגדולי ירושלים ואף מגדולי הדור: הגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פרנק, הרבי מזוויהל, הגאון ר' שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ זצוק"ל (תרמ"ח-תש"ח), הגאון ר' מנחם נחום טברסקי מרחמסטריבקה זצוק"ל (ת"ר/תר"ג-תרצ"ו), הגאון ר' זאב טברסקי מרחמסטריבקה זצוק"ל (תר"י-תרצ"ז), הגאון הרב יוסף גרשון הורוויץ זצ"ל (רבה של שכונת "מאה שערים" - תרכ"ט-תשי"א), הגרש"א פולונסקי, הגאון הרב משה חסקין זצ"ל ("הרב מפרילוקי"), הגר"מ סטלביץ, הגר"א אליישיב מהומל, הגאון הרב מרדכי סנדר הלוי קופשטיין מראדין זצ"ל, הגרש"ז זלזניק, הגרי"י וכטפויגל זצ"ל (ראש ישיבת "מאה שערים" - תרמ"ז-תשל"ח), הגאונים הרבנים שמחה ושמעון וינוגרד זצ"ל (ראשי ישיבת תורת חיים), הגר"י סרנא זצ"ל, הגאונים המקובלים רחי"ל אויירבך והרב שמעון צבי לידר-הורוויץ זצוק"ל (ראשי ישיבת המקובלים האשכנזית "שער השמים"), הגאון הרב יחיאל מיכל הורוויץ זצוק"ל (מגדולי ירושלים ורב שכונת "כנסת ישראל" ומקורב לרב קוק והרב זוננפלד גם יחד שכונה "ר' מיכל דיין"), הגאון הרב משה פריצקר זצ"ל ("הרב מברדיצ'וב"), הגאון הרב חיים קלידצקי זצ"ל (למד בישיבות וולוז'ין ואיישישוק וכיהן כ-30 שנים כרב בארה"ב ועלה בתרפ"ח לירושלים - נפטר בתשי"ד), הגאונים הרב יעקב הניך סנקביץ והרב חיים אלעזר אלתר זצ"ל (ראשי הישיבה הראשונים של ישיבת "שפת אמת"), הגאון הרב משה אריה לייב שפירא זצ"ל (היה ראש ישיבת "תורת אמת" החב"דית ומחשובי הרבנים בחסידות חב"ד) ועוד. וכן נשלחו מכתבים שונים מרבנים גדולים שבהם איחולי החלמה חמים לרב קוק ובהם הוא מוגדר 'הגאון מוהרא"י קוק שליט"א' (הגרח"ע גרודזינסקי), 'כבוד הגאון האמתי פאר הדור והדרו הצדיק כקש"ת... האב"ד בירושלים...' (הגרב"ד לייבוביץ מקמניץ), 'כבוד ידידי הרב הגאון הנודע לשם תהילה ותפארת בתוך גאוני יעקב, עה"י (עמוד הימיני), פטה"ח (פטיש החזק) בעל מידות תרומיות כש"ת מוהר"ר' (ריי"צ מלובביץ'), 'הרב הגאון המפורסם פאר הדור רב פעלים וכו' כקש"ת הר"ר... רב הכולל בעיה"ק ירושלים תובב"א' (הגאון ר' יחזקאל הלוי הולשטוק מאוסטרובצה זצוק"ל הי"ד - תרמ"ז-תש"ג). עם חתימת החוברת הרב קוק נפטר. קישור:

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?61714&&page=23&$201211231329984

לאחר פטירת הרב קוק פרסמו גורמים שונים מודעות אבל ובהם מוסדות שאינם ציוניים אך ראו ברב קוק את גדול הדור שנלקח לבית עולמו, וביניהם ישיבות "עץ חיים", ו"כנסת ישראל - חברון" ו"ועד השחיטה האשכנזית" שיש לציין שהוקם כוועד שחיטה נפרד מהשגחת השחיטה של הרב קוק. ישיבת "עץ חיים" פרסמה את הדברים הבאים: ' "הצור תמים פעלו" (כותרת). מוסד התורה הראשון באה"ק אשר לפני 16 שנה בשנת התרע"ט באותה עונה ג' אלול, היה ממביאי ומכתירי רבן של ישראל בשערי ירושלים, מבכה עתה יחד עם היישוב הארצישראלי את האבדה הגדולה שאינה חוזרת בהילקח מאתנו פאר דורנו גאון עוזנו, מרן רבנו אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל, ינחם הית"ש את משפחתו הגדולה ואת כל בית ישראל וירפא שבר בת עמו.'

ישיבת "חברון כנסת ישראל" פרסמה את הדברים האלה: 'עטופי צער ואבל על הילקח מאתנו עטרת תפארתנו, גאון האומה, פאר הדור, נזר ישראל והדרו, כקש"ת מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל... והרופא שבורי לב, הוא ירפא את שברנו הגדול כיער.'

'ועד השחיטה האשכנזית, פרושים וחסידים בירושלים ת"ו' פרסם את ההודעה הזאת: 'יחד עם כל בית ישראל בארץ ישראל ובגולה כולה הננו מבכים את השבר הגדול שהשברנו בהילקח מאתנו נשיאנו הגדול, גאון קדוש ישראל ותפארתו, העמוד התיכוני שכל בית ישראל נשען עליו, מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל. מי יצא לפנינו ומי יבוא לפנינו ומי ייתן לנו תמורתו?'

באתר "הלכה יומית" מבית מדרשו של הגר"ע יוסף נגד דברי "דת הציונות" על הרב קוק

שאלה: האם הרב הגאון שמע על הספר "דת הציונות" ואם כן מה הוא חושב עליו?

תשובה: שלום רב!

ספר "דת הציונות", נתחבר על ידי אדם אשר אין בו דעת. כי כל הטענות שכתב נגד הראי"ה קוק אינן נכונות כלל, והוא משער השערות לפי קוצר דעתו ודעת רבותיו בכדי לבזות את הרב קוק, וטוב היה לו לאותו מחבר אילו נתהפכה שלייתו על פניו, ונוח לו שלא היה חוזר בתשובה כלל, והיה נשאר בקלקולו שלא יערך עדי עד לעומת הקלקול שהביא עתה לעולם על ידי ספרו. וכל המבזה את החכמים אין רפואה למכתו. וכבר הודיעונו רבותינו (בסנהדרין דף צ', ע"א) כי אין לו חלק לעולם הבא. ואין ספק בדבר שהקדוש ברוך הוא דחס על כבודו של צורבא מרבנן, לא יחריש על כבודו של הרב קוק, שהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל גדולי התורה העריכוהו עד מאד. ואף הגרי"ש אלישיב מכבדו עד מאד, והגרש"ז אוירבך היה תלמידו, וגם מרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א מגדלו ומעריכו אין קץ, כי כל אלה הכירוהו, וידעו גדולתו, גם אם באיזה ענייני הנהגה לא הכול הסכימו עמו. וידועה לשון הגאון חזון איש במכתבו אליו, אשר כתב לו "הוד כבוד מרן שליט"א", והמחבר "דת הציונות" הטה דבריו לדרך זרה, חורש רעה בכל עת מדנים ישלח. והאמת כי זה המחבר קשה עלינו כספחת, אפרוח אשר לא נפקחו עיניו, אשר למד תורה והשקפה מפי מבזה תלמידי חכמים המתלוצץ מן החכמים בדרשותיו, וממנו למד וכן עשה, עד שנתגדל יותר ונעשה תלמיד המחכים את רבותיו, בדברי ליצנות כנגד רבן של ישראל הראי"ה קוק, אשר הוא מרבה דברים כנגדו בדברי שקר שאין להם שחר. עדי יאנף ה' במשנאיו ושב יעקב ושקט ושאנן ישראל. ועוד הרבה יש להאריך בדברים אלה, אך תקצר היריעה והזמן גם הוא. קנצי למילין, שאסור לקרות בספר הנזכר כי דינו כשאר ספרי מינות.

שאלה: בתגובה לתשובה שלכם בנושא הספר "דת הציונות", שאלתי היא: למה דיברתם נגד המחבר? הוא רק מנסה להשפיע על יהודים בהשקפה חרדית, וגם אם אתם לא מסכימים איתו, זה היה לא הכרחי לתקוף אותו ככה בגלוי.

תשובה: אותו שהזכרת בדבריך, חיבר ספר לג' מטרות... ומטרתו השלישית, היא הצגת אישיותו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק באור שלילי מאד. ועל זאת אין אנו יכולים להחריש. וכל השומע בזיון תלמידי חכמים ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין. ועל כן לא יכולנו בשום אופן להחריש ולשקוט על שמרינו בשומעינו דבר רע זה, מפני שחששנו בעצמינו להילכד בעוונו של המחבר הלז, פורץ גדר ישכנו נחש, שמעיז פניו שוב ושוב לדבר סרה ולהלעיג במלאכי אלהים, וי וי לו על מעשיו, ואוי להם למחזיקים בידו. אטו יודע הוא מי הוא זה הגאון ראי"ה קוק, אשר רובם המכריע של רבני ירושלים היו ששים לקראתו, וצמאים למוצא פיו, וגם מאלה אשר ביקרו את דרכו, ואף היו מקורבים לעדה החרדית, היו יודעים מגדולתו ומכבדים אותו ואת מעשיו דרך כלל. והם המה אנשי ה', גאונים וחסידים אשר בארץ המה, הגאון המופלא רבי שמשון פולנסקי ז"ל, רבה של שכונת בית ישראל (ששימשו אצלו בהוראה מרן הרב רבנו עובדיה יוסף שליט"א, הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"ש ואזנר שליט"א, הגרי"י פישר ז"ל, ועוד), היה מעריכו עד אין קץ, והרב קוק השיב לו כגמולו, וכינהו בחיבה "הלמדן של ירושלים", וזה הגאון לא היה מבני הדור שלנו. סיפר לנו הגאון רבנו הגדול שליט"א, כי הגר"ש פולנסקי, יודע היה בעל פה מילה במילה ממש את לשונות הרמב"ן במלחמות ה'. והוא היה מיודד עם הגרי"ח זוננפלד, ועל אף הכול, היה מכבד מאד את הגראי"ה קוק והחשיבו לאחד המיוחד בגדולי הדור. והיה ידידו המובהק של תלמיד חבר של הגראי"ה הלא הוא רב רבנן, רבן של רוב גדולי דורנו, מרן רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, אשר זה המחבר לא מתיירא להטיח דברים גם בו. ואין הוא יודע שגם הגאון הרב מבריסק היה שולח ומפנה אליו (להגרצ"פ פראנק) לשואלים בדבר ה' זו הלכה. ולמפורסמות אין צריך ראיה, איך שבירושלים של אותם הימים היו מתפללים רוב התלמידי חכמים בבית הכנסת אחוה אשר תחת אדרת קדושתו של הרב הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שהיה חסיד קדוש, והוא היה תלמידו המובהק של הראי"ה קוק.

שמענו מפי הרה"ג ר' צבי כהן שליט"א, רב הסמינר הישן בירושלים, שסיפר לו רבו הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן שליט"א, משגיח ישיבת קול תורה, כי בצעירותו, היה לומד בישיבת מרכז הרב, מפני שעל ידי אותה הישיבה סודרו לו כל אשרות העלייה לארץ. ובאותן השנים היה נושא דברים בישיבה הגרי"מ חרל"פ. וכשהיה מגיע הגר"ג אייזמן לביקורים בביתו של הגר"י אברמסקי, היה מבקש ממנו הגר"י שיאמר לו מה שדיבר בדברי תורה הגרי"מ חרל"פ, מפני שהיה שמח מאד בדבריו. ודבר שפתיים אך למחסור להאריך עוד מעניינים אלו, אשר יכלה הזמן והמה לא יכלו.

וזה המחבר שזכרת, הטיח דברים בקדושי ה', אויה לנו איך שבדורינו גבר כל כך ההסתר פנים, שיקומו צבועים מכת חנפים ואפיקורסים (שבאמת הוא בז לכל תלמיד חכם שאינו סובר כמותו), לבזות גאון וקדוש בישראל ולא נעשה עימהם מאומה.

ונסיים בפרט אחרון, כי לפני דור אחד, עשו כמה מקנאי ירושלים, עסקני אגודת ישראל, הצגת פורים, ודנו את הגרא"י קוק לשריפה רח"ל בתוך שחוקם והתהוללותם. הגאון רבי איסר זלמן מלצר, מעריצו של הרב קוק (כפי שיראה כל רואה בהסכמותיו לספרי הראי"ה שנדפסו אחר פטירת הראי"ה), כעס מאד על אותו מעשה משוגע של אלה, ויצא בהפגנתיות מבית הכנסת שהיו בו. ולא ארכו הימים, בל"ג לעומר של אותה השנה, נשרפה למוות אשתו של אותו עסקן ששחק מהרב קוק. ואחר זמן נפטר בנו, ובאו עליו עוד יסורים קשים ומרים, עד שנכנע לבבו, ועלה הוא ועשרה מחביריו לקברו של הגראי"ה, ויצא מן העולם בעל תשובה. (ובדרך אגב נזכיר, כי העיד בפנינו תלמיד חכם אחד, שביקר לאחרונה בהר בזיתים, וראה שם בכל סביבות קברו של הראי"ה, הכול מחולל, שבור ומנותץ, מלבד קברו של אותו צדיק, דקודשא בריך הוא תבע ביקריה, ומצבתו עומדת מאז קבורתו ועד היום ואין שטן ואין פגע [יש לציין שמדובר על הזמן שבו שלטו הירדנים בהר הזיתים ולא על השנים האחרונות ובאותן שנים הירדנים חיללו מצבות קברי יהודים רבים ומצבת הרב קוק הייתה מהמצבות שהם לא הצליחו לנתץ ואף נפגעו מהם בניסיונות וכן ידוע על מצבות קברי מרן הגאון הרב חיים בן-עטר {"אור החיים"} זצוק"ל זיע"א, מרן הגאון הרש"ש זצוק"ל זיע"א ומרן הגאון הרב סלימן אליהו זצוק"ל - י"ק]).

עוד ברצוננו להוסיף, כי דיברנו היום עם הגאון מרן רבנו הגדול שליט"א, וסיפרנו לו על ספר הנזכר, והשיבנו שבלי ספק איסור גמור הוא לדבר כנגד אותו צדיק. ושאלנו אותו אם הרב קוק היה אדם גדול, וכה השיבנו: לא רק אדם גדול, אלא צדיק יסוד עולם. והוסיף, כי הגאון רבי יהודה צדקה (שהיה מתנגד אפילו לבחירות כנודע, ובודאי שלא היה שייך למזרחי), סיפר לו, שהיה שנה אחת בישיבת מרכז הרב ביום שמחת תורה, והכיר שם את הגרא"י קוק, ואמר לו, זה היה מלאך ה' צבאות ממש!  וחזר על הדברים גם מרן שליט"א, זה היה מלאך ה' צבאות ממש!

והנה מלבד דעת קדשו של מרן רבנו הגדול שליט"א, שכל דבריו אינם צריכים חיזוק, עוד יש בידינו הקלטה מבית הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א, המדבר קשות מעניין זה, וביקש שייפנו למפיץ הספרים הללו לדרוש ממנו שיחדל ממעשיו, ואם יהיה צורך בדבר, נביא את כל לשונו מה שדיבר מעניין זה.

ויהי רצון שידון ה' על כל אלה המבזים את החכמים, וכל התומכים והמחזקים את ידיהם, כי ענשם נאה להם ונאה לעולם. ויחזרו בתשובה אלה הטועים בהבלי העולם, והנוטים אחר הקנאות הבזויה הבאה מנטיית הלב בעצת היצר, ושקט ושאנן באין מחריד. ואין אנו רוצים להיכנס לפולמוס בזה, מפני שהדברים גוררים אחר כך תשובה על דברינו, וצריך לחזור ולהשיב שנית, וגם עושים פרסומת לדברים הללו, שכבר שקעו ונשכחו תהלות לאל ית'. על כן די בזה. אולם אם נראה שלא די בדברינו, ויש מקום לעוד דברי מחאה בזה, נאריך יותר בעזרת ה'.